עבודה נאותה // פרופ' נתן דסקל ופרופ' יוסי שילה

(שביתת הסגל האקדמי הבכיר/ פרופ' נתן דסקל ופרופ' יוסי שילה
המאמר נשלח לדה מרקר ב-26 בדצמבר 2007 ונדחה)"האומנם מספקים מרצי האוניברסיטאות השובתים עתה עבודה נאותה?", שואל יעקב ברגמן

(TheMarker, 26.12.07) ועונה בשלילה. מדבריו משתמע, שארגוני הסגל האקדמי הבכיר שומרים מכל משמר על תנאי העסקה מפליגים של קבוצת עובדים, שתפוקתה ואיכות עבודתה ירודות, בייחוד כאשר משווים אותן לאלה של הסגל האקדמי באוניברסיטאות אמריקאיות.

הסגל השובת עתה מהוראה הינו מדעני אוניברסיטאות המחקר של ישראל, שעיקר זמנו מוקדש למחקר. ייאמר בברור: למרות שתנאי העבודה, תשתיות המחקר, גודל מענקי המחקר והשכר (כן, השכר…) של מדעני האקדמיה הישראלית ירודים לאין שיעור בהשוואה לאלה של עמיתיהם באוניברסיטת שדה ממוצעת בארה"ב (שלא לדבר על האוניברסיטאות האמריקאיות הגדולות), בראייה כוללת איכות מחקריהם הינה משובחת, ובמקרים רבים הם נמנים עם המובילים בתחומי מחקרם. זאת, למרות הקיצוצים ההרסניים בתקציב האוניברסיטאות בשנים האחרונות. העדויות לכך מצויות כולן בספרות המדעית. במאמר שכותרתו "ההשפעה המדעית של אומות", שהתפרסם בכתב העת היוקרתי "Nature" ב-2004 הושוו ארצות שונות על פי שיעור הציטוטים המדעיים ביחס לתוצר לנפש, ובמבחן זה נמצאה ישראל כמעט בראש הרשימה, מעל למרבית ארצות אירופה המערבית.

האומנם, יש "לפקח" על החוקרים כדי למנוע "ניצול לא נאות של מענקי המחקר, או אף לבטל את מענקי המחקר של חלק מהם? אין שחר לטענה מוזרה זו. מאמץ עצום מושקע ע"י החוקרים בכתיבת הבקשות למענקים, המוגשות לקרנות תחרותיות. מענקיהן של קרנות אלו ניתנים במשורה, ל-10-30% מהמבקשים בלבד, לאחר ביקורת מדעית קשוחה ומדוקדקת של מדענים בארץ ובעולם, שזהותם נשמרת בסוד. תהליך זה ("peer review") מצוי בבסיסם של שני תהליכי יסוד נוספים באקדמיה: פרסום מאמרים מדעיים ועלייה בסולם הדרגות האקדמי, ובכלל זה קבלת הקביעות, המוענקת לאחר מספר שנים של הישגים רצופים. כל אלה שלובים זה בזה, וכולם נסמכים על ביקורת עמיתים בלתי מתפשרת. אין שום קבוצת עובדים במשק, שהעסקתה וקידומה תלויים בביקורת אובייקטיבית אנונימית כזו. אכן, לחוקרים הזוכים במענקי מחקר מוענקות תוספות שכר, ששיעורן נקבע על פי חישוב מדוקדק, בהתאם למספר המענקים וגודלם. למעשה, בדרך זו כבר עתה ניתן לחוקרים השכר הדיפרנציאלי, שיש המייחלים לו כאל תרופת פלא, וזאת בדרך מוסכמת, המבוססת על הישגים מוכחים.

האומנם, חברי הסגל "אינם מקפידים על מילוי חובותיהם כלפי הסטודנטים"? למרות העלייה המבהילה במספר התלמידים לכיתה, שנבעה מקיצוץ מספר חברי הסגל מחד גיסא ומעלייה במספר הסטודנטים מאידך גיסא, מרבית חברי הסגל האקדמי מתמודדים בהצלחה עם תנאי ההוראה הבלתי אפשריים, ולראייה – תלמידים בעלי הישגים מגיעים אל מעבדות המחקר ואל המשרות הנחשקות בשוק החופשי לאחר לימודיהם באוניברסיטאות המחקר. ייתכן שמצויים בינינו כאלה, אשר ביצועיהם בהוראה הפרונטאלית טעונים שיפור. אולם, מנגנוני המשוב על האיכות של ההוראה, המופעלים הן ע"י האוניברסיטה והן ע"י אגודות הסטודנטים, אינם נותנים מנוח לחברי סגל אלה, ולצד זאת זוכים הטובים שבמורים לציונים לשבח הניתנים בפומבי.

אכן, החוקרים באוניברסיטאות האמריקאיות המובילות "אינם מתמקחים קיבוצית עם ההנהלה על שכר". יפה… אנו רוצים להציע, איפוא, את עסקת החבילה הבאה: נקבל את התשתיות, את תנאי ההוראה, את מענקי המחקר (הגדולים פי 5 ויותר ממענקינו) ואת השכר, שלהם זוכים עמיתינו באוניברסיטאות אמריקאיות, נפסיק להתמקח קיבוצית, והארץ תשקוט ארבעים שנה.

הכותבים הינם חברי סגל בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת תל אביב


נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.

טרקבקים & פינגים

[…] אך הוא נדחה (הפתעה!) והופיע רק באתר הפורום להשכלה גבוהה http://www.publiceducation.org.il/?p=58.          אני מצרף את הגרסה של המאמר כקובץ WORD […]


תגובות

השארת תגובה

(חובה)

(חובה)