סקר למ"ס על המחקר וההוראה באוניברסיטאות / דני גוטוויין ואיריס אגמון

לאחרונה, נדרש חלק מן הסגל הבכיר באוניברסיטאות למלא שאלונים במסגרת "סקר פעילויות בהוראה ובמו"פ" שעורכת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. על הנשאלים לדווח תוך שבועיים על מעמדם באוניברסיטה ובמחלקה בה הם מועסקים ועל הביוגרפיה האקדמית שלהם וכן על היקף עיסוקם במחקר והוראה לפי שעות שבועיות בשנת הלימודים ובחופשת הקיץ ולפי קטגוריות שונות של פעילות מחקר, הוראה בכיתות והדרכת תלמידי מחקר.
במכתב הנלווה לשאלון נקבע כי יש למלא אותו "מכוח פקודת הסטטיסטיקה… המחייבת כל אזרח למסור ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה את הנתונים המבוקשים. הפקודה מחייבת את הלשכה לשמור את הנתונים בסודיות באופן שאינו מאפשר לזהות למי הם מתייחסים." עוד נקבע כי "הסקר ישמש את הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בהכנת אומדני ההוצאה למחקר ולפיתוח באוניברסיטאות," וכי "הנתונים ישמשו לצרכים סטטיסטיים בלבד."
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מבססת אפוא את הסקר על ניתוק וניגוד חדים בין חברי הסגל כפרטים לבין האוניברסיטאות כמוסדות. לחברי הסגל כפרטים מובטחת סודיות, אך הנתונים שהם ימסרו ישמשו לאיפיון המוסדות בהם הם מועסקים. הנגדה זו מוצאת ביטוי קודם כל בעצם הפניה לחברי הסגל, שעה שאת מרבית המידע אותו מבקש השאלון לברר יכלו עורכי הסקר לקבל – ובצורה מדוייקת יותר – ישירות מאגפי משאבי האנוש, המזכירויות האקדמיות ורשויות המחקר באוניברסיטאות עצמן. יתר על כן, האוניברסיטאות הן שקובעות חלק ניכר מדפוסי הפעילות אותם בודק הסקר, כמו למשל היקף ההוראה הפרונטלית השונה מוסד למוסד, ועוד. לכן, להנגדה בין חברי הסגל לבין האוניברסיטאות מצטרף החשש, שמעוררים דווקא דברי ההרגעה בדבר שמירת פרטיות חברי הסגל כבודדים, מפני כוונות הסקר ביחס לעתיד האוניברסיטאות.
מן הסקר נראה כי עורכיו מחזיקים בעמדה ברורה – ומטרידה – לגבי אופי ההוראה והמחקר באוניברסיטאות, וכי עמדה מוקדמת זו עיצבה את הניסוח התמוה של השאלות, ועתידה מן הסתם להיות הגורם הקובע בעיבוד התשובות והמסקנות שיוסקו מהן.
השאלות מלמדות כי עורכי הסקר הפנימו באופן מושלם את התפיסה המעוותת שפותחה באוצר והונחלה לשאר משרדי הממשלה אודות ההוראה והמחקר האקדמיים. לפי תפיסת האוצר – המנסה זה זמן רב להשתלט על החלוקה הפנימית של תקציבי ההשכלה הגבוהה בין ובתוך המוסדות – מעמדם של תחומי המחקר תלוי אך ורק ב"תשואה" הכלכלית שלהם. במילים אחרות, בניגוד למראית העין הסטטיסטית, השאלון אינו חותר לספק תמונה אובייקטיבית, של מצב תחומי המחקר השונים באוניברסיטה, מאפייניהם וצרכיהם. הוא מובנה מראש בדרך שתציג את כל תחומי ההוראה והמחקר כפחות מדי "יצרניים", כאשר מדעי הרוח, חלק ממדעי החברה, ותחומי מחקר תיאורטיים טהורים במדעי הטבע, יופיעו כתחומים שוליים וחסרי חשיבות. השאלון מחייב לדווח על ההוראה והמחקר על ידי פירוק פעילויות אלה לקטגוריות שאינן רלבנטיות לסוג המחקר והדרכת הסטודנטים שמאפיינים חלק מהדיסציפלינות האקדמיות. מצד שני, מאפיינים רבים של עבודת המחקר וההנחיה בתחומים אלה אינם נכללים כלל ברשימת הקטגוריות המוצעות לנשאלים. כמו כן, בניגוד למקובל בשאלונים סטטיסטיים, הקטגוריות "לא רלבנטי" או "אחר" אינן מוצעות כלל.
פירוק זה על פירכותיו חותר תחת הנחות היסוד של החפיפה והכוליות המאפיינות את ההוראה והמחקר האקדמיים ומכוון להגדיר אותם על בסיסם של שני יסודות – קבלנות וסטנדרטיזציה – שעל פי ניסיון העבר הקרוב ישמשו כקווים מנחים לאירגון מחדש של האוניברסיטאות, משמע, להפרטתן.
המידע העיקרי אותו חותרת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה להפיק הוא "הזמן המוקדש למחקר ופיתוח ופעילויות אחרות" ו"מספר השעות בשבוע" המוקדש לפעילויות אלו. השאלות ברוח זו, המהוות את ליבת הסקר, מלמדות רבות לא רק על תורת-הערך אלא בייחוד על עולם הערכים של עורכי הסקר, החותרים לתרגם את ההוראה והמחקר למונחים של עבודה קבלנית מדידה ההופכת את מבצעיה לבני-החלפה על פי עקרון "היעילות" של השוק. על השקפת העולם של הסוקרים מלמדת גם העובדה שהם כבר הפכו את ההוראה ל"פעילויות אחרות," ברוח הנחת היסוד של האוצר החותר בהתמדה מזה כשני עשורים להפריד בין ההוראה למחקר, כתנאי שיוביל לקיצוץ תקציביהן של האוניברסיטאות ולהפרטתן. כך קובעת הפרדה זו את תוצאות הסקר עוד בטרם נתקבלה התשובה הראשונה מהנשאלים, שכן יהיה אשר יהיה תוכן התשובות –  ארגון השאלות מבטיח את התשובה המצופה.
הפנמת הגישה הקבלנית ביחס להוראה ולמחקר עשויה להסביר גם את העדרן התמוה של שאלות הבוחנות את השפעת תהליכי ההפרטה המואצים על הפעילות האקדמית. ראוי היה ששאלות אלו תעוררנה את סקרנותם של עורכי הסקר, בפרט לאור העובדה שניתן להשוות את הסקר הנוכחי לסקר דומה שנערך, לדבריהם, לפני עשר שנים. בעשור זה, הגזירות התקציביות קיצצו את מספר חברי הסגל האקדמי בהיקף השווה לסגל שלם של אוניברסיטה בינונית בגודלה, ויצרו מחסור שהצורך להתגבר עליו דחק את האוניברסיטאות לתהליכי הפרטה "מרצון". כך, בעודם מתעניינים בשאלה מהו מספר תלמידי התואר השני והשלישי שאותם מנחים אנשי הסגל, הם נמנעים מלברר את משמעויות הקיצוץ במספר המנחים לגבי איכות ההנחיה הניתנת לתלמידי התארים המתקדמים. בדומה לכך, הסקר מגלה אדישות, הן למספרי התלמידים בכיתות בהן מתקיימת, בכל הרמות, למעשה – הוראה פרונטאלית, והן לאפשרות לקיים עימם דיאלוג, או להעניק להם יעוץ משמעותי.
הסטנדרטיזציה שכופה הבניית הסקר על ההוראה והמחקר מנוגדת לדרך התנהלותן של האוניברסיטאות – בעולם ובישראל. אלה משלבות בין הכרה בשוני בין התרבויות האקדמיות המקובלות בתחומי הדעת השונים, לבין כללי התנהלות משותפים הנובעים מן הסינרגיה הבין-תחומית המאפיינת את רעיון האוניברסיטה. אין לחשוד בעורכי הסקר כי הם אינם ערים להבדלים העמוקים שבין דפוסי ההנחיה של תלמידים מתקדמים בפילוסופיה ובאווירונאוטיקה, למשל, אך דומה כי הבחנות מקצועיות אלו הועלו קורבן להנחות הניאו-ליברליות המנחות את הסקר.
"סקר פעילויות בהוראה ובמו"פ של הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטאות", על הנחותיו המוקדמות ושאלותיו המוטות, מספק עוד דוגמה כיצד הסטטיסטיקה נרתמת לשירות האידיאולוגיה. בישראל, מהווים הקבלנות והסטנדרטיזציה, לצד הקיצוצים התקציביים, צעדים משלימים בדרך להפרטת השירותים החברתיים. לפיכך, הסקר שהופך צעדים אלו ל"מובנים מאליהם", הוא דגל שחור שמונף מעל עתיד ההשכלה הציבורית בישראל.


נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.

טרקבקים & פינגים

עדיין לא נשלחו טרקבקים ופינגים.

תגובות

מה העונש הקבוע בחוק למי שמסרב לענות לאח הגדול?

עונה לעצמי: עד שלושה חודשי מאסר או קנס של כעשרת אלפים שקל.

מגיב/ה יקר/ה,
אם כבר העלית את סוגיית "האח הגדול", כדאי להוסיף שאותו חוק שמחייב לענות על שאלוני למ"ס מחייב את הלמ"ס בשמירה על סודיות התשובות. מסיבות שהוגדרו על ידו כטכניות, הלמ"ס העדיף לקבל מהאוניברסיטאות את שמות המרצים, כתובותיהם הפרטיות, השתייכותם המוסדית והמחלקתית, להעלות את כל הנתונים האלה לשאלונים ולשלוח אותם אל המרצים הביתה. אמנם לשון החוק מחייבת רק לשמור את המידע המזוהה בלמ"ס ולא להעבירו לשום גורם, ופורמאלית אין בטכניקה שנקט הלמ"ס כדי לעבור על החוק, אלא רק אם מידע מזוהה יזלוג מהלמ"ס לכל גורם אחר זו תהיה עבירה. אבל מי יוכל לדעת שעבירה כזו נעברה? מי יוכל לקשר בין מידע שדיווח מרצה בשאלון שמילא לבין השימוש שנעשה בו אחרי שדלף והגיע, למשל, לוועדות לקידום בדרגה, או שיפוט הצעות מחקר לקרנות? מה משמעות הציות של הלמ"ס לחוק סודיות המידע בנסיבות אלה? חשוב במיוחד לשים לב בהקשר זה לא רק לפגיעה בצנעת הפרט (ראו למשל טכניקות שמירת האנונימיות בהן נוקט הלמ"ס בעת מפקדי האוכלוסין), אלא בעיקר לאיום הסמוי שמעבירים שליחי הממשלה בדרך זו לקהילה האקדמית בכללותה ולנציגיה שנקבעו בחוק הפרדת האקדמיה מהפוליטיקה (מל"ג וות"ת) ולפרקטיקת הפיקוח שמופעלת כאן. המסר הוא: הכוח בידינו (בידי הממשלה ושלוחיה) ואנחנו נחזיק במידע על כל אחד ואחת מכם, פועלי המחקר וההוראה האקדמיים, אז גורו לכם!

איריס, תודה על תגובתך. ודאי שאת צודקת, ולכן חשוב היה לדעת מה העונשים הקבועים החוק. ראוי היה להתארגן ולסרב להשתתף ב"סקר" הזה, ובמקביל להגיש בג"צ נגד פקודת הסטטיסטיקה. הפקודה היא מלפני היות חוק הגנת הפרטיות, וחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, והיא ללא ספק מאפשרת פגיעה לא מידתית בזכויות אלה.

אמנם ראוי להיאבק בנסיון השקוף להשגת מנופים להפעלת לחץ על האוניברסיטאות והסגל האקדמי, אך חבל יהיה להימנע ממאבק עקרוני יותר על חופש הפרט במדינה. אני מודה ומתוודה שלא התעמקתי בפקודת הסטטיסטיקה עד שראיתי את הדיון כאן, אך כעת משראיתי אני מוטרד ביותר מקיומה בספר החוקים של מדינת ישראל, ובשימוש הפוליטי הציני בה.

השארת תגובה

(חובה)

(חובה)