מאמר דעה על המשבר באוני' ת"א בעקבות פרישת הנשיא גליל

בסגל אוניברסיטת ת"א ממשיכות הרוחות לסעור בעקבות החלטת הוועד המנהל, ובו גם שלושה נציגי סנאט האוניברסיטה, "לקבל" את התפטרות הנשיא פרופ' גליל, ולאחר מכן – הסירוב לדווח לסנאט על הסיבות שהובילו להחלטה, בטענה התמוהה שנחתם בין הוועד המנהל לפרופ' גליל הסכם סודיות המונע זאת. פרשה זו חושפת בבוטות רבה כמה מההיבטים הבעייתיים ביותר של השינוי המבני שיושם באוניברסיטאות, היבטים שהפורום הצביע עליהם בעבר ויתייחס אליהם עוד בעתיד (וראו בעניין זה גם כתבה בעיתון "הארץ" מהיום  http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1102426.html).

מתוך שלל ההתבטאויות והדעות שנשמעות בימים אלה באוניברסיטת ת"א, להלן עמדה אחת, זו של פרופ' אברהם בז'ה, ביחס לשאלות שפרשת גליל העלתה לסדר יומה של האוניברסיטה.

– – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – –

משבר ופוליטיקה באוניברסיטה
אברהם בז'ה – פרופסור אמריטוס, הפקולטה לניהול, אוניברסיטת תל אביב

17 ביולי 2009

התפוטרותו של נשיא אוניברסיטת תל אביב, האוניברסיטה הגדולה במדינה, היא אירוע חסר תקדים, שאי אפשר להתייחס אליו כאילו היה סתם עוד מקרה אחד בסדר היום גדוש השערוריות של חיינו. הלקחים המתבקשים נוגעים לא רק למוסד עצמו, אלא לשאלת התפקוד של כל המערכת האקדמית, ולפיכך הם מעניינו של כל הציבור.

פרופ' גליל לא נתקף פתאום בדחף בלתי נשלט לחזור למחקר במעבדה, כפי שאומר הוועד המנהל בהודעתו. לא דחף היה כאן, אלא דחיפה. אבל למה? עקרונית, עשויים להיות מקרים קיצוניים הדורשים את הדחתו של נושא משרה רמה, וזו הסיבה שהמבנה הפורמאלי מאפשר את הדבר. האם היו אצל פרופ' גליל מעשים או מחדלים חריגים שיחייבו צעד חריג כל כך? לא ידוע שום דבר ממשי, מעבר לרמיזות מעורפלות וערטילאיות. עצם העובדה שאיננו יודעים יש בה משום עדות: מה שלא פורסם ולא דלף לא קיים, לפחות עד שלא יוכח אחרת.

ברור לגמרי שתפקודו של פרופ' גליל כנשיא לא נשא חן לפני לא מעט אנשים, וביניהם לא רק "נציגי ציבור" אלא גם דקאנים ואנשי אקדמיה אחרים. באותה מידה ברור שיש גם רבים וטובים המעריכים ומוקירים את האיש, את פעלו ואת מה שהוא מייצג. כל זה כדרכו של עולם, ואין כאן דבר חריג. האם היה תפקודו של פרופ' גליל גרוע מכל קנה מידה סביר? לשם השוואה, שני הנשיאים הקודמים כיהנו שתי קדנציות כל אחד. כל אחד מהם תרם את חלקו להתדרדרותה של האוני¬ברסיטה ולירידה במעמדה הציבורי. במבחן התוצאה, רמת התפקוד שלהם נמדדת לפי השפל במצב האוניברסיטה. במבחן התוצאה, אין שום בסיס לבקר את פעלו של צבי גליל בטרם מלאו שנתיים מיום שנכנס לתפקידו – אוי לאדם שיעקור את עץ החרובים שלו אם העץ לא יניב די פרי מיד עם נטיעתו.

ניתן לטעון שהוועד המנהל מופקד על הבטחת רמת תפקוד רצויה של הנשיא, ואם הוא צופה אפשרות של נזקים משוערים בעתיד זכותו וחובתו לפעול כדי למנוע אותם מלכתחילה. במקרה כזה יש לשאול מהם אותם נזקים משוערים, ולהשוות אותם כנגד עוצמת הנזקים הוודאיים והמיידיים שזעזוע כהדחת הנשיא מביא איתו.

הדחת הנשיא במהלך כהונתו, ובפרט בצורה שבה נעשתה, הנחיתה מכה אנושה על מעמדו של מוסד הנשיאות ועל יוקרתה של האוניברסיטה בכלל. איך ניתן בכלל לקוות שאחרי כל זה יימצא מועמד בעל שיעור קומה לתפקיד הנשיא, תפקיד שכנפיו קוצצו? זהו נזק שיתמשך לשנים ארוכות. בטווח הקצר, אמור עכשיו הרקטור למלא במשך חדשים לא מעטים גם את תפקיד הנשיא. אלה שני תפקידים שיש ביניהם מתח פונקציונאלי ואשר כל אחד מהם מחייב משרה מלאה, והפקדתם בידי אדם אחד בוודאי תפגע בתפקוד. ומעל לכל, הדחה דרסטית כזאת היא הרסנית לאמון ההדדי הנדרש לצורך שיתוף פעולה בין המנהלים החיצוניים, נושאי התפקיד הפנימיים, והסגל האקדמי לשורותיו. בקיצור: נשיאים טובים יותר וטובים פחות היו ויהיו תמיד. הדחה של נשיא אוניברסיטה במהלך כהונתו עוד לא הייתה בישראל, ולא בכדי.

אם הדחת נשיא אוניברסיטה היא בכל מקרה אירוע חריג בחומרתו, המקרה הזה חמור פי כמה: הוועד המנהל שהדיח את פרופ' גליל בחודש יוני הונהג ע"י יושבת ראש שבעצמה נתמנתה לתפקידה זה רק בחודש מרץ, ולפני כן לא מילאה שום תפקיד אקדמי בכיר או תפקיד אקזקוטיבי בשום אוניברסיטה. חוסר ניסיון אינו פשע, אך הימנעות מללמוד היטב לפני שפועלים הוא מחדל הנגוע בחטא היוהרה. כאשר המעשה שנעשה בחוסר ניסיון הוא מרחיק לכת במידה חסרת תקדים, זוהי כבר יוהרה הרסנית.

במבט יותר עמוק, ההשלכה המשמעותית ביותר של הפרשה היא פגיעה מרחיקת לכת במעמדו של הסגל האקדמי ובחלקו בעיצוב פניה של האוניברסיטה. הכרסום במעמד האקדמיה הוא תהליך שנמשך כבר שנים בקנה מידה כלל-ארצי. הוא מקבל ביטוי לא רק, ואפילו לא בעיקר, בהיבטים הכספיים. במקרה שלפנינו המכה למעמד האקדמיה קשה במיוחד, וזאת מכמה טעמים:
• זוהי הדחה גסה ובוטה של איש אקדמיה בכיר, מן התפקיד הכי בכיר, ע"י גורם לא-אקדמי.
• צבי גליל היה היחיד מבין נשיאי האוניברסיטאות שסירב באומץ רב במהלך השביתה האחרונה לאנוס את הסגל לחזור להוראה ע"י צווים. בעמדה זו הוא נתן ביטוי לרעיון כי הסגל האקדמי הוא עצם מהותו של מוסד אקדמי, וכי ניהול אקדמי נכון פירושו פעולה יד ביד עם הסגל, לא מלחמה כנגד הסגל. עם הדחתו סופגת גישה זו מכה קשה.
• בצד התוכן של מעשה ההדחה, גם הסגנון שידר זלזול בסגל האקדמי. הודעת הוועד המנהל אל הסגל הייתה באותו נוסח מתחסד של ההודעה לתקשורת, כאילו אין שום הבדל לעניין הדחת הנשיא בין הסגל האקדמי הבכיר של האוניברסיטה וציבור קוראי העיתון. רק לאחר שהיה ברור שמספר מספיק של פרופסורים יתבע כינוס מיוחד של מליאת הסנאט בהתאם לחוקה זומן כינוס כזה למועד של יותר משבועיים לאחר הודעת ההדחה.

בכל מוסד גדול וחשוב יש פוליטיקה, גם פנימית וגם חיצונית. פעם הייתה הפוליטיקה האקדמית אחרת. נציגי הציבור בחבר הנאמנים ובוועד המנהל, אנשים שהתרומה לאוניברסיטה היא רק אפיזודה בקריירה הציבורית או העסקית שלהם, ראו פעם את מהות תפקידם כסיוע לאלה שהאוניברסיטה היא עבורם גם בית וגם מפעל חיים. עם השינויים במבנה הניהולי שנכפו לאחרונה ע"י הממשלה (קרי הפוליטיקאים המקצועיים) על האוניברסיטאות, השתנתה גם הפוליטיקה שלהן, והפרשה האחרונה מראה עד כמה גסה וכוחנית היא יכולה להיות. בפוליטיקה של הדחת הנשיא פעלו גם כוחות פנימיים וגם כוחות חיצוניים (וכרגיל בפוליטיקה כל גורם חשב שהוא מנצל את הגורמים האחרים לצרכיו שלו). אולם בתמונה הרחבה אי אפשר להתעלם מן המאמץ שעושים כבר מזה זמן גופים רבי כוח במדינה להבטיח שליטה אפקטיבית באוניברסיטאות, ובכלל זה "לשים את הפרופסורים הסוררים במקומם". יהיה זה נאיבי לראות את האירוע האחרון במנותק מן המגמה הזאת.
קולות המחאה הנשמעים ברחבי הקמפוס ובפורומים אלקטרוניים הם ביטויים של תסכול. ללא אפיקי פעולה, דינם לגווע בקול דממה דקה. אם ניתן לעצור את הסחף, ואולי אפילו להפוך את הגלגל, הרי זה רק בהתארגנות נמרצת המלווה במעשים. ברצוני להביא כאן כמה הצעות ראשוניות.
1. תוקם עמותה חדשה של חברי הסגל, שתפעל בצד ארגוני הסגל האקדמי הבכיר והזוטר בנושאים שאינם חלק מן המאבק המקצועי בענייני שכר ותנאי עבודה. העמותה תתרכז בהבטחת החופש האקדמי ובשיתוף אמת של הסגל בקידום האוניברסיטה.
2. במסגרת העמותה תוקם "וועדת שקיפות", שתעקוב בצורה מוסדית מסודרת אחרי כל הפעילויות המנהליות החשובות בקמפוס, ותוודא גילוי נאות. כמו כל חברינו הנושאים בתפקידים רגישים, תגלה גם הוועדה הזו את הדיסקרטיות הראויה בכל עניין נדרש. עם זאת, העמותה תדרוש במלוא התוקף היענות מלאה של כל דרגי ההנהלה לגילוי הנאות המתבקש.
3. "נציגי הסנאט בוועד המנהל" פועלים בכל עניין ועניין רק לפי מיטב הבנתם, לא בהנחיתו של מישהו, וכך ראוי שיהיה תמיד. אולם אם פעולתם בנושאים מכריעים מקבלת ביטוי הנוגד את עמדת חברי הסנאט אובד האימון הראשוני שמכוחו מונו, ואיתו אובד התוקף המוסרי של כהונתם.
4. "שיתוף פעולה" הוא לפי ההגדרה מושג הדדי. אי אפשר לצפות שהסגל ישתף פעולה עם הנהלה הממאנת לשתף פעולה באופן מקביל. לפיכך שיתוף פעולה של כל דרגי ההנהלה עם העמותה, ובפרט עם וועדת השקיפות, יהיה תנאי לפעילות האקדמית התקינה ברחבי הקמפוס. בתור דוגמה, כיצד יכולה האוניברסיטה לתפקד אם עבודות כל הוועדות האקדמיות ומוסדות הפקולטות והחוגים השונים משתבשות ללא תקנה?

ההצעות דלעיל אינן אמורות להיות ממצות. מטרתן לשמש זרז למעבר מדיבורים לפעולה, וכל יוזמה חיובית תבורך. יותר מתמיד, חשוב שתצמח מנהיגות נמרצת מבין השורות. עיקר הנטל הוא על הצעירים יחסית מבינינו, שעיקר חייהם האקדמיים עוד לפניהם. אבל כל מי שגורל האקדמיה בישראל יקר לליבו חייב להטות שכם. לא תהיה זו הגזמה רטורית לומר כי מעמדם של אנשי האקדמיה בניהול האוניברסיטאות הוא בנפשה של המערכת האקדמית. בחשבון כולל, זהו גם מאבק על עצם צביונה התרבותי של המדינה.


נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.

טרקבקים & פינגים

עדיין לא נשלחו טרקבקים ופינגים.

תגובות

פרופ' בז'ה הנכבד,
ייתכן כי ניתוחיך נכונים, אולם הקריאה להקמת עמותה של חברי הסגל מעט בלתי מבוססת, והיה כדאי לחקור את המציאות לפני ההצעה של המצאה חדשה. לפני שנים אחדות הוקם הפורום להגנת ההשכלה הציבורית, ביוזמה העיקרית של דר' איריס אגמון ובשיתוף עם עמיתים מאוניברסיטת בן גוריון ומוסדות אחרים. אומנם הסגל האקדמי ויתר )ליתר דיוק – כפרופ' גליל, אולץ לוותר( על סמכויות בניהול האוניברסיטה, אך בבן גוריון הוקמה וועדת מעקב של הסנאט שאולי תוכל למזער נזקים של התערבות ההנהלה בשיקולים האקדמיים והאחרים של האוניברסיטה.

השארת תגובה

(חובה)

(חובה)