המהפיכה השקטה באוניברסיטאות 1987-2007 – העסקת מורים מן החוץ // עו''ד יפעת סולל

גרסה מקוצרת של מאמר מאת יפעת סולל, שעתיד להתפרסם בספר העסקה מקפחת ופוגענית בשירות המדינה ובהשכלה הגבוהה, בעריכת דניאל מישורי וענת מאור.

המחברת הינה עו"ד המתמחה במשפט ציבורי, זכויות אדם וזכויות עובדים.

המהפיכה השקטה באוניברסיטאות 1987-2007 – העסקת מרצים בדרך של מורים מן החוץ ללא קביעות, ללא זכויות אקדמיות וללא זכויות סוציאליות

רקע

 

בעשרים השנים אחרונות, חל שינוי משמעותי בדרך העסקת הסגל האקדמי במוסדות להשכלה גבוהה בישראל. לא עוד חברי סגל בעלי זכויות שוות – חלק גדל והולך מן הסגל האקדמי באוניברסיטאות ובמכללות מוגדר כזמני, אך הינו למעשה קבוע – רק ללא קביעות, ללא זכויות אקדמיות וללא זכויות סוציאליות.

מדובר במורים מן החוץ, דרך העסקה אשר הפכה ממילוי מקום זמני לשעות בודדות, לשיטה מקובלת ולגיטימית של העסקה. המורים מן החוץ[1] מקבלים שכר נמוך מחברי הסגל הקבוע, מועסקים במשך 8 חודשים בשנה בלבד, לאחריהם הם מפוטרים ומתקבלים מחדש עם תחילת השנה הבאה. המורים מן החוץ אינם זכאים לזכויות סוציאליות, לקרן פנסיה, לקרנות השתלמות, אין להם זכויות אקדמיות – קרנות מחקר, השתתפות בכנסים אקדמיים, ואין הם שותפים לקביעת ההתנהלות האקדמית של המוסד בו הם מלמדים לעיתים שנים רבות מאד.

קיימת ירידה מתמשכת באחוז חברי הסגל הרגיל, לטובת העסקה מורים מן החוץ. התופעה בולטת במיוחד באוניברסיטת חיפה, בטכניון ובאוניברסיטת בן-גוריון, בהם כבר כעת למעלה מ- 25% מן המשרות המלאות והרבה יותר מאנשי הסגל האקדמי מועסקים כמורים מן החוץ. באופן פורמלי הם מוגדרים כסגל זמני, אולם בפועל מועסקים תקופות ארוכות, בתפקידים חיוניים. במכללות הציבוריות המצב חמור עוד יותר – חבר סגל במשרה תקנית על כל שלושה מורים מן החוץ.

מחקר זה יצביע על התהליכים ועל המצב הנוכחי הבעייתי של רבים מאד מן המועסקים בסגל ההוראה של מערכת ההשכלה הגבוהה, מצב אשר עלולות להיות לו השלכות ארוכות טווח קשות על עתיד ההשכלה הגבוהה בישראל.

 

מעמדם של מורים מן החוץ

מסלול המורים מן החוץ נועד במקורו לאפשר השלמות חלקיות וזמניות של סגל אקדמי חסר. מלכתחילה נועד מעמד המורים מן החוץ לענות על צורך בהעסקה של מרצים, אשר עיקר עבודתם באוניברסיטה אחרת והם נדרשים לתת שעות בודדות במוסד לימודי אחר.

בשנים האחרונות הפכה ההעסקה בדרך של מורים מן החוץ, לדרך רשמית ומקובלת להעסקת סגל אקדמי, בכל הרמות האקדמיות.

לכאורה אין האוניברסיטאות רואות בהעסקה של מורים מן החוץ דרך רגילה להעסקת סגל ההוראה. תקנון העסקת עמיתי הוראה של אוניברסיטת חיפה, הרצ"ב להסכם הקיבוצי של ארגון הסגל הזוטר משנת 2000 קובע כאמור:

"כוונת האוניברסיטה שהחוגים ימלאו ייעודם בנושאי ההוראה בעזרת סגל אקדמי קבוע. עמיתי הוראה יועסקו על-ידי החוגים כדי לסייע בידם למלא, באופן זמני, את משימות ההוראה המוטלות עליהם."[2]

אולם, ברוב האוניברסיטאות מגיע מספר המשרות המלאות של המורים מן החוץ ללמעלה מ- 20% מכלל המשרות המלאות של סגל ההוראה. אין המדובר בסיטואציה חד פעמית – תוספת חוגים שלא לומדו בשנים קודמות או שינוי ארעי אחר – מדובר בהתנהלות הרגילה של המוסדות האמורים, אשר מוצאים לנכון להעסיק בעל תארים גבוהים בדרך של העסקה ארעית ללא תנאים סוציאליים, ללא קרן השתלמות ושבתון על פי ההסכם הקיבוצי וללא בטחון תעסוקתי.

יש לציין, כי ברוב המוסדות האקדמיים, לא יכול אדם להחזיק ביותר מחצי משרה כמורה מן החוץ, כך שכאשר עסקינן ב- 20% מן המשרות המלאות, מדובר למעשה בהעסקה של לפחות מחצית מן המרצים בכל מוסד כמורים מן החוץ.

תפקידי המורים מן החוץ

המורים מן החוץ מועסקים בתפקידי הוראה זהים לאלה שממלאים חברי הסגל האקדמי הרגיל.

הדברים נאמרים מפורשות בתקנון המינויים ותנאי ההעסקה של אוניברסיטת תל אביב[3] :

7. תפקידי מורים מן החוץ:

(20.10.93)

7.1 תפקידי מורים מן החוץ שיועסקו בתעריף 1 יהיו זהים לתפקידיהם של עוזרי הוראה כפי שהוגדרו בתקנון עוזרי הוראה.

7.2 תפקידי מורים מן החוץ, שיועסקו בתעריף א' יהיו זהים לתפקידיהם של חברי הסגל הזוטר, כפי שהוגדרו בתקנון המינויים של אסיסטנטים ומדריכים (תשמ"א) או לתפקידי מורים במסלול המקביל, כפי שהוגדרו בתקנון המינויים במסלול המקביל למורים (תשמ"ג).

7.3 בכפוף להגבלות הנובעות מתקנון להענקת תואר ד"ר לפילוסופיה וד"ר למשפטים יועסקו מורים מן החוץ שימונו בתעריפים ב' או ג' בכל תחומי ההוראה, ללא הגבלה.

 

כלומר, נקב מפורשות, כי תפקידיהם של המורים מן החוץ זהים לתפקידים הממלאים בעלי ההשכלה המקבילים להם, המועסקים כסגל בכיר או זוטר מן המנין. לא אך זאת, אלא שהמורים מן החוץ נדרשים לפעולות נוספות, אשר חלקן, אינן חלק מתפקידי מקביליהם במסלול הרגיל:

7.4 בנוסף לתפקידים האמורים בסעיפים 7.1,7.2 ו- 7.3 דלעיל, על מורה מן החוץ לבצע – תמורת השכר שישולם לו משך המינוי – כל פעילויות הנלוות, על פי המקובל, לתפקידי ההוראה של מורה באוניברסיטה ובכלל זאת, ייעוץ לתלמידים בכל הקשור במקצוע שהוא מורה, בדיקת עבודות תלמידיו ותרגיליהם, הכנת שאלוני בחינה, נוכחות בבחינות במקצוע שהוא מורה, בדיקת בחינות תלמידיו, חברות בועדות כפי שיידרש ממנו מעת לעת, השתתפות בפגישות תאום קיום שעות קבלה סדירות וזמן ההכנה של על הנ"ל, אפילו יתבצעו פעולות כאמור לפני תחילת המינוי או לאחר סיומו.

(ההדגשה שלי. י.ס.)

חופשה שנתית

לענין חופשה שנתית על פי חוק, נקבע בתקנון:

5. מורים מן החוץ יקבלו החופשה השנתית המגיעה להם על פי חוק בתקופות פגרה מלימודים.

כלומר, מורים מן החוץ נדרשים לקחת את החופשה השנתית לה הם זכאים על פי חוק בתקופת הפגרה מלימודים – במשך השבועות שבין הסמסטרים, או לאחר סיום הסימסטר השני – בתוך תקופת המינוי, בת 8 החודשים. אולם תקופות פגרה מלימודים אינן בהכרח תקופות פגרה מעבודה של מרצים באוניברסיטה. כאמור לעיל, נקבע, כי המורה מן החוץ, נדרש להכין שאלוני בחינה, להיות נוכח בבחינות ולבדוק אותן – פעולות אשר לכל הדעות מתבצעות בתקופת ה"פגרה מלימודים". על פי התקנון, נדרש המורה מן החוץ לפעולות אלה ולאחרות, הנלוות לתפקיד ההוראה גם אם יתבצו טרם או לאחר תקופת המינוי. יוצא כי למעשה, נדרש המורה מן החוץ לבצע עבודה באותה התקופה בה הוא אמור לממש את זכותו לחופשה השנתית המגיעה לו על פי חוק.

הדברים מודגשים בתקנון המינויים:

"17. השכר שישתלם למורים מן החוץ משך תקופת מינויים כולל אף את התמורה עבור נוכחות מורים אלו בבחינות במקצועות שהם מורים, בדיקת בחינות אלה והשלמת בדיקת עבודות תלמידיהם, אפילו יהיה על מורים כאמור לבצע פעולות אלה לאחר תום כתב מינויים."[4]

כלומר, לפי לשון התקנון עצמו, אין תקופת המפגרה חופשה מעבודת המורה מן החוץ, ואף יתכן כי יאלץ להשלים מטלות מעבר לתקופת המינוי כולה ובכל זאת, המורה מן החוץ נדרש לראות בתקופה זו ככוללת את החופשה השנתית המגיעה לו על פי חוק.

 

העדר זכויות הקבועות בהסכם הקיבוצי של הסגל הרגיל

בתקנון המינויים נקבע כי:

4.2 השכר שישולם למורים מן החוץ יהיה שכר חודשי שיחושב בעת הוצאת כתב המינוי, באמצעות הכפלת המספר הכולל של יחידות ההוראה שעל מורה ליתן למשך תקופת המינוי, בתעריף ליחידת הוראה על פיו מועסק המורה וחלוקת התוצאה במספר חודשי המינוי…

4.4 למען הסר ספק מובהר בזה מפורשות כי מורים מן החוץ לא יהיו זכאים לקבל כל תמורה נוספת לשכר שייקבע באופן האמור לעיל, ובמיוחד, אך מבלי לגרוע מכלליות האמור לעיל, לא יהיו הם זכאים לתשלומים בגין שבתון, קרן השתלמות, זכויות פנסיה וכל כיו"ב.[5]

 

כלומר, נקבע מפורשות, כי הזכויות המוקנות לסגל רגיל המועסק על פי ההסכם הקיבוצי לא יחולו על המורים מן החוץ. למורים מן החוץ אין זכות לשבתון או לקרן השתלמות – שלילת הזכויות לקרן השתלמות ולשבתון פוגעות קשה ביכולתו של המורה מן החוץ לקדם את הידע האקדמי שלו, לעסוק במחקר ולהיות במגע עם קולגות בחו"ל.

אולם לא אך הקריירה האקדמית של המורה מן החוץ נפגעת. מורים מן החוץ אינם זכאים אף להפרשות לקרן פנסיה, כלומר שבצד העדר ביטחון תעסוקתי קיימת ודאות של מחסור ממשי בגיל פרישה.

בנוסף, לפחות בחלק מן המוסדות האקדמיים, המורים מן החוץ אינם יודעים אם יועסקו בשנת הלימודים הבאה, עד לסוף השבוע השני לאחת תחילת שנת הלימודים – עד שהמוסד ידע אם נרשמו לקורס אותו נדרש המורה מן החוץ ללמד, מספר מספיק של סטודנטים[6]. נוצר מצב, שמרצים מתחייבים למוסד אקדמי, מכינים תוכנית לימודים, אולם כלפיהם לא קיימת כל התחייבות, שאכן יועסקו, וזאת עד למועד בו הודעה בדבר ביטול העסקה אינה מאפשרת מציאת מקום עבודה חלופי.

מדובר באקלים תעסוקתי אשר אינו מקנה תנאים מינימליים וודאי שאינו מאפשר את השלווה והבטחון החיוניים לעשייה אקדמית ארוכת טווח.

פיצויי פיטורים

האוניברסיטאות עושות ככל יכולתן על מנת להמנע מלשלם פיצויי פיטורים למורים מן החוץ.

ניתן להניח, כי אחת מהסיבות לעובדה, שמשך המינוי של המורה מן החוץ עומד על 8 חודשים בשנה[7], נועד למנוע רצף תעסוקתי, ליצור ניתוק ביחסי עובד-מעביד ליותר משלושה חודשים, ולכן, לכאורה, למנוע מן העובדים זכאות לזכויות הסוציאליות. אולם, ניתוק מלאכותי, כאמור, אינו מקובל על ידי בתי הדין לעבודה, כמונע זכויות סוציאליות. במספר רב של פסקי דין, הן בענייני האוניברסיטאות, כמו גם לגבי מעסיקים אחרים, נקבע, כי ניתוק החוזר על עצמו מדי שנה, אינו נותן פטור מתשלום זכויות סוציאליות והמוסדות האקדמיים נדרשים לשלם פיצויי פיטורים למורים מן החוץ, אשר אינם שבים ללמד לאחר שתי שני הוראה.

 

בעקבות החלטות אלה של בתי הדין לעבודה, הוחלט להוסיף סעיף לכתב המינוי של המורה מן החוץ, בו יאמר מפורשות כי: "שכר זה כולל בתוכו את פיצויי הפיטורים המגיעים לך על פי דין, ולפיכך בתום העסקתך באוניברסיטה, מכל סיבה שהיא, לא תהא זכאי לפיצויי פיטורים."[8] אלא שחוק פיצויי פיטורים תשכ"ג-1963 אינו מאפשר לכלול את פיצויי הפיטורים אלא אם מתקיימים מספר תנאים, כאמור בס' 28:

"הסכם בין מעביד לבין עובד, שפורש בו שהפיצויים כלולים בשכר העבודה וההסכם אושר על ידי שר העבודה והרווחה או מי שהוסמך על ידיו לכך, יבוא לענין הפיצויים במקום הוראות חוק זה ובלבד שאין הסכם קיבוצי החל על המעביד והעובד המחייב תשלום פיצויי פיטורים".

אכן, בכתב המינוי, הוא ההסכם בין העובד למעביד, בענין הנדון, נכתב מפורשות, כי הפיצויים כלולים בשכר העבודה ואמנם אין הסכם קיבוצי חל, אולם עדין קיים צורך באישור השר, אשר האציל את הסמכות האמורה לממונה על יחסי עבודה במשרד התמ"ת. הנחיות הממונה על יחסי העבודה קובעות כדלהלן:

"2. ההסכם יכלול הוראה מפורשת בה מצהירים הצדדים כי ידוע להם שההסכם יועבר לאישורו של שר התמ"ת או מי שהוסמך לכך על ידיו וכי העובד מודע לעובדה כי בתום עבודתו לא יהיה זכאי לתשלום פיצויי פיטורים, במידה וינתן האישור.

א.מתן אישור לפי סעיף 28 לחוק יושתת על בסיס שכר/משכורת אשר לא יפחתו משכר המינימום כפול שלשה.

ב. מקרה והשכר נמוך משכר המינימום כפול שלשה, ניתן לתת אישור אם מתלווה מרכיב נוסף של שכר קבלני או אחר, או בנסיבות מיוחדות אחרות על פי שיקול דעתו של הממונה."

היות ושכר המורים מן החוץ, בשלוש הדרגות הראשונות, אינו מתקרב כלל אל פי שלוש משכר המינימום ובהעדר נסיבות מיוחדות, לא היה כל מקום לאשר את ההסכם לפי ההנחיות.

למרות זאת, הממונה על יחסי העבודה בתמ"ת נהג לתת אישור לכתבי מינוי כהסכמים להכללת פיצויי הפיטורים בשכר המורים מן החוץ. על רקע זה, פנו ארגוני הסגל הזוטר אל הממונה, בדרישה לבטל את הסכמתו להכללת פיצויי הפיטורים בהסכמי ההעסקה באוניברסיטאות. הממונה אמנם לא הוציא תחת ידו החלטה גורפת, לפיה אין לאשר הכללת פיצויי הפיטורים בשכר העבודה, אולם הפסיק לתת אישורים כאמור. משכך, מנועות האוניברסיטאות מלכלול את פיצויי הפיטורים בשכר העבודה.

למרות האמור לעיל, בכתבי המינוי של המורים מן החוץ של אוניברסיטת תל אביב עדיין כתוב מפורשות, כי השכר כולל את פיצויי הפיטורים. מאחר שאין אישור של הממונה על יחסי העבודה, מדובר בסעיף חסר תוקף. אין אלא לראות בכתיבתו של סעיף כאמור, אשר נכתב תוך ידיעה ברורה כי מדובר במלל ריק מתוכן, כנסיון להטעייה מכוונת של המועסקים על פי הסכם זה.

סגל הוראה אחר

במקביל לסגל המועסק על פי ההסכמים הקיבוציים ולמורים מן החוץ, קיימות דרכי העסקה נוספות: מסלול מקביל – בעיקר דירוגי מורים ורופאים; וחוזים מיוחדים להעסקת עולים חדשים. מדובר במסלולי העסקה, אשר גם בהם תנאי שכר ותנאי העסקה פחותים משמעותית מן התנאים נתונים לסגל האקדמי הרגיל ואף הם מהווים חלק מן הדירוג המעמדי בסגל ההוראה באוניברסיטאות.

המורים נדרשים ללמד שעות רבות יותר ממקביליהם בדרגה במסלול הרגיל – 12-16 שעות, בהתאם לדרגתם, במקום 8 שעות הוראה בלבד – כמשרה מלאה במסלול הרגיל. יש לציין, כי למרות שהמסלול מיועד בעיקרו למורים ולרופאים, הרי שקיימים גם מרצים בחוגים השונים, המועסקים בדרך זו – בעיקר מרצים שביקשו לקבל קביעות בשלב מוקדם יחסי של חייהם האקדמיים, או שלא נמצא להם תקן רגיל, ומסיבות שונות הסכימו לקבל על עצמם מסלול זה.

המורים אינם זכאים לתוספות אקדמיות הקיימות במסלול הרגיל וקיימות מיגבלות רבות על הפיכתם לבעלי קביעות באוניברסיטה.

עם העלייה הגדולה ממדינות חבר העמים בתחילת שנות ה- 90, פתח המשרד לקליטת עלייה בתוכנית לשילובם של מדענים עולים באוניברסיטאות. הכוונה המקורית של התוכנית היתה לסייע למדענים העולים, אשר האוניברסיטאות בארץ אינן מודעות לכישוריהם ולכשרונם, למצוא את מקומם בקלות בתוך המוסדות הקיימים, על מנת שאלה יוכלו להתרשם מהם ואט אט ייקלטו אל תוך המערכת. בפועל התקבלו המדענים העולים על בסיס התקציב של משרד הקליטה בלבד, בתנאים פחותים משמעותית מחברי סגל רגיל, כאשר לא ניתן כל תמריץ לקלוט אותם כחברי סגל רגיל, כך שהמדענים העולים הפכו לכלואים בתוך הסכם נחות, ללא אפשרות מעשית להפוך לסגל מן המנין, כאשר חרב הפיטורים מונחת על ראשם עם כל תקציב מדינה חדש.

 

החלק היחסי של המורים מן החוץ מכלל הסגל האקדמי

עד סוף שנות ה- 80 הסגל האקדמי באוניברסיטאות הורכב מאנשי סגל בכיר וסגל זוטר, כאשר מיעוט קטן הועסק מחוץ להסכמים. באמצע שנות ה- 80 היו כ- 60% אנשי סגל בכיר, כ- 30% אנשי סגל זוטר ופחות מ- 10% מורים מן החוץ ואחרים.

ניתן לראות שינוי דרמטי בדרכי ההעסקה של הסגל האקדמי בין אמצע שנות ה- 80 עד שנת 1993. הסגל הבכיר ירד לכ- 55%, חלקו של הסגל הזוטר ירד עד לכ- 20% אחוז בלבד, כ- 14% הם מורים מן החוץ, ועוד כ- 12% הם סגל הוראה אחר, (חלק גדול מן הגידול בסגל ההוראה האחר, נובע בתקופה זו מקליטה של מדענים עולים)[9].

 

במספרים, ניתן לראות כי בין תשמ"ו לתשנ"ג, היה גידול של כ- 2000 משרות בסגל האקדמי, אולם רוב המשרות שנוספו הן של מורים מן החוץ וסגל ההוראה האחר, אשר גדלו ב-1,600 משרות, מכ- 600 משרות ללמעלה מ- 2,200 משרות בנוסף נוספו עוד כ- 1,000 משרות של סגל בכיר. הסגל הזוטר ירד בכ- 500 משרות, ירידה של כ- 25%[10].

קיימת עליה קבועה בשיעור המורים מן החוץ מכלל הסגל האקדמי. אמנם מדובר בעלייה מתונה לכאורה, אולם למעשה, מדובר בתופעה חסרת תקדים, אשר קיימת בכל האוניברסיטאות, אם כי בשיעורים שונים. מאחר שהאוניברסיטה העברית ואוניברסיטת תל אביב מדווחות על שימוש מועט יחסית בהעסקת סגל אקדמי בדרך של מורים מן החוץ, ומדובר בשתי האוניברסיטאות הגדולות ביותר, הסטטיסיטקה הארצית אינה משקפת כדבעי את התופעה בכללותה. באוניברסיטת בר אילן, מועסקים בדרך של מורים מן החוץ 19% ממלאי המשרות המלאות בסגל האקדמי, באוניברסיטת חיפה, 22%, בבן גוריון 25% ובטכניון כ- 28% מממלאי המשרות המלאות הסגל האקדמי מועסקים בדרך של מורים מן החוץ.

אם נוסיף על המורים מן החוץ גם את מי שמועסקים כסגל הוראה ומחקר אחר, נגיע באוניברסיטת חיפה ל- 34%, ובטכניון לכ- 49% מכלל המשרות המלאות בסגל האקדמי. במכללות הציבוריות המצב קשה עוד יותר – רוב המשרות במכללות הציבוריות מאוישות על ידי מורים מן החוץ.

חשוב לציין, כי קיים פער בין הנתונים לעיל, שנמסרו מן הות"ת, לבין הנתונים שנמסרו מארגוני הסגל הזוטר, המייצגים את המורים מן החוץ. על פי הנתונים המצויים בידי הארגונים, בהם חברים המורים מן החוץ, שיעור המשרות המלאות של המורים מן החוץ גדול עוד יותר.

אולם שיעור המשרות המלאות אינו נותן את התמונה המלאה באשר למקומם המרכזי של המורים מן החוץ בסל ההוראה של המוסדות להשכלה גבוהה. משרה מלאה של מרצה בכיר בסגל הרגיל, עומדת על עד 8 שעות הוראה. פרופסורים אינם מלמדים יותר מ- 6 שעות בשבוע, וכאשר עסקינן בפקולטות למדעים, מס' שעות ההוראה קטן עוד יותר.

המורים מן החוץ, לעומת זאת, מועסקים על פי יחידות הוראה, אשר משמען שעות הוראה, בתוספת נלווים, כמתואר לעיל, כך שארבע יחידות הוראה, מהוות חצי משרה לצורך החישוב הסטטיסטי. כלומר, חלקם של המורים מן החוץ בהוראה בפועל, גדול עוד יותר מחלקם היחסי בסגל.

בנוסף, יש להבחין בין מספר המשרות המלאות, לבין מספר המרצים המלמדים. כאמור לעיל, המורים מן החוץ כמעט שאינם מועסקים בשיעור העולה על 50% משרה, מבדיקה שנעשתה בארגוני הסגל הזוטר עולה, כי בממוצע, על כל משרה של מורה מן החוץ, מועסקים שלושה אנשים – כלומר, שמספר המועסקים כמורים מן החוץ הינו לפחות כפול, וברוב המקרים משולש, ממספר המשרות.

אם נבחן זאת במספרים, הרי שבאוניברסיטת תל-אביב, (אשר לכאורה מעסיקה רק כ- 10% מסגל ההוראה כמורים מן החוץ), מועסקים כמורים מן החוץ בסגל הבכיר 504 מרצים, לעומת 950 בסגל הרגיל, באוניברסיטת חיפה, הועסקו כמורים מן החוץ בסגל הבכיר כ- 500 מרצים, כאשר 467 הועסקו כסגל בכיר רגיל.

מכל האמור לעיל עולה מגמה ברורה. ניתן לטעון, כי כבר היום בחלק מחוגי הלימוד, רוב ההוראה נעשית על ידי מורים מן החוץ, אשר כאמור, יכולתם להשקיע בעבודה האקדמית מוגבלת בשל תנאי העסקתם.

במכללות הציבוריות המצב קיצוני פי כמה, בהן על כל משרה של חבר סגל רגיל, יש שלוש משרות של מורים מן החוץ.

 

 

סיכום ומבט לעתיד

הסקירה מראה שסגל ההוראה במוסדות להשכלה גבוהה נשחק באופן קיצוני. משנה לשנה קטן מספר התקנים של חברי הסגל הבכיר ואת מקומם תופסים בעיקר מורים מן החוץ, נטולי זכויות סוציאליות, אשר נדרשים להוראה בלבד. להתפתחות זו של מעבר מסגל רגיל למסלול של מורים מן החוץ, השלכות שליליות מבחינה כלכלית ואקדמית כאחד.

 

המפנה בדרכי ההעסקה במוסדות להשכלה גבוהה, הופך אותם למקום עבודה, אשר רבים מן העובדים בו, אינם מהווים חלק אינטגרלי ממנו, זכויותיהם הכלכליות והאקדמיות מקופחות והם מחוסרי בטחון כלכלי מינימלי. אין זו סביבת עבודה המאפשרת מחקר – גם לו רוצה המורה מן החוץ לעשות זאת בזמנו החופשי (ללא מימון מן המוסד האקדמי).

 

העסקת מרצים במערכת ציבורית, לאורך שנים, ללא זכויות סוציאליות, ללא קרן פנסיה – היא בלתי נסבלת ויש להתנגד לעצם קיומה. מנגנונים שכל מהותם עקיפת ההסכמים הקיבוציים ויצירת מעמדות שונים בין מרצים בעלי אותן יכולות ואותו מעמד אקדמי אינה סבירה והחיסכון שנצבר לזכותו של המוסד האקדמי בשל דרך העסקה זו אינו יכול להצדיקה.

 

להתפתחות זו של מעבר מסגל רגיל למסלול של מורים מן החוץ, השלכות שליליות לא רק על המרצים עצמם אלא גם על המוסדות להשכלה גבוהה עצמם. המורים מן החוץ אינם מהווים סגל אקדמי שמשקיע במחקר ולכן מביא להוראה ולהדרכה רעננות וחידושים אקדמיים. עם השנים סגל זה הופך למורים בלבד, שאינם יכולים להגשים את המטרה של הוראה במוסדות להשכלה גבוהה.

 

זהו מצב חמור מבחינה אקדמית ובלתי נסבל מבחינה כלכלית, באשר עסקינן במוסדות ציבוריים. הפיכתם של חברי סגל אקדמי לנותני הרצאות בלבד, פוגע בעושר האקדמי. עליית גילם הממוצע של חברי הסגל הבכיר, ומיעוט שילובם של חברי סגל חדשים וצעירים יביא בהכרח לקפיאה רעיונית ובינוניות אקדמית לטווח הארוך.

 

שני הסכמים שנחתמו במהלך הסמסטר השני בשנת תשס"ז, מנסים להתמודד עם המצב המתואר – בהסכם הסגל הזוטר באוניברסיטת באר שבע הוגבל היקף העסקת סגל זוטר כמורים מן החוץ, ובהסכם בחיפה, נקבע, כי המורים מן החוץ יועסקו במשך שנה שלמה, ויוקנו להם זכויות סוציאליות – אולם התוספת התקציבית היא על חשבון שכרם של המורים מן החוץ, אשר ירד בממוצע ב- 33%. המורים מן החוץ עדין נותרים ללא זכויות אקדמיות וללא בטחון תעסוקתי.

 

תנאי ההעסקה של המורים מן החוץ, משאירים בתוך המערכת האוניברסיטאית רק את מי שאין לו אלטרנטיבה. לפי ההצהרות וההגדרות הרשמיות, אמורה היתה זאת להיות שיטת העסקה חלקית ולזמן קצר. בפועל, כאמור, מדובר בדרך רשמית לכל דבר להעסקת סגל אקדמי, לעיתים לשנים רבות מאד – וידוע על מורה מן החוץ, שמועסקת בדרך זו כבר 26 שנים.

 

נדמה כי מנהלי המוסדות להשכלה גבוהה פועלים אל מול ארגוני הסגל, כפי שמנהל מפעל מתנהל אל מול עובדי ייצור – ככל שיקטנו ההוצאות על עובדיו, כך יגדל הרווח של המפעל.

אולם מוסדות להשכלה גבוהה אינם מפעל ייצור. כל מהותם בסגל האקדמי המלמד והחוקר בהם ובמחקרים שהם מפרסמים – על כן הפגיעה השיטתית בחברי הסגל האקדמי, היא פגיעה שיטתית במוסדות להשכלה הגבוהה. העובדה שמרצים צעירים, כמעט שאינם יכולים להפוך לחלק מן האקדמיה הישראלית, העובדה שיותר ממחצית המלמדים במוסדות האקדמיים אינם זוכים לתנאים מינימליים שמאפשרים לעסוק במחקר – הופכים את המוסדות להשכלה גבוהה לפחות אטרקטיביים הן למרצים ולחוקרים – אשר אינם זוכים לתנאים סבירים והן לסטודנטים – אשר נאלצים ללמוד ממי שאינם הטובים ביותר. מדובר בפגיעה שקשה היום להעריך את חומרתה בהשכלה הגבוהה בישראל.

 



* המאמר הינו חלק מתוך מחקר מקיף בנושא תנאי העסקה באוניברסיטאות בישראל, שהיה לי הכבוד לעורכו יחד עם פרופ' פרנסס רדאי, בסיועה האדיב של עמותת "בשער – קהילה אקדמית למען החברה בישראל".

 

[1] באוניברסיטת חיפה הם נקראים: "עמיתי הוראה"

[2] ס 2.1 'נוהל להעסקה ולקביעת המעמד של "עמיתי הוראה, נספח 5 להסכם הקיבוצי מס 20000586'בין אוניברסיטת חיפה לבין ארגון הסגל הזוטר באוניברסיטת חיפה מיום 20 ביולי 2000.

 

[3] תקנון מינויים ותנאי העסקה (תשמ"ד) (אוניברסיטת תל אביב).

[4] שם.

[5] שם.

[6] הסטודנטים רשאים לשנות את תוכנית הלימודים שלהם ברוב המוסדות האקדמיים עד לסוף השבוע השני של שנת הלימודים.

[7] 15. משך המינויים: המינויים על פי הוראה זו יהיו לפרקי זמן שייקבעו, עם כל מינוי ומינוי, על ידי הדקאן או ועדת המינויים, הכל לפי העניין, ובלבד שמשך המינוי לא יעלה בשום מקרה על שמונה חודשים". שם.

 

[8] מתוך כתב המינוי הסטנדרטי של מורה מן החוץ באוניברסיטת תל אביב, נספח א"לתקנון דלעיל.

[9] כל הנתונים מתוך: מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל מגמות והתפתחויות: דו"ח סטטיסטי, בהוצאת המועצה להשכלה גבוהה, הוועדה לתכנון ולתקצוב 1994-1997. הנתונים לשנים תשס"ב-תשס"ה נמסרו על ידי הוועדה לתכנון ותקצוב – המועצה להשכלה גבוהה.

 

[10] באותה תקופה העבירו רבים מחברי הסגל הזוטר למעמד של מורים מן החוץ, מגמה אשר הופסקה לאחר שביתת הסגל הזוטר ב- 1997, לאחריה הושבו רבים מן התקנים של הסגל הזוטר.


נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.

טרקבקים & פינגים

[…] לראשונה בבלוג של הפורום להגנת ההשכלה הציבורית אהבתיBe the first to like this […]

[…] מוזמנים לקרואמאמר של יפעת סולל בנושא, וגם את עדות משקיף המשמר החברתי […]


תגובות

שלום רב,
האם תוכל להפנות אותי למקורות בענין מגמות במספר העוסקים במחקר ( דוקטורנטים ומעלה, במספרים מוחלטים ) באוניברסיטאות בישראל, ב-20 השנה האחרונות ?
תודה וכל טוב 🙂

הות"ת מפרסמת את המידע. המספרים הם מספרי משרות מלאות ולא אנשים. ניתן למצוא את המידע באתר של המועצה להשכלה גבוהה, ומשנים מוקדמות יותר, בפרסומים שלהם.

יפעת

שלום
האם יש דרך לבדוק האם המיכללה שבה עבדתי כמורה מן החוץ קיבלה אישורים לכלול בשכר שלי גם את פיצויי הפיטורין ( חוץ מאשר לדרוש מהמיכללה להציג את האישורים)?

תודה מראש

השארת תגובה

(חובה)

(חובה)