כוחו ההולך וגובר של הועד המנהל באונ' ת''א – גילוי דעת נוסף בעקבות התפטרותו של נשיא אוניברסיטת תל אביב, פרופ' צבי גליל

מאת פרופ' אהוד קינן, פרופסור לכימיה בטכניון, נשיא החברה הישראלית לכימיה וחבר בוועדה הבין-סנאטית של האוניברסיטאות
נפל דבר בישראל. נשיא אוניברסיטת תל אביב, האוניברסיטה הגדולה ביותר בארץ, מסיים את כהונתו בהתראה של 24 שעות, מבלי לחכות לבחירת מחליף. זהו אירוע חמור וחסר תקדים שעלולות להיות לו השלכות מרחיקות לכת על כל מערכת ההשכלה הגבוהה במדינה.
אינני קשור לאוניברסיטת תל אביב, ואינני מכיר אישית את פרופסור צבי גליל. אך אופי ההדחה, וכן כמה מהלכים אדמיניסטרטיביים שיזם הוועד המנהל בחודשים שקדמו לה, מצביעים על כוונתו להשתלט על ניהול האוניברסיטה. בקמפוס שוררת כעת מבוכה. האווירה בקרב חברי הסגל קשה, דיקנים וראשי מחלקות חוששים לפעול כשהתברר להם שהסמכות האקדמית לניהול האוניברסיטה היא בידי הוועד המנהל, ולא בידי הנשיא.
לא ייתכן כי תרבות הניהול של חברות עסקיות תחדור לקמפוסים שלנו […]
אוניברסיטה איננה בית חרושת או מוסד פיננסי מהסוג שנציגי הציבור בוועד המנהל מיטיבים להכיר. זהו מרכז של מדע, רוח והגות, מרכז של מחקר, יצירתיות וחזון ברמה שאין למעלה ממנה. האוניברסיטאות הן אלו הקובעות באיזה גובה מציבה אומה את הרף התרבותי-חברתי שלה. ראשי מדינות בכל העולם בוחרים באוניברסיטאות כמקום הראוי ביותר לשאת נאומים חשובים במיוחד. הן הכתובת שאליה פונים ראשי השלטון, קברניטי המשק ואנשי מערכת הביטחון כל אימת שהם ניצבים בפני בעיה קשה במיוחד, שפתרונה מצריך יצירתיות וחשיבה מקורית.
נשיא אוניברסיטה איננו מנהל בנק, אלא מנהיג של מאות חברי סגל ואלפי סטודנטים, שיהיו מנהיגי העתיד שלנו. הוא מנהיג תרבותי-חברתי, המהווה סמל ומודל לחיקוי לעשרות אלפי בוגרים ולמאות אלפי התומכים והתורמים של האוניברסיטה ברחבי העולם. הוא אחד מסמלי המדינה וממייצגיה בארץ ובחו"ל, לא פחות משר החוץ, ואולי יותר.

שנים יידרשו לתיקון הנזק

"נציגי הציבור" בוועד המנהל של אוניברסיטת תל אביב, שעל פי הפרסומים רקחו במשך חודשים את ההדחה, כנראה לא מבינים איזה נזק אדיר גרמו. יחלפו כמה שנים עד שיוכל הנשיא הבא לתקן זאת. […]
השתלטותו של הוועד המנהל על האוניברסיטה עומדת בניגוד לפסיקת הוועדה המשפטית, שמינה חבר הנאמנים של האוניברסיטה. היא קבעה באופן מפורש, בניגוד לדעת חברי הוועד המנהל, כי הנשיא הוא הסמכות העליונה בניהול השוטף של המוסד. השילוב המאוזן בין פרופסורים לבין "נציגי ציבור" בוועד המנהל של האוניברסיטאות, מהווה נוסחה נכונה לניהול יעיל ויצירתי של מוסדות מורכבים כל כך. הפרתו של האיזון העדין הזה והתנהלות כוחנית של שותף אחד כלפי השני, כפי שהתרחש באירוע הנוכחי, היא הרת אסון.

לקריאת הכתבה המלאה ב-YNET:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3741472,00.html


נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.

טרקבקים & פינגים

עדיין לא נשלחו טרקבקים ופינגים.

תגובות

עם כל הכבוד לדברים של פרופ' קינן, יש בהם התיחסות לא מספקת לשלוש נקודות שהן סלע המחלוקת בכל דיון על עתיד האוניברסיטאות, ולא פתרון הולם או מוסכם שלהן, לא יחול להערכתי שינוי אמיתי במצב:
א. מה צריך להיות נתח תקציב האוניברסיטאות בתקציב הציבורי של החינוך והמחקר האזרחי בישראל, ביחס לצרכים אחרים?
ב. כמה אוניברסיטאות טובות ניתן לקיים בתקציב זה, והיכן יש למקם אותן וכיצד יש לנהלן?
ג. כיצד מבטיחים הגורמים הממונים על הקופה הציבורית שהתקציבים אכן משרתים את המטרות של מדינת ישראל, ומנוהלים כראוי?
התשובה לשלוש שאלות אלו אינה נמצאת במנגנון ניהולי שבוחר את עצמו מנהל את עצמו אבל לא מממן את עצמו.
אין שום ספק בכך שתקציבים בלתי מוגבלים לחינוך ולמחקר יכולים להניב, לפחות בחלק לא מבוטל מהמקרים, תוצאות טובות יותר מאלה שאנו רואים כיום, בכל הרמות. אלא שמצב כזה הוא אוטופיה ולכן חבל לעסוק בו.
האוניברסיטאות עדיין לא המציאו שיטת ניהול שאין כמותה בשום מקום אחר מלבד האוניברסיטאות, שרק עובדי אוניברסיטה מסוגלים להבינה ולהעריכה ושבלעדיה יתמוטט בעליל העולם האקדמי שלנו. עצם העובדה שדרכי הארגון, הניהול, קבה"ח, היסודות הכלכליים והרמה האקדמית במוסדות שונים אינם זהים ואינם פועל יוצא בלעדי של החלוקה התקציבית הפנים – אוניברסיטאית, מעידים שיש הרבה יותר מפתרון אחד לבעיה סבוכה זו.
מאחר ולא אקח על עצמי סיכון רציני אם אטען: א. שלא יעמדו לרשות האוניברסיטאות תקציבים בלתי מוגבלים, ב. לא ינתן להן לנהל את השימוש בהקצאות הציבוריות ההולכות וגדלות ללא בקרה ציבורית, ג. כי ניתן להפיק לקחים גם מניסיונם של אחרים ולא רק מכשלים מוסדיים מקומיים, ד. כי ראוי שההשקעות הגדולות במוסדות האקדמיים ינוצלו באופן אופטימלי ויש להגדיר מה פרוש הדבר, הגדרה מוסכמת. לכן, דומה שלא נוכל להתקדם למצב טוב יותר בעולם האקדמי שלנו ללא ארגון מחדש של המעררכת כולה, ארגון שבמסגרתו יעוגנו ארבעת הגורמים הבאים: תיקצוב לאומי, ניהול מוסדי, יעדים נדרשים ומדידית הישגים ובקרה ציבורית.
בהחלט יתכן שבמקרהו של פרופ' גליל בוצע הליך לא תקין ואולי אפילו שלילי (איני מכיר את פרטי המקרה). זו סוגיה בפני עצמה שאינה מעידה בהכרח על הכלל וגם אם תטופל כראוי לא תציע פתרון שורשי; פתרון יסודי אינו יכול להגזר ממקרה פרטי כזה או אחר. בינתיים, כל מה שקורה בשטח, כמו מקרה המורים בבתי הספר התיכוניים, מסתמן כמאבק פרופסיונאלי גרידא, בעיקר על תנאי שכר של הסגל הבכיר, כ'שאיומים' בהרס ההשכלה הגבוהה ו'סיסמאות' בזכות החופש האקדמי (…לבזבז כספי ציבור…) אינם עוסקים במהותם של הדברים.
דרושים תיקונים במערכת לא מפני שיש וועד מנהל חדש באוניברסיטת ת"א, או מפני שמנהל אוניברסיטה זה או אחר התפטר בצדק או שלא בצדק. דרושים תישונים משום שהמערכת אינה שקטה, אינה יעילה, אינה מייצרת את התפוקות הרצויות למדינה, אינה מנוהלת כראוי ברמה הלאומית ואינה די איכותית. לא צריך להציל את המערכת, אלא לשדרג אותה ולשכלל אותה. את זה לא ניתן להשיג ללא פתרון הבעיות הניהוליות, הארגוניות, המבניות והתקציביות שלה; בכך יש להתמקד!

השארת תגובה

(חובה)

(חובה)