מה שרואים מבניין הסנאט

אורן יפתחאל ואבישי צדיק

המחזה נראה בלתי אפשרי: בתוך המסדרונות המצוחצחים של בניין הסנאט של אוניברסיטת בן-גוריון, ובין קירות השיש הבוהקים מתגודדים מאות סטודנטים וכמה עשרות מרצים. לפני מספר שעות, בשבוע ה-13 לשביתה, הם השתלטו על הבניין לאחר שנקעה נפשם מהסחבת, מההתעלמות הגורפת מהסטודנטים, ומהאיומים האימתניים, אך חסרי-הכיסוי, על ביטול הסמסטר, צווי מניעה וסגירת האוניברסיטאות. הם מכריזים שלא יזוזו עד פיתרון המשבר.

1.jpg

על הרצפה מונחים מזרונים, גיטרות, לוחות שש-בש, ושק"שים בבלגן יצירתי. יש רחש-רעש פעלתני. הסטודנטים מקימים מטבח נייד ומערכת כריזה על מרפסת הבניין המרשימה המשקיפה על הקמפוס. הם מתחילים לשדר קריאות גיוס למאבק ותזכורות על זכויות הסטודנטים הנרמסות. מדי פעם קם אחד ממנהיגי המהלך ונושא דברים במגאפון ישן וחבוט לקול מחיאות כפיים. כולם מחכים לנשיאה הנצורה בלשכתה.ברקע מתנהלת שיחה:סטודנט: "אתה חושב שהנשיאה תצא ותגיד משהו?"
מרצה: "אין לה ברירה, היא מוקפת!"
סטודנט: "ולמה לא דיברה איתנו עד היום?"
מרצה: "היא דיברה עם הסגל לפני שבוע בפעם הראשונה, אבל זה היה מאוחר מדי"
סטודנט: "הנשיאה היא אחת מכם, פרופסורית, נכון?" אם כך, איך זה שהיא מבקשת לשבור את השביתה ותומכת באוצר?"
מרצה: "כן, היא פרופסורית, אבל כנראה שהיא עברה צד".
סטודנט: "ומה עם המנהיגים האחרים של המקום; רקטור, מנכ"ל וכו'?"
מרצה: "לא שומעים אותם; נעלמו."

2.jpg

הנשיאה אכן יוצאת ונושאת דברים. היא נראית מתוחה ועצבנית, ומסבירה שאין ברירה אבל צריך לבטל את הסמסטר. "עלו לירושלים" היא סונטת בסטודנטים. "כאן לא תשיגו דבר". והסטודנטים עונים לה שהיו אלה דווקא נשיאי האוניברסיטאות שהחליטו לבטל את הסמסטר ושרק כאן (כלומר, מול הנשיאה) אפשר לבטל את האיום. הם מזכירים לה בכעס שראשי האוניברסיטאות ניסו לשבור גם את שביתתם שלהם לפני שנה ושאין להם אמון בהנהגה. המתח מתעצם והסטודנטים מתארגנים לשהייה והתבצרות. לאחר צאת הנשיאה הבניין ננעל, וביום המחרת נשלחו מאות עובדי ההנהלה ליום חופשה כפוי. בינתיים מאיימים אנשי הביטחון בפינוי כפוי, אך הסטודנטים מביאים תגבורת כדי למנוע פינוי.

3.jpg

ברקע עוד שיחה:סטודנט: "אם יבואו לפנות אותנו, האם יבואו המרצים להגן עלינו?"
מרצה" "לא בטוח, אולי יבואו כמה, אבל לא הרבה"
סטודנט: "מדוע, אנחנו לא באותו מאבק נגד ביטול הסמסטר?"
מרצה: "אתה יודע, יש כנסים, יש מעבדות, יש נסיעות לחו"ל"
סטודנט: "והמרצים מהחוץ, והזוטרים?"
מרצה: "הם ברובם אתכם, אבל גם פוחדים, אפשר לפטר אותם מיידית".

4.jpg

קאט.מספר ימים לאחר שנחתם ההסכם עם המרצים, והאוניברסיטאות חוזרות לעבודה ולליקוק הפצעים. מה אפשר ללמוד מהימים האחרונים של המאבק בתוך בניין הסנאט? מה ניתן היה לראות מקומת הנשיאה של בניין הסנאט שלא היה בהיר מספיק לפני-כן בשגרת חיי היום-יום בקמפוסים? בגדול, התמונה שהתבהרה שם די מפחידה: מערכת מפוצלת, מלאת סתירות ואפליות, ולוקה באדישות חולנית הגובלת בניוון. טרף קל לכוונות הממשלה להחליש ולהפריט את ההשכלה הגבוהה.ראשית רואים משם את הפיצול ההרסני בין המרצים לסטודנטים. נכון שהשביתה פגעה בסטודנטים, ולכן יצרה מתח בין הקבוצות, אבל ניתן היה להבין ולבנות דרך המאבק את האינטרסים המשותפים לטווח ארוך נגד מגמות הממשלה להפריט את המוסדות להשכלה גבוהה. הנהגת הסטודנטים גילתה אמנם ראייה מרשימה לטווח ארוך כאשר תמכה במאבק המרצים, אך זכתה מהם רק לתמיכה חלקית בתמורה. מבניין הסנאט רואים בחדות גם את הפיצול בין הבכירים לסגל הזוטר, ובעיקר המרצים מן החוץ. בעקבות קיצוצי התקציב האכזריים, צמח בשנים האחרונות מעמד 'פועלים' חדש באוניברסיטאות, הכולל למעלה משליש מכוח ההוראה. מעמד נחות זה עובד ללא רציפות תעסוקתית, ללא זכויות חברתיות וללא שמץ של ביטחון בעתידו בהוראה ובמחקר.

וכפי שהשיחות במסדרון מעידות, מהסנאט רואים ושומעים גם את דפוסי הזלזול של הנהגת האוניברסיטאות בציבור שלהן, כלומר בקהילה האקדמית עצמה. רק לאחר 12 שבועות של שביתה, המשבר החמור ביותר בתולדות ההשכלה הגבוהה בישראל, נאותה הנשיאה להיפגש עם הקהילה שלה, והמנהיגים האחרים נותרו במחבואם. ועד הסגל אמנם נפגש עם המרצים פעם או פעמיים, אך גם זאת ללא דיאלוג אמיתי. לא מפתיע אם כך שהפגישה הבאה בין הסטודנטים לבין הנשיאה התרחשה במסדרונות הסנאט, מול קהל זועם ומתוסכל.

5.jpg

אך מנהיגי האוניברסיטאות אינם לבדם כמובן. הם אימצו את דפוסי הניהול הישראליים המעוותים, המאופיינים בכוחניות, זלזול ורמיסת זכויות. דוגמה טיפוסית היא ועדת שוחט שמונתה על-ידי הממשלה, באישור שרת החינוך (עוד פרופסורית לשעבר שכנראה 'עברה צד'), כאשר היא לא כוללת אף לא נציג אחד של הסגל או הסטודנטים! אין פלא שהמלצותיה מהוות סדין אדום לסטודנטים, אותם מייעדים להיות מממני הרפורמות דרך העלאת שכר הלימוד. מבניין הסנאט מסתנוורים ממראות תרבות הניהול והזלזול, ומהניסיון "לפתור" את הבעיות הקשות באמצעות קבלת שוחד-שוחט.אבל מנקודה זאת גם רואים כמה קרני אור החודרות את קירות השיש. מכאן מתארגנת סופסוף התנגדות למצב החולני של האוניברסיטאות. מכאן עולה דוגמא שמאבק חברתי יכול ליצור קואליציות חדשות אל מול מגמות הממשלה של 'הפרד, הפרט ומשול'. היכולת להתגבש לאורך זמן לקהילה אקדמית אמיתית עדיין טעונה הוכחה, אך ניצנים של מהלך שכזה צצו בבניין הסנאט. הפורום להגנת ההשכלה הציבורית שהוקם בתחילת השביתה על-ידי מרצים וסטודנטים מכל האוניברסיטאות והמכללות, חרט על דגלו את המטרות האלה (www.publiceducation.org.il). אם הפלישה לסנאט (שעוררה גל של פעולות דומות בקמפוסים אחרים) ופעילות הפורום הניחו את הקרקע למאבק משותף למען השכלה ציבורית חזקה והוגנת, הרי המשבר הוליד מפנה חשוב לא פחות מאחוזי השכר של הסגל הבכיר.

(פרק ראשון – היכונו לפרק ההמשך!)אורן יפתחאל (פרופ') ואבישי צדיק (סטודנט), שניהם מאוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע, פעלו בזמן השביתה בצוות התיאום של מטה המאבק של אגודת הסטודנטים והפורום להגנת ההשכלה הציבורית.


נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.

טרקבקים & פינגים

עדיין לא נשלחו טרקבקים ופינגים.

תגובות

ההנחה המגוכחת של חברי סגל או סטודנטים שהנהלת האוניברסיטה צריכה לתמוך באופן עיוור בכל דרישה שמעלה סקטור כזה או אחר באוניברסיטה מצביעה על הסיבות המוצדקות שהביאו להפרדת הרשויות באוניברסיטה ולמבנה היררכי הגיוני במקום הפיצול המוזר שהיה בעבר. תפקידם של הנשיאים וההנהלות לנהל ולדאוג לכך שהמוסדות יוסיפו להתקיים גם לאחר שוך הסערה. יש להם אחריות הנובעת מהחוק ואחריות מוסרית הנובעת מהצורך לשמר מקומות עבודתם של אלפי מועסקים ולספק שירות לעשרות אלפי לקוחות. מלאכה זו אינה נעשית קלה כאשר הם נהפכים לטרף קל בידי ציבור דורסני ולא אחראי של סקטור המבקש הטבות שכר מפליגות.
חברי הסגל הזוטר המתלוננים מרה על תנאי שכרם יכולים להתביש ברובם – חלקם הגדול מתקיים בכבוד מול עבודה לא קשה ומסלול קידום נאה בעתיד. נכון שלא כולם יזכו להיקלט במערכת והתקווה שאלו שיקלטו יהיו הטובים. מדוע הסגל הזוטר סבור שעבודתם קשה מהצוותים הרפואיים העובדים בבתי החולים, מאלו הסוללים כבישים ובונים בתים. כל מי שחי במערכת ההשכלה הגבוהה יודע שאין באמת מצב של ניצול אלא תחרות בריאה להשגת משרות נוחות.
המצב בו כל הסקטורים מנסים לחלוף את הקופה הציבורית ללא אבחנה מראה על חולשת הטיעונים של הנאבקים

הסגל הבכיר, שהוא זה שהשבית, גילה עניין מועט בלבד בפעילות הסטודנטים, לא טרח להופיע (היו יותר מעשרה בבניין הסנאט בו זמנית?) ונהנה מפירות מאבקם של הסטודנטים.

לא ישבתי עם הסטודנטים בפנים, אבל עמדתי בבוקר למחרת עם הסטודנטים שניסו לחסום את הכניסות לבניין הסנאט וראיתי מרצים מחנים את רכבם וממהרים אל עבר המשרדם, בלי לעצור ולו לחמש דקות ולהזדהות עם מי שעושה את העבודה השחורה שהם נמנעים ממנה.

במשך כל השביתה הייתי עדה לבקשות של הסגל הבכיר לתמיכה בהם וליציאה להפגנות (מהסטודנטים, מהסל הזוטר. אפילו ממורים מן החוץ). העדרותם מבניין הסנאט היתה אמירה חזקה וברורה.

השארת תגובה

(חובה)

(חובה)