ושבאמת לא יעבדו עליכם\\פרופ' מנחם נתן

ושבאמת לא יעבדו עליכם

תגובה למאמר של מר נחמיה שטרסלר ב TheMarker מיום ג' 18.12.07

פרופ' מנחם נתן

בית הספר להנדסת חשמל

אוניברסיטת תל-אביב

 

חלק ניכר ממאמרי הביקורת שנכתבו לאחרונה כנגד שביתת הסגל האקדמי הבכיר מושתת על מידע מוטעה ולכן גם מטעה. דוגמא טיפוסית למאמרים כאלה היא מאמרו של מר נחמיה שטרסלר ב TheMarker מיום ג' 18.12.07. מר שטרסלר למרבה הצער משתית את מאמרו על אדנים לא מבוססים וממילא גם מסקנותיו מופרכות מעיקרן.

 

תחילה לעיקר הטענות שמציג מר שטרסלר כתשתית למסקנותיו במאמר זה:

 

1. ההשקעה במחקר ופיתוח באוניברסיטאות ישראל כשיעור מהתוצר הלאומי הגולמי (תל"ג) היא 0.72%, שנייה בגודלה אחרי שוודיה.

2. ישראל עומדת במקום הרביעי המכובד בהשקעה בהשכלה הגבוהה כשיעור מהתל"ג, אחרי ארה"ב, צ'ילה ודרום קוריאה.

3. ישראל משקיעה 2.0% מהתל"ג שלה בהשכלה הגבוהה, לעומת ממוצע של 1.5% ב-30 החברות ב-OECD.

4. במונחי שיעור מהתוצר, ישראל מוציאה פי שניים מארצות הברית על מחקר ופיתוח.

 

על סמך טענות אלו בונה מר שטרסלר את משנתו ש"יש כסף, אין השכלה" אז זוהי מסקנה מעוותת המעוגנת בעובדות מוטעות! כל קשר בין ה"אמיתות" הנ"ל למציאות מקרי בהחלט. למעשה, המסקנה המתבקשת מהנתונים האמיתיים, חלקם הגדול בחסות וועדת שוחט שמונתה ע"י ממשלת ישראל, היא בדיוק הפוכה: אין כסף, אך יש השכלה מעולה, ועוד בזול.

 

המידע בנושא ההשקעה בהשכלה גבוהה שמביא מר שטרסלר בטבלה הציורית ושעליו הוא משתית את עיקר טענותיו ומסקנותיו הוא חסר שחר. בפרק על המחקר האזרחי בישראל, מבהיר דו"ח וועדת שוחט (שמונתה ע"י ממשלת ישראל) בע' 105 את המצב לאשורו, ואני מצטט: "בקובצי הנתונים שמפרסם הארגון לשיתוף פעולה כלכלי לפתוח (OECD) יש קובץ המתייחס להוצאה הלאומית על "מחקר ופתוח בסקטור ההשכלה הגבוהה (HERD)". בקובץ זה מופיע הנתון כי ההוצאה הלאומית בישראל בקטגוריה זו הייתה בשנת 2004 בשיעור של 0.72% מן התוצר המקומי הגולמי, כלומר סך 3,960 מיליון שקלים. לצערנו (ממש לצערנו) נתון זה שגוי. חישוב פרטני של היקף המחקר המדעי בישראל ב-2004, תוך שימוש בהגדרה המרחיבה ביותר של "הוצאה למחקר" מעלה כי זו הגיעה באותה שנה לשיעור של 0.54% מן התמ"ג" (דגשים במקור).

 

אז מצבנו אינו כל כך טוב, אבל אולי גם לא נורא. אז בטבלה הנ"ל אנחנו לא במקום השני אלא במקום השביעי, בין דנמרק והולנד. לא רע, אלא שזה לא סוף הסיפור. מסתבר שיש שתי דרכים לחשב את ההוצאה הלאומית למחקר: "האמריקנית" וה"אירופית" (דו"ח שוחט, ע' 106). לפי האמריקנית (בעלי המודל הכלכלי העדיף על מר שטרסלר) חיבור ההקצאות למחקר במוסדות אקדמיים ובמכוני המחקר שונים (אליהם עוד נחזור) היה ב-2004 כ-2 מיליארד שקל בלבד, 0.36% מהתמ"ג. זה כבר ממקם אותנו במקום האחרון באותה טבלה, ביחד עם ארה"ב. זה כבר נראה אחרת לחלוטין. אך לא די בכך.

 

איזה חלק מ 0.36% מוקדש ל -7 אוניברסיטאות המחקר? דו"ח שוחט לא מפרט, אך ברור שחלק זה קטן בצורה משמעותית מ – 0.36% תמ"ג. אותם "מכוני מחקר שונים" שמזכיר הדו"ח ללא נקיטת שמות כוללים בוודאי כמה מכונים שבהם מאות אם לא אלפי עובדי מחקר. כלומר "ההשקעה במחקר ופיתוח באוניברסיטאות כשיעור מהתוצר", כותרת הטבלה של מר שטרסלר, היתה ב- 2004 לא 0.72% מהתמ"ג אלא אולי 0.30% או 0.25%. זה כבר ממקם אותנו בסביבות המקום – 20 הלא כל כך מכובד ב-OECD, בקרבת ספרד, אירלנד, יוון, קוראה או הונגריה. כלומר התמונה המצטיירת והמסקנות שנובעות ממנה הן, הפוכות מאלו שמסופקות ע"י מר שטרסלר.

 

במאמרו, מר שטרסלר ממשיך בקטע הבא::

 

"ניקח לדוגמה את מערכת ההשכלה הציבורית הטובה בעולם – בקליפורניה. ד"ר יעקב ברגמן, שלמד היטב את הנושא, ממליץ לא להמציא את הגלגל מחדש, אלא פשוט להעתיק את מבנה מערכת ההשכלה הגבוהה של קליפורניה. שם, בקליפורניה, יש 35 מיליון תושבים אך רק 13 אוניברסיטאות מחקר – אחת לכל 2.7 מיליון תושבים. המיקום האקדמי שלהן גבוה בהרבה מזה של האוניברסיטאות שלנו. אצלנו יש 7 מיליון תושבים ושבע אוניברסיטאות – אחת לכל מיליון תושבים. אצלנו לומדים באוניברסיטאות 124 אלף סטודנטים ובקליפורניה 244 אלף – כלומר, באופן יחסי, אצלנו יש הרבה יותר סטודנטים, וגם יותר סגל. אז אולי המצב התקציבי שלנו אינו כל כה רע – אלא מדובר בניהול כושל ולא יעיל" (הדגש שלי).

 

אך גם זאת קביעה מופרכת לחלוטין! העובדות הנכונות היחידות בקטע זה הן מספרי התושבים, מספר האוניברסיטאות, ומספרי הסטודנטים. כל היתר, ובעיקר המסקנות, הן עורבא פרח. דומה שמר שטרסלר טעה או הוטעה ע"י מקורותיו. להלן

העובדות האמיתיות:

 

13 אוניברסיטאות המחקר בקליפורניה הן 10 האוניברסיטאות במערכת של ה- University of California ושלוש אוניברסיטאות פרטיות: Caltech, Stanford ו-University of Southern California. 11 מתוך ה-13 ממוקמות מעל האוניברסיטה העברית במידרוג הבינלאומי ב- 2007 (http://www.arwu.org/ranking.htm). שתיים נמצאות מתחתיה ובאותה קבוצה עם אוניברסיטת תל-אביב והטכניון. ב-2006 היו:

 

ב – Caltech 400 חברי סגל בכיר ו- 2086 סטודנטים מחולקים ל- 864 בתואר ראשון ו-1222 בתארים מתקדמים.

ב – Stanford 1800 חברי סגל בכיר ו-15000 סטודנטים מחולקים לכ – 7000 בתואר ראשון ו-8000 בתארים מתקדמים

ב – (USC) University of Southern California 4600 חברי סגל בכיר (0320 בזמן מלא), וכ-33,000 מסטודנטים מחולקים בערך שווה בין תואר ראשון ותארים מתקדמים.

 

סה"כ הסטודנטים בשלושת האוניברסיטאות הפרטיות: 50,000. לתארים מתקדמים: כ-25,000. סה"כ סגל בכיר: 6800 (5400 בזמן מלא). סה"כ תקציב תפעולי כולל בתי חולים: כ- 3.6 מיליארד דולר (ללא התקציב של Jet Propulsion Lab), וללא בתי חולים לא פחות מכ-2.5 מיליארד דולר. תקציבי המחקר ב Stanford לבד היו 994 מיליון דולר ב-2006, יותר מכפול מזה של כל 7 האוניברסיטאות בישראל. ב Caltech (ללא JPL) הן היו כ-200 מיליון דולר וב USC כ- 430 מיליון דולר. כלומר ב- 3 האוניברסיטאות הפרטיות בלבד, יש יותר מ- 1.6 מיליארד דולר תקציבי מחקר, לפחות פי 5 עד 6 מאשר בישראל, על אותו מספר חברי סגל. כל השוואה של אוניברסיטאות ישראל לקבוצה שכוללת את שלושת האוניברסיטאות הנ"ל היא מופרכת לחלוטין.

 

ועתה ליתר 10 האוניברסיטאות: האוניברסיטאות במערכת ה- .University of California הנתונים מפורטים באתר http://www.ucop.edu/ucophome/uwnews/stat בשנים 2005-2006 היו במערכת זו 200,000 סטודנטים (מתוכם 45,844 לתארים מתקדמים) ו- 38,000 סגל אקדמי (Academic Personnel) בזמן מלא (FTE). האחרונים כוללים סגל הוראה מכל הסוגים, חוקרים, ספרנים ואדמיניסטרציה. איזה חלק מזה הוא "סגל בכיר פלוס סגל זוטר קבוע" המקביל ל- 6700 באוניברסיטאות ישראל המופיעים בדו"ח שוחט? ניחוש מצוין וזהיר: לפחות מחצית ממספר זה, כלומר 19,000.

 

הבא נסכם:

 

בקליפורניה יש 13 אוניברסיטאות מחקר עם 250,000 סטודנטים, מתוכם כ-188,000 לתואר ראשון וכ – 46,000 לתארים מתקדמים. יש לפחות 24,000 חברי סגל בכיר וזוטר. הם עובדים עם תקציבי מחקר של כ-2.6 מיליארד דולר.

ב 7 האוניברסיטאות בישראל יש 124,430 סטודנטים, מתוכם 78,450לתואר ראשון ו- 44,639 לתארים מתקדמים. יש 6700 חברי סגל בכיר וזוטר במשרות מלאות. הם עובדים עם תקציבי של, במקרה הטוב, 400 – 450 מיליון דולר. כלומר, לעומת קליפורניה, בישראל מלמד כל חבר סגל בממוצע פי שניים סטודנטים, מנחה פי 3-4 סטודנטים לתארים מתקדמים,ומבצע מחקר מתחרה ברמה בינלאומית בפחות מ-20% תקציב מחקר.

"אז אולי המצב התקציבי שלנו אינו כל כה רע – אלא מדובר בניהול כושל ולא יעיל"? לא ולא. האמת הפוכה: המצב התקציבי רע, רע מאוד והניהול לא כושל, אלא מוצלח במיוחד. העובדה שהאקדמיה הישראלית, עם תקציביה הדלים, בכלל מסוגלת להתחרות באוניברסיטאות מהסוג הנ"ל היא פלא אמיתי. העתקת מבנה מערכת ההשכלה הגבוהה של קליפורניה? אולי רעיון לא כל כך רע, אבל שיכלול את כל המרכיבים: פי 2.5 עד פי 5 תקציבי מחקר (יחסי למספר הסטודנטים), בניית צבר תרומות של כמה מיליארדי דולרים, ויחסים מספריים בין סטודנטים למרצים הנמוכים בערך ב- %60 משקיים היום.

 

אז מספרים הם רק מספרים, אך הנה הסכנה האמיתית. פרסומים מוטעים מסוג זה שבחלקם הגדול הם גם מגמתיים (ואיני מייחס מגמתיות זאת למר שטרסלר עצמו) טופטפו לציבור במשך שנים, וביתר שאת בעת השביתה הנוכחית של הסגל האקדמי. הם נועדו להגן על מדיניות הרס האקדמיה (ה"רפורמה"/הפרטה) שמבוססת על קונספציה שעיקריה הם:

 

א. המערכת אינה מתפקדת כראוי, לא יעילה ובזבזנית (או בלשונו של מר שטרסלר – "יש כסף, אין השכלה")

ב. בעיותיה העיקריות כוללות חוסר אפשרות למשוך ולתגמל "כוכבים", שכר לימוד נמוך מדי, ותחומים מיותרים.

 

כקונספציות קודמות שהתגלו בדיעבד כמוטעות ויקרות בכסף ודם, גם את הקונספציה הזו איננו יכולים להרשות לעצמנו. היא מגמתית, שקרית והרסנית לעתידנו ועתיד ילדנו. היא משתמשת בדיסינפורמציה ומניפולציה של נתונים. היא מסלפת את הבעיה האמיתית של בריחת מוחות, אשר אינה בעיה של מספר " כוכבים" בודדים שיש למשוך אותם בשכר " דיפרנציאלי" אלא בעיה של לפחות 800 תקנים שנחתכו ע"י האוצר בשנים הקודמות ושמונעים מלפחות-800 אנשים מצויינים ומשפחותיהם מלחוז מהניכר. היא מתעלמת מהחובה המוסרית של המדינה לבניה ובנותיה לספק תמורה לשירותם הצבאי או האזרחי, כפי שנעשה גם בארה"ב הגדולה, דרך חוק החיילים המשוחררים. מדיניות האוצר תחת כל הממשלות ב-6 השנים האחרונות לקחה מערכת שתפקדה מצוין לאורך השנים לפי כל המדדים הבינלאומיים (ולמרות האמצעים הדלים שעמדו לרשותה) והרסה וממשיכה להרוס אותה ע"י הרעבה והתערבות גסה באותם שיקולים וניהול שהביאו לעצם ההצלחה. מדיניות זו כבר נותנת את אותותיה בירידת הבצועים האקדמיים של האוניברסיטאות בארץ, כאשר האוניברסיטה העברית, נושאת הדגל, ירדה בכל אחד מ- 4 מתוך חמישה ממדים אקדמיים במידרוג בינלאומי ב- 10-20% בין השנים 2003-2007.

 

מצעד האיוולת הזה נמשך, ואם לא ייעצר, כולנו נשלם עליו ביוקר. ועל זה, בנוסף לדרישה המוצדקת להחזיר את מה שנגזל ונשחק, נלחמים אנשי הסגל באוניברסיטאות.

 

 


נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.

טרקבקים & פינגים

עדיין לא נשלחו טרקבקים ופינגים.

תגובות

מה שבטוח הוא שעדיף אוניברסיטה על מכללה…

השארת תגובה

(חובה)

(חובה)