דו''ח שוחט המקוצץ: חיסול (ההשכלה הגבוהה הציבורית) לפני סגירה (של הממשלה הנוכחית) – 17.06.08

בימים אלה נערך מאמץ אינטנסיבי להעביר בממשלה את דו"ח שוחט במתכונת מקוצצת – ללא החלקים הנוגעים לשכר הלימוד ולשכר חברי הסגל האקדמי, בתקווה שמשרד האוצר יסכים לכך וישחרר את הכספים הנחוצים למערכת ההשכלה הגבוהה. לפי הידיעות שבידינו, משרד האוצר ממשיך במדיניות הסחטנות התקציבית ומעלה מחדש דרישות מסוכנות, כגון הדרישה להנהיג שכר דיפרנציאלי.

אך דו"ח שוחט במתכונת המקוצצת גם הוא מסוכן לעתיד מוסדות ההשכלה הגבוהה בישראל: הוא מבשר שינויים מבניים חמורים ומזמין המשך סחטנות מצד האוצר, שיתנה העברת תקציבים מדורגת ביישומו בשלבים. קודם כל צריך לדרוש את השבת התקציבים והוצאתם מתחום המו"מ על שינויים מבניים כלשהם. בכל מקרה, עם תקציבים ובלעדיהם, אסור לקבל את חלקי הדו"ח העוסקים ב"חלוקת תפקידים רצויה בין אוניברסיטאות ומכללות" וב"קידום המחקר האקדמי", כפי שמציעה הטיוטה המופצת כעת בין משרדי הממשלה.

הפורום להגנת ההשכלה הציבורית שותף לדאגת התאחדות הסטודנטים וארגון הסטודנטים הארצי מדו"ח שוחט המקוצץ וקורא, כאמור, להעברת תקציבים להשכלה הגבוהה ללא תנאי. מוטב לממשלה הנוכחית, שלא תוסיף הרס נוסף לזה שכבר נגרם למערכת ההשכלה הגבוהה כתוצאה מהחנק התקציבי השיטתי של השנים האחרונות ולא תנסה לכפות את הדו"ח.

שכר הלימוד

בלימת העלאת שכר הלימוד, עדכון שכר הסגל הבכיר ושיפור תנאי ההעסקה של הסגל הזוטר הם הישג חשוב של ארגוני הסטודנטים, המרצים הבכירים והסגל הזוטר. כתוצאה מכך, הטיוטה המובאת כעת לדיון בממשלה, אינה כוללת את חלקי דו"ח שוחט הנוגעים לשכר-הלימוד לסטודנטים ולמשכורות הסגל. עם זאת, הטיוטה הנוכחית מדברת על הימנעות מהעלאת שכר הלימוד לשלוש שנים בלבד. זה לא מספיק.

הנהגת הלוואות למימון שכר הלימוד

הבעיה נעוצה לא רק בדרישת האוצר – אלא גם בהצעת דו"ח שוחט להנהיג שיטת הלוואות למימון שכר הלימוד. שיטה זו מפקידה את מימון הלימודים בידי בנקים פרטיים; פירוש הדבר, שמעמדם הסוציו-אקונומי של הסטודנטים ושל הוריהם יהווה שיקול מכריע בשיקולי הבנק אם לממן את לימודיהם. שנית, נכונות מתן ההלוואה תהיה תלויה ביכולת ההשתכרות העתידית של הסטודנטים. מכאן מכה אנושה למקצועות הבלתי-מכניסים והחמרת הסלקציה החברתית בנגישות ללימודים גבוהים. שלישית, החזרי ההלוואות המוצעים אינם יחסים לגובה ההכנסה אלא קבועים. פירוש הדבר שעול ההחזר יכביד יותר על סטודנטים מעוטי-הכנסות; זהו בעצם מס רגרסיבי על מי שמבקשים להמשיך ללימודים גבוהים.

לכאורה אין טעם בהנהגת שיטת ההלוואות ללא העלאת שכר הלימוד, כפי שיזם האוצר מלכתחילה, אך אנו חוששים, שהנהגת השיטה נועדה להמתיק את הגלולה המרה המצפה לסטודנטים בתוך שלוש שנים.

משבר הלוואות הסאב-פריים בארה"ב מצביע בבירור עד כמה רעועה היא מערכת פיננסית המבוססת על תחזיות הכנסות בלתי ברורות של אנשים צעירים. במשק הגלובלי הבלתי-יציב תהיה זו איוולת לנפח בועה פיננסית סביב הלוואות לימודים ולסמוך על הלוואות מסוג זה כתשובה להעלאות עתידיות של שכר הלימוד.

תקציבים להשכלה הגבוהה

כידוע, ועדת שוחט הציעה "תוספת תקציבית" של 2.4 מיליארד ₪; מתוכם 600 מיליון היו אמורים להיות ממומנים מהעלאת שכר הלימוד ו-230 מיליון מגידול מספר הסטודנטים, ו-150 מיליון מהכנסות העצמיות של האוניברסיטאות; לכך נוספים 360 מיליון ₪ (עדכון תקציב נוכח העלייה הצפויה במספר הסטודנטים), סה"כ 1.3 מיליארד. כיוון ששיעור הקיצוצים מאז שנת 2000 נאמר לבין 1.1 ל-1.4 מיליארד ₪, מדובר בעצם בהחזרת הכספים החסרים והתוספת היחידה היא במקרה הטוב כ-200 מיליון ₪ הפרושים על פני שש שנים (33 מיליון ₪ לשנה לכלל האוניברסיטאות).

לפי הטיוטה הנוכחית, אמור האוצר להקציב לאוניברסיטאות של 1.8 מיליארד ₪ (לעומת 2.4 מיליארד לפי דו"ח שוחט, ההפרש שקול להכנסה שהיתה צפויה מהעלאת שכר הלימוד). פירוש הדבר בפועל 1.45 מיליארד לאחר ניכוי עליית התקציב שמקורה בגידול הצפוי במספר הסטודנטים. כלומר, מדובר כאן בהחזרת התקציבים שנלקחו מן האוניברסיטאות ותוספת המסכמת במקרה הטוב ב-400 מיליון ₪ תוספת ריאלית על פני 5 שנים (80 מיליון ₪ לשנה לכלל האוניברסיטאות).

חלק הארי של הסכום אינו אלא החזר התקציבים שקוצצו באכזריות במהלך השנים האחרונות. משנת 2000 עד 2005 הוקטן תקציב האוניברסיטאות ב-10% בשעה שמספר הסטודנטים גדל ב-20%. 900 תקנים קוצצו. לפיכך, כדי לעמוד במקום – כדי לעמוד ברמת ההוראה של שנת 2000 – יש להחזיר לאוניברסיטאות את התקציבים ללא כל תנאי, להחזיר את התקנים – ולהוסיף על כך בהתאם לשיעור הגידול במספר הסטודנטים.

פגיעה אנושה במדעי החברה

במסגרת המלצות דו"ח שוחט, נדרשות האוניברסיטאות "לשנות את התמהיל" לרעת מדעי החברה ולהפנות סטודנטים למכללות, אותן הגדירה הועדה מראש כלא-מחקריות; הוועדה ממליצה לקצץ במדעי החברה לטובת מדעי הטבע והרוח (עמ' 27), ובמיוחד לקדם את הביו-רפואה (עמ' 33). אלה תחומים חשובים – אך הפגיעה במדעי החברה היא מסוכנת מאוד, כי: א) מדעי החברה הם חלק אינטגרלי וחשוב ממערך מדעי אוניברסיטאי שלם, שנשען, הן במחקר והן בהכשרה האקדמית, על תחומים שונים במדעי החברה. פגיעה קשה במדעי החברה הופכת את האוניברסיטה לנכה ופוגעת בהכרח בתחומים משיקים רבים. ב) מדעי החברה הם מרכיב מרכזי בשליחות החברתית של האוניברסיטה, הן בבחינת מערכת ביקורתית ורפלקסיבית של ההתפתחות החברתית והן בהכשרה אקדמית הרלבנטית מאוד למילוי תפקידי מפתח בכל תחומי הממשל, החברה והמנהל.

מסחור המחקר: האוניברסיטה והמשק הפרטי

דו"ח שוחט ממליץ להגביר את שיתוף הפעולה עם המשק הפרטי, למשל להקצות יום בשבוע שיקדישו חברי סגל ל"מעורבות משקית" (עמ' 42), ומימון 75% מעלות מחקרם של חברי סגל על ידי חברות פרטיות. השוק הפרטי ואינטרסים עסקיים יקבעו כמובן עדיפויות משלהם, וההשלכות של הדבר על עצמאות המחקר והאובייקטיביות שלו ברורות.

הפחתת הנגישות לאוניברסיטאות

ועדת שוחט קובעת יעדים ארוכי-טווח הפוגעים קשות בנגישות של האוניברסיטאות: להקפיא את מספר התלמידים החדשים באוניברסיטאות (עמ' 27) ולהפנות את השאר למכללות האיכותיות-פחות (לפי הגדרת הועדה עצמה), ובמקביל להפחית את מספר המכללות. הדרך להשגת מטרות אלה חלקה דרך שכר הלימוד וחלקה דרך קריטריוני הקבלה (המלצה מס' 4 – העלאת חתכי הקבלה לתואר ראשון, בראש ובראשונה במדעי החברה). מדובר בנסיון לבלום את תהליך התרחבות נגישותה של ההשכלה הגבוהה לציבורים רחבים בישראל. בעוד שבארצות אחרות בעולם הגיע שיעור הסטודנטים לתואר ראשון מקרב השנתונים הרלבנטיים (בני 20 עד 24) ל-60%, בישראל הגיע שיעורם לכ-40% בלבד. זהו שיעור בלתי מספק – כאשר ידוע, ששיעור הסטודנטים בקרב קבוצות אוכלוסיה מופלות ומוחלשות הוא נמוך בהרבה מכך. זוהי המלצה אנטי-חברתית מובהקת המבקשת להנציח ואף להגדיל פערים השכלתיים.

הוראה ומחקר: ההפרדה המוסדית (מכללות ואוניברסיטאות) והפנים-מוסדית

דו"ח שוחט מתעלם כמעט לגמרי מן המכללות ומצמצם את תפקידן להוראה בלבד. באופן כללי יותר, הדו"ח מפריד שוב ושוב בין הוראה ומחקר, ומתעלם מהצורך החשוב לשמור על אחדותם: אין הוראה יעילה, חדשנית וביקורתית ללא מחקר – וניתוק המחקר מההוראה פוגע גם במחקר עצמו, בהתחדשותו ובעתידו. בהגבילו את המכללות לתפקיד הוראה בלבד מנציח הדו"ח את אפליית המכללות, המורים והסטודנטים בהן. הטיוטה הקיימת מבטיחה ש"תוקם קרן מחקר" לעידוד המחקר של מרצים במכללות, אך אינה קובעת את היקפה. בנוסף לכך, היא מתעלמת מעומס ההוראה הגדול במכללות, מהעדר תשתיות מחקר, ומההעסקה הסיטונית של מורים מן החוץ במסגרתן.

סחיטה תקציבית ומערכת פיקוח חיצונית

כדי לאכוף שינויים מבניים באוניברסיטאות ממליץ דו"ח שוחט על הפעלת "אמצעי סחיטה" תקציביים. מוצע להקים "מערך חיצוני" (עמ' 29) "לבקרת איכות הוראה ומחקר". תהליך דומה עבר על מערכת ההשכלה הגבוהה בבריטניה החל בשנות השמונים,וגרם להגברה משמעותית של מעורבות הממשלה באקדמיה, לבירוקרטיזציה של "אבטחת האיכות". העתונות הבינלאומית מלאה דיווחים על תעשיית הדו"חות שפוגעת אנושות במחקר בבריטניה. אין מקום ל"מערך חיצוני" ל"בקרת איכות" שישמש כלי לסחיטה בידי פקידי האוצר וסביר להניח שיפעל באופן אינטרסנטי כפי שפועלים המכונים "נציגי ציבור" בוועדים המנהלים של האוניברסיטאות כיום; יש צורך בשכלול מנגנוני הביקורת הפנימיים של האוניברסיטאות, שצריכים להיות שקופים לכלל חברי הסגל ולתת מקום חשוב לסטודנטים.

הועדת המתאמת של הפורום להגנת ההשכלה הציבורת

 


נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.

עדיין אין תגובות.

השארת תגובה

(חובה)

(חובה)