סקר הפורום – סיכום ביניים

 

יום א', 13.1.08, שעה 12 בצהריים

השתתפות בסקר:

סגל בכיר 74 59%
סטודנט 25 20%
סגל זוטר 17 14%
סגל מן החוץ 5 4%
אחר 4 3%
סה"כ 125 100%

ציות לצווי מניעה:

לא לציית 21 17%
ציות פורמלי בלבד 59 47%
ציות מלא 45 36%
סה"כ 125 100%

התנהגות תחת צווים, אם יוצאו:

שביתה איטלקית  
לבוא לכתה ולא ללמד 25%
חלק מהשיעור יוקדש לדיון למאבק 59%
להשבית כל פעילות מלבד הוראה 29%
חלק מהשיעור יוקדש לדיון למאבק 59%
השבתת המחקר 15%
הפסקת הנחיה של תלמידי מחקר 9%
השבתת כתיבת בקשות למענקי מחקר 12%
השבתת ועדות ותפקידי ניהול (רמ"ח וכד') 56%
התפטרות ועדות ותפקידי ניהול (רמ"ח וכד') 50%
איטלקית – אחר 11%
מחאה סוערת  
חסימת קמפוס 34%
פיצוץ שיעורים 14%
חסימת הנהלה 43%
סוערת אחר 13%
מחאה שקטה  
שלטים וסטיקרים 63%
מכתבים עצומות 65%
שקטה אחר 12%

מוכנות לפגיעה בשנת הלימודים:

כן על סוגיה רחבה יותר. פרט: 60 48%
כן על סוגיית השכר 38 30%
לא 27 22%
סה"כ 125 100%

מוכנות לפשרה – הבחנה בין סטטוסים שונים (לגרף המלא, לחצו כאן)

מה לעשות אם מוצע הסכם?

יש לקבל את ההסכם 45 36%
מוטב לחזור לעבוד ללא הסכם 52 42%
אחר פרטו: 28 22%
סה"כ 125 100%

כינוס וועד/אסיפה?

יש לכנס את אסיפת הסגל 21 17%
יש לכנס את וועד הסגל 21 17%
יש לכנס את שניהם 64 51%
אחר פרטו: 19 15%
יש לכנס את שניהם 64 51%
סה"כ 125 100%

הערות לשאלה על ציות לצווי מניעה:

לצאת לחופשת סמסטר לפי התאריך הרגיל

נראה אותם עוצרים את כולם

אין לספק להם אמתלה "להיכנס" בנו

יש לציית לצווים וללמד אך במקביל לבצע פעולות מחאה והפעלת לחץ על האוניברסיטה

הצעות לשביתה איטלקית

אין טעם לפגוע במחקר – לא יזיז לאף אחד ויפגע בנו

אם יגיע מצב של הוראה תחת צווים, אפשר לנצל זאת על מנת להשלים את הפער העצום שיש ליחסי הציבור של המאבק המשותף. מרבית הסטודנטים אינם מודעים להיות המאבק חלק ממאבק כולל (בהנחה שהוא אכן כזה) נגד שוחט וחברים, ומשום כך גם לא מבינים את הצורך לשתף פעולה עם הסגל.

אם צווי המניעה פירושם "לחזור ללמד", אף אחד לא יכול לחייב את המרצים לעשות מעבר לכך ולהשלים את הזמן שבו שבתו. כך, למשל, בתל אביב צריכים המרצים לחזור ללמד עד ה-19.1, היום בו אמור להסתיים הסמסטר, ולא יום אחד יותר. בכך יוצא העוקץ מצווי המניעה גם בלי הפרה שלהם.

אפשר בהחלט להחליף מרצים בין כתות, וללמד נושאים של ידע כללי ודמוקרטיה ישראלית במקום את חומר הלימוד.

את החלק הראשון של השיעור הראשון הייתי רוצה להקדיש לדיון שיובילו הסטודנטים, שכן הם צד ללא אייג'נסי מעבר למאבק הספציפי שלנו, זו הזדמנות להעלות מודעות לקונטקסט הרחב בו נוצרה בעיית משכורות הסגל, ובעיית ההשכלה הגבוהה בכלל (נושאים עליהם הייתי רוצה לדבר כוללים:

הבהרה להנהלת האוניברסיטה שבעת התכנסות השוחרים כמדי שנה לא יהיה שום שיתוף פעולה מטעם הסגל, ושהם יתקבלו באולמות ריקים בכל האירועים ובהפגנות הסגל מחוץ לכל הארועים

החלפת מרצים בין כתות והרצאת נושאים שקשורים בשביתה, בכלכלת ישראל, בהיסטוריה של מחאה חברתית, בכלכלה פוליטית, בדמוקרטיה בכלל וישראלית בפרט וכדומה (הרחבת הרעיון של האקדמיה למחאה.

היכן שניתן – לשנות את סילבוס הקורס כדי ללמד נושאים הקשורים לשביתה

הפסקת פעילות ציבורית בשם האוניברסיטה

הפצצת המנגנון האדמיניסטרטיבי בבקשות סרק

הקדשת זמן לדעות הסטודנטים + דיון בקונטקסט *הרחב* בו נוצר הקונפליקט.

השבתת וועדות וכו' — בכפוף למבחן משפטי

השעייה – לא השבתה – של פעילות ניהולית, והפעלת מעין "מתכונת שבת" למקרים דחופים בלבד.

כינוס ישיבות סנאט / אסיפות פקולטה וכו' בהן מועברות תקנות שההנהלה לא אוהבת, מוחלפים תומכי סיום השביתה וכו'.

לא לגמרי ברורה לי (ולפי מה שאני שומע – לא רק לי) המשמעות של צווי מניעה שהרי הסמסטר מסתיים ב18.01. האם יכולים להכריח את המרצים ללמד לאחר מכן?

לא לפגוע במחקר – זה במילא נושא לא מוכר ולא מוערך על ידי הציבור. זו תהיה סתם פגיעה בעצמנו.

לא לציית!!! לא ללמד תחלת צווים

לבוא לכיתה ולהסביר על מטרות השביתה : זה הכי חוקי שבעולם ונכנס להגדרה של חופש אקדמי

לבוא לכיתה וללמד

לבוא ללמד על מרקס ואנגלס ותולדות מאבק בפועלים. לשלוח לקריאה לתת עבודה עצמית

להוציא הצהרה לעיתונות – לחוק יש לציית גם אם מפסידים במערכה

להוציא הצהרה לעיתונות

להכיר בכך שהשביתה הייתה טעות ולרדת מהעץ

להעלות להילוך חמישי את ההתארגנות המשותפת עם הסטודנטים, הסגל הזוטר והמורים מן החוץ. כנסים, אסיפות, חשיבה משותפת על דרך "להציל את ההשכלה הגבוהה" שלא באמצעות שביתה, תוך כדי הלימודים. מרד אזרחי מכל הסוגים

להשפיע על חברים שפועלים בוועדות מחוץ לאוניברסיטה בזכות מקצועם האקדמי להחרים את הפעילות הזו בדומה לגד יאיר. בתוך האוניברסיטה יש להחרים את מי שמייצג את ההנהלות

להתארגן במסגרת מחאתית רחבה (לעתיד) ביחד עם הסטודנטים – להשקיע בברית הזאת. חשוב לנסות להצמיד לכל מרצה שמדבר בכיתה על השביתה ועל שוחט סטודנט פעיל, כדי שלא יעמוד מרצה במתקפה מול סטודנטים שרוצים ללמוד וזה הכל.

להתפטר מוועדות ופורומים ממשלתיים

ללמד עד התאריך הרשמי של סוף הסמסטר ולקיים מבחנים במועד

ללמד עד סוף הסמסטר (שבוע) ולקיים הבחינות במועד ללא השלמות

לנתק מגע עם הנשיאה ולדרוש בעקביות את התפטרותה, במידה ולא תחזור בה מהבקשה לצווי מניעה

לעשות יחסי ציבור רעים לממשלה בחו"ל, למצוא דרך להזיק מבחוץ, באמצעות הקשרים עם עמיתים מעבר לים.

לקיים את השיעורים כמחאה מול הנהלת האוניברסיטה

ניתן להשבית את פעילות הועדות גם בלי להתפטר מהם ע"י שביתה איטלקית וכך למנוע מינויים מטעם ההנהלה

פורמלית הסמסטר נגמר ב-18 בינואר. צווי המניעה תקפים אם כן לפחות משבוע.

רוב הקטגוריות שהוזכרו הם דברים שאנחנו עושים בשבילינו או בשביל תלמידינו. רבים מהמרצים לא יבצעו אותם ואנחנו נימצא מתבזים. הסטודנטים סבלו מהשביתה, ולא יבינו צעדים כאלה.

שמדעי הרוח והחברה ילמדו הנדסה וההיפך

הצעות למחאה סוערת

(1) התפטרות מכל תפקיד במל"ג/ות"ת, והשתתפות בכל פורום ממלכתי אחר.(2) לאחר כשבועיים נוספים: להודיע שלאור כך תהיה פניה לגורמים בעולם לשקול שוב את ההכרה בתארים של המוסדות האקדמיים בארץ (3) לפרסם ברבים את הפניה לבית הדין – כולל שלל טעויות העברית שבה….

אוהל מחאה מול בניין ראש הממשלה. הפגנה ביום ראשון מול בית הדין לעבודה. חסימת הדרך לירושלים באמצעות שיירת מכוניות איטית.

אני מעדיף לנסות קודם שביתה איטלקית, לדעתי זה יזרע מספיק אי-סדר בשביל להשיג את המטרה בלי להיכנס לסיטואציות קשות בו חלק מחברי הסגל בעצם יכפו את דעתם על חלק אחר.

אסיפות הסברה ציבוריות המוניות – עבור הסגל הבכיר, הזוטר והסטודנטים – עם 'מיקרופון פתוח'.

בשיתוף עם הסטודנטים

הייתי רוצה, אבל עם סגל גריאטרי, זה נראה לי חלום באספמיה

הפגנה ארצית גדולה במוצ"ש בכיכר רבין בסיסמא החזירו את השכלה לעם.

הפגנות וחסימת כבישים ברחבי הארץ

הפגנות יום אחרי יום, בלתי פוסקות

חסימה פסיבית על ידי נוכחות עשרות מרצים וסטודנטים אך בלי לגלוש לאלימות ובלי לגרור את המשטרה פנימה לקמפוס

חסימת הדרך לירושלים בעזרת 5 מכוניות שנוסעות במהירות 55 קמ"ש

חסימת רחובות ליד כל הקמפוסים בבת אחת.

כל פעולה מחאתית אשר לא תפגע בציבור הסטודנטים שכבר ספג מספיק

לא לגעת בקמפוס. זה לא מעניין את הציבור. לחסום את הכניסה למשרד האוצר, לקיים שם שיעורים אלטרנטיביים; לא לאפשר לקיים שום כנס בהשתתפות אישים פוליטיים בקמפוס – הם נטשו אותנו, הם לא נכנסים.

לא למרצים השובתים ולא לאגודת הסטודנטים/מטה המאבק יש זכות להכתיר עצמנו כ"רשות מבצעת". מי שרוצה להמשיך ללמוד צריך לאפשר לו, אין שום סיבה לעורר אנטגוניזם בקרב קהל הסטודנטים.

לא! לפיצוץ שיעורים.

לפטר את הוועד

לצאת לרחובות עם שלטים וצמיגים..

לצאת מהקמפוס. לחסום את הכניסה למשרד האוצר. לנהל שם שיעורים. לברר את זהותם של פקידי האוצר ולפרסם ברבים – תמונות, שמות, עם משפטים נשכניים על שלטי חוצות; להפגין מול הבתים שלהם, לשים את התמונות שלהם על חולצות.

לציית

מחאה סוערת – תוך תיאום הדוק עם הסטודנטים.

קיום אסיפות הסברה בקמפוס

הצעות למחאה שקטה

אפשר לנקוט במחאה מסוג זה, אך רק שלטים מכתבים ועצומות לא יביאו אותנו רחוק.

בכל מקרה: יש לפתוח בקמפיין כולל ועקבי שתכליתו התנגדות גורפת לרפורמות מבית היוצר של האוצר, לגריעת תקציבים מההשכלה הגבוהה ולדרישה המופרכת ל"התייעלות" של האקדמיה. לדרוש את החזרת התקציבים והתקנים. קמפיין כזה צריך להתבצע במישור גלוי – שלטים, עצומות והפגנות,

בניית קואליציית מחאה רחבה עם סקטורים אחרים (מורים, סטודנטים ועוד)

גיוס קואליציה נגד האוצר וראש הממשלה עם ארגונים אחרים

המשך מכתבים לחברי כנסת

הפגנות, כמה שיותר עם כמה שיותר רעש.

התנדבות הומניטרית עם נזקקים במקום לימודים

יציאה מאורגנת שיטתית ומתמשכת להרצות בכל מקום שיזמינו אותנו או שאנו ניזום הזמנה שכזו על: מה ולמה אנו באמת שובתים ומדוע בכלל צריך אקדמיה?? למה צריך ללמוד ספרות אנגלית ועברית ופילוסופיה. אם אין לנו הסבר כדאי שנלך הביתה

יש להסביר את המשמעות של אכיפת הוראה בצווים והשלכותיה על משטר דמוקרטי.

כל איש סגל שיתראיין ברדיו או ירצה מחוץ למסגרת אוניברסיטאית יקדיש מספר דקות בתחילת ההרצאה ויסיר שהוא עובד בכפיה ומה המשמעות של התהליכים שהאוצר מייצר

כל דבר יתקבל בברכה

כניסה מסיבית הרבה יותר לרדיו ולטלביזיה

לבישת חולצות שחורות

להכריז מהרגע הראשון שכולם יקבלו 100 בכל השיעורים

להנחות סטודנטים מכמה שיותר חוגים, במידת האפשר, לכתוב עבודות בנושאים שנוגעים למשבר החינוך ולכשלים של הממשלה בכלל. לצאת בקמפיין נגד פקידי האוצר – לברר מיהם, להשיג תמונות ולפרסם על שלטי חוצות, להדפיס חולצות שלהם עם משפטים נשכניים בגנות הדיקטטורה של האוצר.

להפסיק את הפעילות ולהכריז שאנחנו חוזרים לשביתה ברגע שייקבע מועד לבחירות.

לציין בכל מצגת כי השעור ניתן בכפיה , בעבודה תחת צווי מניעה; כמו כן, לענוד על הזרוע תג מזהה המעיד כי אנחנו עובדים בכפיה, ללא חוזה עבודה,תחת צווי מניעה!

לשלב במצגות שקפים המצהירים על קיום ההרצאה בכפיה, תחת צווי מניעה;

מכתב לחבר הנאמנים של האוניברסיטה שמסביר את עמדתנו ומבקש תמיכה (באמצעות שאילתות לנשיאה למשל)

מכתבים ומאמרים של בוגרים בעלי מעמד והשפעה בכלכלה ובחברה בגנות ההזנחה של ההשכלה הגבוהה על ידי הממשלה והשלכות הפגיעה על עתיד המשק

מכתבים לעיתונות של בוגרים בעלי השפעה בתעשייה ובחברה על חורבן ההשכלה הגבוהה בארץ והשלכותיו

הערות לשאלת המוכנות לפגיעה בשנה"ל

AT THIS POINT, THE STRIKE IS ABOUT THE RIGHT OF WORKERS TO STRIKE IN iSRAEL

אין לנו בחירה: לא מדברים איתנו על סוגייה רחבה יותר. זה יהיה בעתיד, ואז צריך לפגוע.

אם אכן במקום לדבר כל כך הרבה נפתח חזית מאבק יחד עם סטודנטים, עובדי הוראה אחרים באוניברסיטה וגם ציבורים אחרים כמו מורים, אומנים וכו' שתאבק ברצינות על סוגיית סדר העדיפויות בחברה

אם המאבק יוגדר כמאבק נגד ועדת שוחט, מאבק על החזרת תקנים, מאבק על תנאי העסקה הוגנים למרצים מן החוץ וסגל זוטר, מאבק על שכר לימוד מוגן

אם כי אוטופי למדי לחשוב שבשביתה כזו אפשר לרסן את הפרטת העולם האקדמי, אבל חייבים לדאוג גם לעמיתנו חברי הסגל הזוטר, המאבק הזה ללא דאגה לסגל הזוטר אנוכי וצר

אני מוכן גם לביטול כל השנה. האוצר צריך לדעת שאנו רציניים ועומדים מאחורי דברינו. כל גמגום יתפשר ככניעה שלנו.

גם על סוגיית השכר, גם על התנגדות לשוחט, גם על ביטול מלץ, גם על הכפלת תקציב המוסדות האקדמיים, גם על תנאי השכר של המורים הלא-בכירים, גם על הפסקת העסקה של מורים כ'מורים מן החוץ'

החזרת האוטונומיה הניהולית של הסגל באוניברסיטאות; חיזוק מעמד ההשכלה והחינוך בישראל

החזרת כל הסכומים שקוצצו מההשכלה הגבוהה

הכאב הוא רגעי אך התהילה היא נצחית וכן גם כאן. ההקרבה כואבת אבל הצלחת המאבק תתרום לכולנו בטווח הארוך.

המתמשך במעמד האוניברסיטאות תוך מחשבה קצרת ראות שגם מכללות יכולות לספק את הסחורה

הנזק שייגרם הוא הרבה מעבר לתועלת הצפויה מהמשך המאבק

השאלה בעייתית, כי השביתה רק על השכר. אבל נראה כי המשך המאבק תלוי בהצלחת השביתה וכיוון שהסכנה היא לכל מערכת ההשכלה הגבוהה ועתיד המדינה, אני מוכנה לפגיעה בשנת הלימודים

התגייסות מרצית וסטודנטיאלית למען מורים מן החוץ, סגל זוטר ושכר מרצים – כמו גם בלימת העלאת שכר הלימוד, וכמובן, החזרת התקציבים.

גם על השכר וגם על סוגיה רחבה יותר

על השכר וכמובן על סוגיה רחבה יותר (השאלה לא מנוסחת טוב). או שאנחנו לוקחים עצמנו ברצינות או שלא.

ורק על סוגיה רחבה יותר. המרצים חייבים להוציא הצהרה מצבי הכהן שהמאבק אינו מאבק שכר בלבד, ושהוא לא יסכים לקבל את מסקנות שוחט בשום שלב.

לא, כי זה יהיה בומרנג נגדנו

זו שעת מבחן אמיתית שדורשת הקרבה וכרוך בה סכון אישי לכל אחד ואחת מאיתנו.

חופש אקדמי – משני צידי הקו הירוק.

כמובן שגם על סוגיות נוספות, אך זו סוגיה מספיק חשובה.

למנוע בכל מחיר את הפרטת החינוך הציבורי

לנצל את הסיטואציה להרחבת המאבק.

סוגית השכר היא רק הקטר שמושך מאבק רחב הרבה יותר על דמות ההשכלה ואף על דמות העם והמולדת, ואותו נצטרך לנהל מתוך הידיעה שאפשר להשיג הישגים מול ממשלה אטומה במאבק עיקש!

עדיפה דחיית שנת לימודים מאשר לימודים בדוחק לא נתפס

על סוגיית התקצוב: החזרת התקנים, תנאי העסקה הוגנים לסגל זוטר ולמורים מן החוץ, שכר לימוד מוגן

על סוגיית התקצוב: החזרת תקנים, תנאי העסקה הוגנים לסגל זוטר ומורים מן החוץ

על רקע חניקת המערכת ע"י המדינה.

עצמאות האקדמיה בישראל

עתידה של מערכת החינוך בישראל.

קיצוץ תקנים, קיצוץ תקציבים, מורים מו החוץ, סגל זוטר

רק ביחד עם הסטודנטים

רק מאבק חברתי כולל מצדיק את השבתת שנת הלימודים – במלואה או באופן חלקי

רק על סוגיה רחבה! לא יתכן שארגון הסגל הבכיר נאבק כארי על זכויות חצי מארגונו ומתעלם לחלוטין מהמחצית השניה: המורים מהחוץ שגם הם שייכים לארגון.

שאלה מוזרה. כבר פגענו בשנת הלימודים.

הערות לשאלת מוכנות לפשרה:

16% + פיצוי על שחיקה בעבר בשיעור זהה

back to work without an agreement

אדלר משופר

אין לקבל שום הסכם שלא יכלול את הבעיות המהותיות של האוניברסיטאות ובראשם סגירת התקנים וההעסקה הפוגענית של מורים מהחוץ

אלך בעקבות ועד ארגוני הסגל

אם ההסכם אינו טוב, יש להשעות את המאבק לתקופה אחרת.

אם נגיע לאחד מההסכמים הנ"ל לא ישתנה דבר ממה ששבתנו עבורו.

אני לא מספיק בקיא מספיק בפרטים ואין לי יכולת להעריך עד כמה הסכם אדלר הוגן. עד שאגבש דעה אני סומך על השיקול של אנשי הוועד.

אני לא עד כדי כך מעורה בפרטי ההסכמים השונים, אך על פניו ההסכם של אדלר נראה סביר.

אני מוכן להתפשר על כל הסכם סביר, שיתן לנו פיצוי ראוי על השחיקה בעבר ובעתיד.

אני סטודנט- לא רואה את עצמי מוסמך להכנס לכיס של המרצים.

בשלב זה של המאבק צריך להגיע לביטול הסמסטר, ולו במחיר התעקשות על דברים שוליים – הכרחי שיהיה ברור שהמרצים מוכנים להגיע למצב כזה – אחרת תמיד יחכו להתקפלות של הרגע האחרון

בתיקונים מסוימים.

הייתי מעדיפה לא להגיע למצב הקיים כלל, ועדיין לא גיבשתי עמדה.

הסכם אדלר הוא רע, בעיקר בגלל סוגיית הבוררות. אולם זה הרע במיעוטו אם הוא לא כובל אותנו לשקט תעשייתי

הסכם אדלר על התיקון אחורה, אבל ללא התפשרות על מניעת שחיקה עתידית

התחלת זחילת השכר בשעור של 2.5 אחוז בשנת 2009

ודאי שנדרשת פשרה, אך סבירה!

וכן לפשרות טובות יותר, תוך הסכם מקיף יותר על עתידה של מערכת ההשכלה גבוהה

לא להתפשר בלי התחייבות לדחיית המלצות שוחט

להפסיק את השביתה שלא נוהלה כראוי ולתכנן מאבק כזה שיביא לתוצאות

מאמין ותומך לגמרי בהחלטות ועד האוניברסיטה העברית והמועצה המתאמת!

מוכן לאדלר+שחיקה עתידית

מוכן להתפשר אך על הצעות טובות יותר מאדלר

מוכן להתפשר על גודל הפיצוי על שחיקת העבר ועל פרישתו, לא מוכן להתפשר על מנגנון למניעת שחיקה עתידית

מוכנה להצעת ועד הסגל, בתנאי של המשך המחאה

מזדמן הסכם – אסכים אם יצליח

נראה שהתפשרות לא תוביל לכלום, אפילו אם לכאורה היא תציל את שנה"ל

פלוס קצת

פשרה סבירה, לא בהכרח גבוהה, בשני סעיפי דרישות השכר (פיצוי ומנגנון נגד שחיקה) ובלבד שלא תהיה כרוכה בהסכמה מפורשת או מובלעת לדוח שוחט

פשרה רק על בסיס התחייבות לדחיית המלצות ועדת שוחט

פשרה שועד הסגל יסכים לה ותידון באסיפת סגל

פשרה שתעמוד בקריטריון שמירת המעמד היחסי של הסגל במשק

רק הסכם עם מנגנון למניעת שחיקה עתידית

הערות לשאלת חזרה לעבודה עם הסכם:

אולי

אסור להכנע ללא הסכם שיענה על שתי דרישותינו הבסיסיות: פיצוי על השחיקה ומנגנון למניעת שחיקה בעתיד. עד להשגת הנ"ל עדיף לעבוד תחת צווי מניעה

אסור לקבל הסכם פשרה. נחזור ללמד באם נצטווה, אבל לא נתפשר על הסכם שמשמעותו כניעה.

אסור לקבל הסכם שיחסום את האפשרות לצאת לשביתה חוזרת

באם צווי מניעה, אזי עדיף לחזור ללא הסכם שכר.

בכדי למנוע את השביתה הבאה יש לתת מענה יסודי ומלא לבעיה. לא לפתור בחלקים.

במקרה שהפשרה היחידה האפשרית בלי שוחט היא פשרה גרועה עם התחייבות לשקט תעשייתי, עדיף לחזור לעבוד ללא הסכם

הייתי מעדיפה לא להגיע למצב הקיים כלל, ועדיין לא גיבשתי עמדה.

הניסיון מ- 1994 ו-1997 מראה,שכאשר התפשרנו – הפסדנו

השאלה היא איזה הסכם. הסכם האוצר המתנה את ההיענות לתביעות לשוחט הוא רע ויש לדחותו. כל הסכם או פשרה המכניס את שוחט בדלת האחורית הוא רע.

ולתת את התמורה בהתאם

חייבים לשבות עד קבלת הצעה יותר טובה מהאוצר

יש להמשיך בשביתה עד השגת הסכם

כמובן שתלוי בהסכם. הסכם לא טוב ימנע שביתות לשנים הבאות. חזרה ללא הסכם מאפשרת לחדש את השביתה בכל רגע נתון.

לא

לא ברור לי מה ההסכם

לא להתפשר ולא לחזור לעבוד. להיפך, להרחיב הדרישות ולא לקבל כל תכתיב של המדינה – מבית המשפט ומכל גוף אחר

לא לחזור לעבוד עד שיתקבלו הדרישות

לא. אם כבר הגעתם עד כאן, השנה אבודה, לפחות נצלו את המצב ואל תבזבזו אותה לשווא

להשאיר מצב שבו טענותינו לא נענו

לקבל רק הסכם "סביר"

מהו "ההסכם"? בוודאי תהיינה פשרות קבילות.

קבלת הסכם גרוע תמנע מאיתנו גם את היכולת לשוב ולשבות

רק הסכם שימנע פגיעה עתידית נוספת בהשכלה הגבוהה

שאלה מוזרה, תלוי כמובן איזה הסכם, האם הכוונה להצעת אדלר? עניתי על כך בסעיף הקודם.

תומך בועד שהוכיח את עצמו עד היום!

תלוי בהסכם

תלוי בהסכם

תלוי בהסכם. בכל מקרה אסור פשוט להפסיק את המאבק ולחזור, זה יציג אותו באור מגוחך ויתן אור ירוק לאוצר להמשיך הלאה.

תלוי בהצעות. ואולי יהיו יצירתיות. אבל אסור להיכנע. הסכם פשרה שיאסור עלינו המשך מאבק לשנים רבות הוא מסוכן

תלוי כמה מתפשר. יש לודא כי כל המטרות שהוגדרו ביציאה למאבק יזכו לאיזשהו הישג ולא סעיף אחד על גבי השני.

תלוי כמובן מה ההסכם

תלוי מה ההסכם

תלוי מה ההסכם, אם אינו מספק, עדיף לא לחתום בשלב זה

הערות לשאלת כינוס וועד/אסיפה:

אני לא מכיר את המנגנונים של הסגל הבכיר

וכן להצביע שוב אי-אמון בנשיאים. ההישג העיקרי שצפוי למאבק הוא החזרה לאחור של רפורמת מלץ.

יש לחזק את הדיאלוג בין 2 הגופים.

יש לכנס את אסיפת הסגל, ובנוסף יש לכנס אסיפות גדולות בכל קמפוס בהשתתפות סטודנטים. זה חיוני!

לא יודע. ועד הסגל אינו מדווח מספיק ונראה שאינו מנהל את המאבק ביעילות מספקת, אך זה תפקידו.

לכנס את ועד הסגל, ולפי הצורך של הוועד, את אסיפת הסגל

למצוא הליך חוקי לכנס את שניהם + פורום הסטודנטים, סגל זוטר ומורים מן החוץ. אולי בנוסף לאסיפת סגל, לאמירה כלל אוניברסיטאית רחבה יותר

לצרף סגל מן החוץ וסטודנטים

מייד לאחר החלטת ביהמ"ש

ניכר שהסגל עצמו לא מחובר לראשי הסגל, צריך לראות איפה הפערים ולהשלים אותם.

צריך לקבל החלטות מוסמכות עבור כל האופציות של המאבק. ההחלטות צריכות להיות מוסכמות על כולם כדי למנוע פרוד השורות.

הערות כלליות:

אבל למרות הכל, ביום שני תחזרו ללמד והכל אבוד

אחרי שהסגל גיבש את עמדתו, אני חושב שחייבים לעשות ישיבה של הפורום עם הסטודנטים כדי לתאם מהלכים ליום שני. אשמח לעזור. עמית – 054-607971.

איזה % מכלל המרצ' חבר בפורום?? מוביל לשאלה- את מי אנו מייצגים? איך בדיוק נשנה את מצב ההשכלה הגבוהה? נניח שהאוצר יסכים לכל הדרישות שהועלו לתוספות שכר; איך ומי ינהל מאבק אמיתי לשינוי בתקציבים, למען המורים מן החוץ והזוטרים??בתוך עמי אני יושב

אם השביתה האיטלקית תבוא לידי ביטוי בשיעורים, אני חושש שתפסידו מהר מאוד את תמיכת הסטודנטים

אם יהיה דיכוי בכוח של המאבק ולא תתחלף ההנהלה הכושלת יש לשקול מהלכים רדיקליים, החל באימוץ ההצעה של פרופסור גד יאיר ובהמשך התפטרות קולקטיבית מהאקדמיה שתביא לסגירת האוניברסיטאות – צעד שהמדינה לא תוכל לעמוד בו

אם כבר שאלון, יש הרבה שאלות נוספות שניתן לשאול.

אני בשבתון השנה, באנגליה, ולכן קשה לי לעמוד במדויק על הלך הרוחות בארץ. ברור לי כי אם הייתי בארץ והיו מוציאים צווי מניעה הייתי חוזר ללמד, אבל תוך גילויי מחאה, תוך שמירה על המאבק, וללא שום הסכמה של כניעה לפשרה כפויה.

בדימוס

בהצלחה – יש לנו רק מערכת השכלה אחת! העם היהודי היה מאז ומתמיד עם הספר וכל ישראל ערבים זה לזה – לשם אנו צריכים לנהוג (להנהיג) את העם חזרה. זו התורה ששמרה על עמינו יותר משאנו שמרנו עליה. למען הסר ספק, אינני דתי ואיני יהודי מאמין בהשגחה האלוהית.

האוניברסיטאות הם לא רק שלנו, אלא של כל החברה הישראלית, והמאבק הזה כרגע הוא לא על האוניברסיטאות אלא על השכר. לכן צריך לנהל אותו בהתאם, ובמיוחד לשפר את ההסברה. אנשים ברחוב לא מבינים מה קורה, ולמה מגיע לנו יותר כסף. את זה צריך להסביר בתקשורת הרבה יותר טוב.

המאבק של הסגל הבכיר על בעיות השכר שלו אינו מוסרי. איך יכול מרצה להאבק על תוספת תשלום – מוצדקת ככל שתהיה – ולהתעלם (ובכך לקבל) את העובדה שקולגה שלו עובד בתנאים מחפירים. יתרה מכך, עתיד כולנו תלוי בפתיחת תקנים, בלי זה עתיד ההשכלה ממילא נחרץ.

השביתה, הגם שפורמאלית היא על נושא השכר, הפכה לחשובה וכללית יותר: האם זכותנו לקיים מאבק קולקטיבי, והם זכותנו לקיים משא ומתן מכובד עם האוצר. עם זאת, אני סבור שמרצים, עלינו לשמש דוגמא ומופת לשמירת החוק, כך שאם נקבל צווי מניעה, עלינו להיאבק בהם במסגרת החוק.

ועד הסגל צריך להראות מנהיגות, גם אם לא עשה כן עד עכשיו, והחל מיום ראשון להגיע להחלטות ביצועיות ולהעביר עדכונים שוטפים לסגל. כמו כן ועד הסגל לדבוק בגישה שהונהגה על ידי הפורום, כשבמרכזו שיתוף פעולה עם הסטודנטים והסגל הזוטר.

יישר כוח על הרעיון

כל הכבוד על היוזמה, אולי יעלה רעיונות מעניינים, אך אל תצפה להענות מייצגת!

כמו שאני קורא את המצב הפוליטי חברתי השינוי יתחולל רק אם נקים מפלגה שתרוץ לכנסת. משהוא כמו ממפלגת הגמלאים עם הבטחות נוסח שינוי בימי טומי לפיד. בעיקר תחת סיסמא שההשכלה היא נכס לאומי של כולם עניים ועשירים והבטחה של השכלה לכולם באמצעות הלוואות ממשלתיות והחזרים

לא אהבתי את הסקר הזה. הוא לא ברור ולא חד משמעי. והוא גם יכול להיות מוטה בקלות.

לדעתי, המרצים צריכים לזכור טוב טוב את תפקודו של צבי הכהן (or lack of it) ברגע שתגמר השביתה הזאת. האיש הצליח בימיו הראשונים של המאבק לנכר את הסטודנטים, ומה שאנחנו רואים עכשיו (חוסר המוכנות של רוב הסטודנטים להתגייס) נובע בדיוק מכך. המאבק מותג בהתחלה כמאבק שכר

מאמין לחלוטין במה שאתם עושים, אבל חשוב שזה לא יהיה לשווא. אם כבר אבדה השנה לפחות הפיקו את המירב, והימנעו מלהגיע למצב שבו נחזור ללמוד בתנאים שאינם נתפסים עבור אילו מאיתנו הנדרשים לעבוד בכדי לממן את מחייתם.

מה שהכי חסר לי זה דיון בסדרי העדיפויות של המדינה, שבהם נעוץ מקור המשבר, כמו גם פתרונו האפשרי. לא ניתן לקיים חיי תרבות, רוח, השכלה, וזכויות אדם (כולל חופש אקדמי אמיתי, זכויות עובדים כולל זכות השביתה, ועוד) בצל הכיבוש.

עלו והצליחו !! מאבקכם הוא מהחשובים שידעה המדינה מתקומתה!!

עצם הספיקות לגבי צווי המניעה פירושם שהמדינה כמעט וניצחה אותנו. הדיון על כן-או-לא נענים לצווי מניה היה צריך להסתיים בתחילת השביתה ובהחלטה ברורה.


נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.

עדיין אין תגובות.

השארת תגובה

(חובה)

(חובה)