דברי הפתיחה על מצב מדעי הרוח, דיון שהתקיים באוני' בן גוריון

 בשבוע שעבר קיים הפורום באוניברסיטת בן גוריון דיון שכותרתו הייתה מצב (מדעי) הרוח בעידן "שידרוג" המחקר.[*]

לאחר סקירה קצרה של השינויים המבניים והקיצוצים באוניברסיטאות בשנים 1997-2006, הציגה אילנה קראוזמן בן-עמוס את נושא הדיון. להלן עיקרי הדברים שנשאה, אשר בהם עשויים שאר חברי הפורום למצוא עניין:

למשבר העובר על האקדמיה כיום (אותו שירטטה איריס בדבריה) יש השלכות יחודיות והרות גורל על עתידם של מדעי הרוח ומדעי החברה ה"רכים". הרעיון המקורי היה לערוך דיון (או כינוס) אקדמי רחב יותר בשאלת מעמדם של מדעי הרוח והשינויים העוברים עליהם  בארץ ובעולם, במטרה לעורר מודעות לחשיבותם של מדעי הרוח – 'נשמת אפה' ומקור חיוניותה של ההשכלה הגבוהה – בעידן של שינוי מבני וקיצוצים. יחד עם זאת, לאור השינויים שהפקולטה למדעי הרוח והחברה נחשפה אליהם בחודשים האחרונים, נוצרה אצל רבים תחושת דחיפות וצורך בדיון קונקרטי יותר.
לפיכך, מטרות הדיון הן (1) מיפוי הבעיות והשינויים בפניהם אנו עומדים בפקולטה כיום, ואשר עימם ניתן לנסות להתמודד (2) העלאת הצעות לדרכי פעולה. מטרת דברי הפתיחה היא לזהות מספר בעיות ספציפיות עימן ניתן (אולי) להתמודד, תוך התיחסות מסוימת גם להקשר הרחב של המגמות והשינויים העוברים על מדעי הרוח במקומות אחרים בארץ ובעולם.

• מגמת הירידה בביקוש למדעי הרוח. במקומות רבים בארץ ובעולם אנו עדים לירידה ב"ביקוש" למדעי הרוח, תהליך אשר מזין קיצוצים רחבים ומשמש להם הצדקה, בין אם אלה נעשים מאילוץ כלכלי או מתוך בחירה והעדפה אידיאולוגית. זה היה הרקע לדיון הער ב"מצב מדעי הרוח" שהתקיים בארה"ב כבר בשלהי שנות ה-90, לאחר כשני עשורים ויותר של ירידה בביקוש וקיצוצים נמשכים בתקצוב ותמיכה במדעי הרוח (liberal arts – אשר בארה"ב כוללים  גם חלק גדול ממדעי החברה והטבע). בעניין זה, אשר לו השלכות גם על התודעה העצמית ותחושת פסימיות בקרב חוקרי מדעי הרוח עצמם, יש מקום להדגיש פרספקטיבה רחבה ומעט יותר אופטימית. ערכם הסגולי של מדעי הרוח אינו יכול להימדד בהתיחסות לרמת הביקוש בלבד. יתר על כן, הירידה בביקוש למדעי הרוח מושפעת ממגוון של גורמים ונתונה לתנודות, והיא איננה מעידה בהכרח על "שקיעה". נתונים על מספר מקצועות במדעי הרוח (במיוחד היסטוריה) מצביעים דווקא על התייצבות בביקוש ואף התאוששות מאמצע שנות ה-90 ועד 2006. [1] 
 
• תכניות בינתחומיות בעידן הקיצוצים. תחומי ידע חדשים, בינתחומיים שכיחים מאוד בעשור האחרון במקומות רבים בעולם, והם מהוים חוד החנית של שינויים מבניים ומאכלסים תכניות לימוד מועדפות גם בארץ ובאוניברסיטת ב"ג. בענין זה יש להדגיש את ההשלכות השליליות שעלולות להיות לתחומי ידע חדשים אלה – לצד יתרונותיהם. על רקע המשבר המתמשך והקיצוצים, תכניות בינתחומיות מספקות כלי נוח בידי האדמיניסטרציה להמשיך ולקצץ בתקנים. דיסציפלינות ותת-תחומים במדעי הרוח נתפסים יותר ויותר כ"בני-החלפה" (interchangeable) ולפיכך גם ככאלה שניתן לוותר עליהם (expendable) ולצמצמם. [2]  כך, למשל, בהיסטוריה, נושאים בינתחומיים שנראים כמרחיבי-ידע יכולים לבוא על חשבון כיסוי כרונולוגי או תימטי מעמיק יותר, ולאפשר צמצום תחומי ידע חיוניים ותקנים. משמעותו של ענין זה איננה שיש לדחות על הסף תכניות בינתחומיות, אלא שבעידן הקיצוצים הליך אימוצן מחייב סלקציה ומשנה זהירות.
 
• מיזוגים ואיחודים של דיסציפלינות ומחלקות. כמו לגבי התכניות הבינתחומיות, סיכונים דומים קיימים גם כאן. הצעות למיזוג מחלקות, אם מטעמי יעילות ואם בשם יתרונות ההכשרה ה"רוחבית", עלולות לפגוע בהקניית הידע הדיסציפלנרי הבסיסי והמעמיק שבלעדיו לא ניתן ללמד  ולהכשיר תלמידים לתארים מתקדמים.

• מודל התקצוב של ות"ת: מחקר. בעקבות הדיון ב'מסמך הרשקוביץ' והצעתו לישום משודרג של מודל תקצוב המחקר של ות"ת באוניברסיטת ב"ג, גברה בפקולטה למדח"ר המודעות לבעיתיות של מודל זה לגבי מדעי הרוח והחברה ה"רכים". המודל מתאים לחלק ממדעי הטבע וההנדסה אך אינו ראוי ואפשרי ליישום במדעי הרוח וחלק ממדעי החברה, בהם הקריטריון להערכת מצוינות והישגיות נמדד קודם כל בפרסומים (ובמיוחד ספרים), ולא בקרנות מחקר. דרוג המחקר והפרסומים של מודל התקצוב בעייתי אף הוא. ענין זה עולה במלוא חריפותו בדו"ח האקדמיה הישראלית למדעים בשאלת "עתידם של מדעי הרוח בישראל". דו"ח זה, שמטרתו היתה תכנון וחיזוק מדעי הרוח באוניברסיטאות בישראל והמלצותיו פורסמו ב-2007, הקדיש מקום מיוחד לשאלת "הערכת הישגי המחקר במדעי הרוח". הדו"ח מדגיש שבמדעים אלו לא קיים מנגנון הערכה שיטתי לדירוג הישגיהם של חוקרים כפי שזה קיים במדעי הטבע (או אפילו החברה). בדו"ח יש גם הצעות ראשוניות להצגת מודל אלטרנטיבי שיתאים לאופים המיוחד של מדעי הרוח. [3]

• מודל התקצוב של ות"ת: הוראה. לצד שאלת מודל התקצוב של המחקר, שעלתה לדיון לאחרונה בפקולטה למדח"ר, יש להתייחס גם למודל התקצוב של ות"ת להוראה. למודל זה, שלפיו תקצוב האוניברסיטאות מתבסס על מספרי סטודנטים, השלכות עצומות על איכות ההוראה בתארים מתקדמים ואף בתואר הראשון. ההשלכות בעיתיות במיוחד לאור הדרישה הגוברת שאנו נחשפים אליה להעדיף שעורים והרצאות עם מספר סטודנטים גדול. דרישה זו פוגעת במיוחד בסמינרים, שהם המסד עליו נבנית ההוראה וההכשרה המחקרית במדעי הרוח. עמד על כך היטב פרופסור גבי מוצקין, הדיקן לשעבר של הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה העברית, אשר במכתבו ליו"ר ות"ת באפריל 2006 כתב: "המודל הנוכחי מעודד את האוניברסיטאות להעדיף שיעורים גדולים שמשתתפים בהם סטודנטים רבים על פני סמינרים… [בעוד] במדעי הטבע עיקר הלימוד מתבצע במעבדות, הממומנות ממרכיב המחקר בהקצאה [של ות"ת], אין התחשבות תקציבית בסמינריונים לתלמידי התואר הראשון. ואולם במדעי הרוח הכשרת התלמידים נעשית בדרך הטובה ביותר בסמינריונים… המודל הנוכחי אינו מעודד לימוד איכותי לתואר הראשון במדעי הרוח." [4]

לסיכום: תכניות ומודלים אלה מעמידים את הפקולטה למדח"ר באוניברסיטת בן-גוריון בפני בעיות חריפות במיוחד. לאורך שנים, ולמרות תגבור מסוים בשנים האחרונות, התאפיינו מדעי הרוח באוניברסיטה בהיקפם המצומצם, בהיעדרם של תחומי ידע רבים ובמיזוגים אדמיניסטרטיביים של מחלקות קטנות. לאור זאת, יש צורך להתמודד ברצינות עם השינויים העומדים בפתח ולנסות למצוא דרכי פעולה או תכניות חלופיות לאלו המוצעות.

הערות:

(*) המינוח"שידרוג המחקר" הופיע בכותרת תוכנית שהועלתה באחרונה באוניברסיטת בן גוריון על ידי סגן הנשיאה למחקר ופיתוח, פרופ' הרשקוביץ' וכללה הצעות שונות לתגמול חוקרים מצטיינים (לפי מודל התקצוב של ות"ת) וכיו"ב.

1) Alvin Kernan (ed.), What’s Happened to the Humanities? (Princeton, 1997), esp. Appendix, Tables and Figures on B.A.s and Ph.Ds in the Humanities, 1966-1993, pp. 246-9; Robert B. Townsend, “Number of History PhDs Rising Again, but Job Openings Keep Pace”, Perspectives on History, (The Newsmagazine of the American Historical Association), 46 (January, 2008), pp. 6-10, esp. Fig. 3.

2) Lynn Hunt, “Democratization and Decline? The Consequences of Demographic Change in the Humanities”, in Kernan (ed.), What’s Happened to the Humanities?, p. 28.

3) "עתידם של מדעי הרוח באוניברסיטאות המחקר בישראל", המלצות שאושרו במועצת האקדמיה (האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, ירושלים, תשס"ז).

4) "נספח א: מודל ות"ת ומדעי הרוח – מכתבו של פרופ' גבי מוצקין לפרופ' ש' גרוסמן", בתוך המלצות האקדמיה, עמ' 26


נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.

עדיין אין תגובות.

השארת תגובה

(חובה)

(חובה)