הרצאות מוקלטות מכנס ייסוד הפורום (2): דר' שלמה סבירסקי, מרכז אדוה: המדיניות המקרו-כלכלית וההתוויה מחדש של קווי התיחום

אנו מתכבדים בזאת להגיש לקוראי הבלוג, סדרה של פוסטים, עם ההרצאות שנישאו בכנס שבו הכרזנו על הפורום להגנת ההשכלה הציבורית. ההרצאות יועלו לאתר אחת ליומיים (ויהיו מהם שש במספר).
(הערה, אם קיבלתם את העידכון הזה במייל, ייתכן ותידרשו להכנס לאתר על מנת לראות את הסרטון)

ההרצאה הבאה היא הרצאה מספר 2: דר' שלמה סבירסקי, מרכז אדוה: המדיניות המקרו-כלכלית וההתוויה מחדש של קווי התיחום


נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.

טרקבקים & פינגים

עדיין לא נשלחו טרקבקים ופינגים.

תגובות

ראשית, הרצאה טובה, בהירה ושיטתית וטוב שהצגתם אותה כאן.
שנית, בכמה מן הנושאים (למשל: תקציב הבטחון) מציב הדובר סימני שאלה, אבל בכך הוא עושה לעצמו "חיים קלים". הבעיה שלכל מי שבא לדון בנושאים מקרו-כלכליים וחברתיים ואינו איש מקצוע או מקורב לצלחת, חסרים נתונים וחסר ידע מקצועי.
שלישית, טוב היה עושה הדובר אילו הציג כחלק מסכם לדבריו שתיים או שלוש חלופות שלדעתו מהוות מדיניות כלכלית-חברתית חלופית לקיימת.
אם הפתרון שהוא מציע הוא הקמת לובי של ההשכלה הגבוהה כמשקל נגדי ללובי של בעלי ההון או של הצבא, אזי נדמה לי שזו הצעה לא רצינית. אם לוביזם סקטוריאלי יהפוך לשיטה פוליטית עיקרית במדינה, יש בה סקטורים גדולים וחזקים אלקטוראלית בהברה ממגזר ההשכלה הגבוהה, וספק אם לא הם יהיו אלה שירוויחו מהשיטה החדשה.
רביעית, ישראל במדיניות השערים הפתוחים הכלכליים שלה, בעולם גלובלי, אינה יכולה לנהל מדיניות שכל כולה מבוססת על הפנים פנימה. השפעות הגלובליזציה על הכלכלה הישראלית, לא נדונו ע"י הדובר. להערכתי, משקלם אינו נופל כיום בהשפעתו ממשקל בעלי ההון או הצבא. חברות גלובליות חייבות להשקיע בחו"ל על-מנת להתמודד בשוק גלובלי, ובלי חברות גלובליות תהיה הכלכלה הישראלית למפגרת.
חמישית, המפתח לשינוי אינו נמצא לדעתי בנסיון של סקטור אחד למשוך את השמיכה הקצרה שלנו לעברו, וכך לשפר יחסית את מצבו בהשוואה לסקטורים חלשים ממנו. הוא עשוי למצוא שלא העריך את עוצמתם של "הסקטורים החלשים" כאשר יתברר להם שהמלחמה על הלחם עוברת דרך "הרחוב".
שישית, נראה שהפתרון האמיתי הוא בצמיחה מהירה. השאלה האמיתית היא מהם מנועי צמיחה כזו במדינת-ישראל כיום ובעשור הקרוב, אילו מנועים נמצאים בשליטה מלאה או כמעט מלאה של ישראל ואינם מופעלים ומדוע? קל להבין את הדרישה שאנשים יצאו לשוק העבודה; קשה יותר להבין מדוע הממשלה אינה מייצרת יותר מקומות עבודה. קל להבין את הצורך בהון זר שיושקע בישראל, קשה הרבה יותר להבין מדוע נמשכת מדיניות החסמים והעיוותים בכל התחומים של פתיחת המשק הישראלי ליזמות. קל להבין שקרקעות המדינה הם משאב כלכלי אדיר, הרבה יותר קשה להבין מדוע לא משתמשים בהם כמנוף לפתוח המשק, לאו דווקא ע"י מכירתן לידיים פרטיות. קל להבין מדוע רצוי לישראל לקדם את החינוך כמנוף לצמיחה, הרבה יותר קשה להסביר מדוע נכון זאת כך שכל בוגר מוסד החפץ בכך יכול לייצא באופן חופשי את הקעות המדינה בו לחו"ל מתוך אינטרס אישי צר. ועוד.
שביעית, נכון ציין הדובר את העובדה שאין בישראל תכנון לאומי, אעפ"י שברור לכולם שהמדינה היא מערכת כלכלית-חברתית מורכבת ביותר ולמרבית התהליכים אם לא לכולם השפעה לא-לינארית מורכבת, כאשר ברמה הלאומית החשיבה היא גם לא מערכתית וגם לינארית-פשטנית בד"כ. כך, למשל, מדוע לא "להפריט" את מגזר אכיפת חוקי-המס באופן שהפעילות גם תממן את עצמה וגם תתגמל את הציבור ע"י הפחתת שעורי-מס כפונקציה של העמקת הגביה. בישראל העלמות מס הנאמדות ב 16-10 מיליארד ש"ח לשנה. עם גידול המשק, הוכים מספרים אלה וגדלים. הפחתתם בשעור של 25% יכולה לתקצב כמעט את כל ההשכלה הגבוהה בישראל…
לסכום: דיון בנוא – בהחלט כן. אבל יש למקדו בדברים הנכונים. עצם העובדה שתקציב הבטחון הוא סעיף התקציב הגדול ביותר, אינה הוכחה שיש לקצצו. לא הייתי מקבל בעניין תקציב הבטחון, כפשוטם את המלצותיהם של מי שמעולם לא היו אחראים לבטחון המדינה, אבל גם לא הייתי פוסל כל מה שהם אומרים. ההצדקה לקיצוץ בתקציב הבטחון תלויה במימושן של מספר התניות: א. שהיא נגזרת מתפיסת- הבטחון הפורמלית של מדינת-ישראל; ב. שהציבור מבין מהם הסיכונים הטמונים בכך (מלחמת לבנון השניה המחישה זאת היטב); ג. שלא רק הצבא מחליט מה הוא צריך ומה נדרש ממנו, קודמת לו בכך הממשלה; ד. שבדיקת הצרכים היא כלכלית-טכנולוגית-מבצעית משולבת ועניינית; ה. שהצבא אינו הופך שוב להיות שעיר לעזאזאל פוליטי, אלא הקיצוץ בבטחון הוא חלק מתכנון לאומי כולל של שינוי סדרי-עדיפות, מתוך הבנת המשמעויות של כל ההחלטות העקרוניות המתקבלות. קשה לביצוע? – נכון.
ללא הסתכלות כוללת ושונה על כל המרכיבים המשקיים-כלכליים-חברתיים, תהיה כל תכנית-פעולה חלקית ולא מספיקה ובמקום שתביא פתרון שיש לו הבנה ותמיכה ציבורית, תעורר מאבקים פנימיים, מדנים ושנאות כפי שראינו בשנים האחרונות.

השארת תגובה

(חובה)

(חובה)