כמה הערות בעקבות ההודעה לעיתונות על דוח שוחט

עכשיו, כשאפשר להרים את הראש מהמיילים הרבים של חברי הפורום ולהתמקד בבלוג החדש, אני מבקשת לנסות לנסח את עמדתי בשאלות שעלו כאן סביב פרסום ההודעה הדחופה לעיתונות ביום חמישי בערב, ולקשור זאת להמשך הפעילות של הפורום.

ראשית, אני רוצה להפריד, לצורך הדיון, בין שני עניינים: (1) נסיונו של האוצר לכרוך הסכם עם המרצים על סיום השביתה בהסכמת המרצים לקבל את דוח שוחט, ו(2) גיבוש עמדה ביחס לתוכנו של דוח שוחט.

הסיבה שחשוב להפריד בין השניים היא שגם מי שנוטה להאמין שדוח שוחט מבשר את ראשית הגאולה צריך להתנגד בכל תוקף לנסיון של אנשי האוצר להכניס אותו בדלת האחורית למו"מ עם הסגל השובת. הנסיון הזה מבטא את ההשקפה שהשתרשה לה במסדרונות האוצר ואצל הממשלות המתחלפות בשנים האחרונות שלפיה האנשים שאת עיקר ימיהם מקדישים לעיסוק בחינוך, בין שזה חינוך יסודי, תיכוני או גבוה, האנשים שהמחקר האקדמי הוא מרכז חייהם ומומחיותם, אנשים אלה אינם רלבנטיים לניהול המוסדות האקדמיים ועיצוב אופיים של המחקר וההוראה בהם ואין גם כל צורך לקיים איתם דיון על השלב הבא של הרפורמות המבניות באוניברסיטאות, דהיינו יישום דוח שוחט, שיקבע לדורות את אופי האקדמיה הישראלית; אפשר פשוט לכפות עליהם את הדוח. הגישה הזו מקוממת לא רק בגלל אופייה הכוחני. היא גם מהווה הפרה בוטה של ההסכם שהושג בזמנו בין הסגל האקדמי לממשלה. למעט מי שתומכים ברעיון שתמשיך לשרור כאן דיקטטורה של כמה פקידי אוצר שמוכנים לעכב בשנים ספורות את הקריירה העסקית המזהירה שצפויה להם בשוק הפרטי לטובת עמדת כוח ביצועית שבמדינות מתוקנות מגיעים אליה רק באמצעות הליך דמוקרטי של בחירות כלליות, כל היתר אמורים להתנגד לכך בלי קשר לעמדתם ביחס לתוכנו של דוח שוחט.

השאלה השניה היא מה נאמר בדוח שוחט, מה יהיו השלכות יישומו על מערכת ההשכלה הגבוהה, איך אפשר לגבש דעה מושכלת בסוגיות אלה, ומתי ראוי לעשות זאת. אני מבקשת לראות בעמדות הכלולות בהודעה שהוצאנו לעיתונות , למרות ניסוחיה הפסקניים, ביטוי לראשיתו של לימוד ודיון מעמיקים של דוח שוחט. את אופיה של ההודעה אני נוטה לפרש במסגרת ההקשר של פרסומה: הודעה כזו חייבת להיות מעצם טבעה קצרה ופסקנית. ובמקרה זה, יש לה תפקיד נוסף, טקטי באופיו. פרסומה ואופי ניסוחיה אמורים להעביר מסר ברור לנציגי המרצים במו"מ ולא פחות חשוב מכך – לאנשי האוצר שמולם, שבשטח, בקהילה האקדמית ובעיקר בקרב המרצים השובתים יש התנגדות נחרצת לנסיון לבצע מחטף בעניין דוח שוחט. עמדה זו אמנם הייתה יכולה להיות ממוקדת רק בהתנגדות לעקרון של כפיית ההסכמה לדוח, בלי קשר לתוכנו. אבל, וזה אבל גדול שצריך עוד לדבר עליו (בהמשך), דיון ראשוני, יזום ומנומק אודות התכנים של שוחט מתבקש במסמך מהסוג הזה, אם אנחנו קובלים על השתקה ומניעת דיון ציבורי בנושא.

ועתה, לסוגיית הדיון המפורט בדוח שוחט. במסגרת התגובות של חברי הפורום על ההודעה לעיתונות נשמעה העמדה שהמרצים ישבו בחיבוק ידיים כל השנים האחרונות, כאשר יישום דוח מלץ שינה מעיקרו את ניהול האוניברסיטאות, והעביר אותו ללא אופוזיציה של ממש מידי הסנאט לידי ועדי מנהלים שבהם יושבים פוליטיקאים ואנשים עסקים, וכאשר הקיצוץ התקציבי ושאר ההחלטות של האוצר ועושי דברו בהנהלות האוניברסיטאות חוללו את המשבר שאנו עדים לו במערכת ההשכלה הגבוהה. לכן, ממשיך אותו טיעון, מה לנו כי נלין כעת על דוח שוחט ונתלה דווקא בו את כל התוצאות החמורות הללו. רק על עצמנו עלינו להלין. לטיעון זה יש לי עניין רב להתייחס, עוד לפני שמדברים על דוח שוחט עצמו. אני חשה הזדהות מסוימת עם הדברים. למען הדיוק, צריך לומר שהיו חברי סגל שבשום שלב לא השלימו ולא ישבו מהצד והתריעו מפני ההתפתחויות המסוכנות שאת תוצאותיהם אנחנו רואים כעת, חלקם חברים בפורום שלנו. אני לצערי לא הייתי ביניהם. אפשר להכנס לניתוחים מדוע לא. אך לא אעשה זאת, לא כאן, מכל מקום. העובדה היא שמשהו קרה בשביתה הנוכחית ואולי קצת קודם, בשביתת הסטודנטים, וברגע אחד להרבה מאד אנשים נפל האסימון. זו, מכל מקום, ההתרשמות שלי. הרבה אנשים ראו פתאום את ההקשר הרחב של השינויים שעוברים על האקדמיה, והבינו שכל התחושות המעיקות שמלוות אותם כמרצים או סטודנטים ביחס למתרחש בקמפוס ביום-יום הכי טריוויאלי ואפילו אישי שלהם, קשורות ישירות לתהליך ההרס השיטתי של האקדמיה. לי זה קרה מייד עם תחילת שביתת המרצים, כאשר נכנסתי לקמפוס בציפיה לא-מודעת שאמצא קמפוס שומם וגיליתי קמפוס שוקק חיים וסטודנטים שרצים לכיתות ומדברים ביניהם על "חור במערכת" שיש להם בגלל שיעור אחד שהם לקחו אצל מרצה שבמקרה שובת. פתאום המשמעות של קיומו של ציבור שלם של מרצים "מן החוץ", השם המכובס הזה למרצים שאינם אלא עובדי קבלן, שאינם יכולים להסתכן במאבק על שיפור מינימאלי של תנאי עבודתם, משמעות זו חבטה בפרצופי. פתאום נעשה לי ברור שגם ההתארגנות של המרצים התקניים שלהם (עדיין) מותר לשבות היא אימפוטנטית למדי ולא ירחק היום ולא יהיה ניתן לשקם עוד את שארית הסולידריות בין חלקי הקהילה האקדמית ולשמור על יושרה בסיסית שבלעדיה העיסוק במחקר והוראה אקדמיים אינם אלא כלי ריק.

אפשר, כמובן, להכות על חטא ולהצביע על מי ומה תרמו כל השנים הללו למצב הקשה שבו נתונה כעת ההשכלה הגבוהה, אבל לדעתי אם נעסוק בהכאה על חטא נבזבז זמן יקר ונוסיף חטא על פשע. ניתוח תרומתו של כל חלק בתהליך שהביא אותנו לתוצאה ההרסנית שבפניה אנו עומדים מוצדק בתנאי שהוא נעשה כדי להבין לאשורו את מה שעומד בפנינו כעת ומה צריך לעשות בקשר לכך. ומה שעומד בפנינו כעת הוא דוח שוחט, כל היתר הוא חלב שנשפך.

דוח שוחט הוא דוח מורכב. בפורום עלה כבר הרעיון שכדי להתמודד איתו ברצינות, עלינו ליצור קבוצת עבודה מקרב חברי הפורום שתלמד אותו ביסודיות, תיעזר בניתוחים השונים של הדוח שכבר קיימים (דוגמת נייר העמדה שהוגש להתאחדות הסטודנטים בשנה שעברה ואשר הפנינו אליו קודם), תערוך ניתוח מסודר שלו ותבנה הצעה חלופית. במילים אחרות, במקום לקחת מרכיבים בודדים ולהתייחס אליהם ללא ההקשר ובמקום הגישה שמניחה שדוח שוחט הוא נקודת המוצא לכל דיון, עלינו לעשות עבודה יסודית ולהשתמש בכלים שהם גם כלי העבודה שלנו כחוקרים בתחומים השונים: להציג את הנחות העבודה שלנו, לנתח את הנתונים, ולהציע מסקנות מבוססות וישימות. זהו בעצם המהלך שהיה צריך להיעשות מזמן ביוזמת בכירי הסגל האקדמי כדי להוביל רפורמה עצמית, מתוך תפיסה של אחריות למערכת האקדמית ולחברה שבתוכה היא פועלת. זה לא קרה וזו בלי ספק תעודת עניות. מה שאנחנו יכולים לעשות הוא לנסות להתמודד עם האתגר הזה, ללמוד את דוח שוחט וניתוחיו ולנסות לחשוף את הציבור ואת מקבלי ההחלטות במערכת האקדמית והפוליטית למידע מבוסס על הדוח ומשמעויותיו ולחלופות אפשריות.

התחלנו ליצור אוסף של מאמרים שעוסקים בהבטים שונים של מצב ההשכלה הגבוהה והחינוך הציבורי בכלל, שיהווה מעין ספריה של הבלוג למטרה זו. אני מקוה שבקרוב נקיים דיון של חברי הפורום שירצו בכך על נושא זה ועל פעולות נוספות שנרצה ליזום כדי להתמודד עם מה שמחכה לנו מיד עם תום השביתה.


נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.

עדיין אין תגובות.

השארת תגובה

(חובה)

(חובה)