ויכוח על תגובות הפורום והבלוג בפרשת ניב גורדון – חלק א'

חלק א:
מכתב של רפי לאופרט לאיריס אגמון, בעקבות פרסום שני פוסטים בבלוג של הפורום על פרשת ניב גורדון. בחלק זה חילופי מכתבים בין לאופרט לאגמון, אשר מכותב להם גם יצחק (יאני) נבו. ההתכתבות איתו מופיעה בחלק ב'.
29.8.09, רפי לאופרט לאיריס אגמון
אני תומך עקרונית בגישה שיש לערוך רוויזיה יסודית במערכת ההשכלה הגבוהה בישראל, החל ברמת הלימודים והמחקר וכלה בתנאי העבודה והשכר של הסגל האקדמי, ומשום כך נרשמתי לפורום ואני עוקב אחר פעילותו ותגובותיו, ומשתתף בהם כאשר מתאפשר לי ו/או כאשר אני מסכים לדרכו.
קבלתי היום את נוסח העצומה לנשיאת אוניברסיטת בן-גוריון, המתארגנת בפורום בעניינו של ד"ר ניב גורדון.
אני מבקש להביע את התנגדותי המלאה והמוחלטת:
א. להתערבות הפורום בסוגיות מסוג זה, (זו אינה סוגיה אקדמית אלא אישית בין האוניברסיטה לעובד שלה. עמדותיו של ניב אינן הסוגיה שעל הפרק, אלא קריאתו לחרם על ישראל, ובכלל זה על האוניברסיטה בה הוא עובד ומתפרנס; זו הסתה לפגיעה ברבים וטובים, שאין לה צידוק ואין לעבור עליה לסדר היום. בכדי להימנע מהנזק של קריאות "זאב, זאב" שלא במקומן, ראוי להבחין בזהירות ובאחריות מתי מדובר באמת בחופש אקדמי, ומתי טענה זו היא כסות לפעילות פוליטית חבלנית).
ב. לעמדה המובעת בעצומה, (אני סבור שיש להדיח את ניב מהאוניברסיטה, אלא אם יתנצל על הפגיעה במדינה ויסתייג לחלוטין ובפומבי, בנוסח הולם, מקריאתו המקורית).
ג. לעובדה שאין מארגנים במקביל עצומה התומכת בגישה שהביעה נשיאת בן – גוריון, לדעתי, עצומה שתהיה לה תמיכה ציבורית רחבה. (עצומה חד-צדדית, כזו שהוצעה במייל שהופץ לפורום, מניחה, ללא סמכות וללא ביסוס עובדתי, שניב לא כשל במעשהו. מאידך אין ביטוי לתמיכה ציבורית ואחרת בכך שיישא באחריות לדבריו ומעשיו – כאקדמאי משכיל, ראוי היה שיהיה אחראי גם לדעותיו וגם למעשיו… . לאור פרסומים שונים בעקבות המקרה על המתרחש במחלקה למדעי המדינה בב"ש, על בסיס טהור של עמדות פוליטיות, שאני אישית למשל שולל אותן מכל וכל, דרושה זהירות רבה עוד יותר בטיפול בעצומה חד-צדדית כזו שפרסמתם).
ד. לנימוקים בהם מתורצת התערבות הפורום בסוגיה. (כפי שהוסבר כבר בסעיף א, לעיל).
נדמה לי שמהלך זה, לא רק שאינו משרת את מטרות הפורום, אלא עשוי לפגוע בהם פגיעה חמורה. הפורום זקוק לתמיכה ציבורית רחבה על מנת לקדם את מטרותיו העיקריות – רמת ואיכות ההשכלה הגבוהה, ותנאי עבודה ומחקר ראויים באוניברסיטאות. בהתייצבות לצד משמיצי ודורשי רעת האקדמיה, עושה הפורום לעצמו שרות של דוב.
אם  תמשכנה בפורום מגמות שהן יותר פוליטיות מאשר אקדמיות, ושאינן עולות בקנה אחד עם מטרתו המוצהרת של הפורום כאמור לעיל, אאלץ לפרוש ממנו ואף להציע לאחרים לעשות כן, ולנקוט כלפיו עמדה של "חשדהו וחשדהו"…
צר לי שעלי להעלות דברים אלה, אך זו התרשמותי על התנהלות הפורום בסוגיית ניב.
30.8.09, איריס אגמון לרפי לאופרט
ראשית אומר שכמובן אצטער מאד אם תחליט לא תמוך יותר בפורום, אך זו החלטה שלך. אני משוכנעת שלא התכוונת להזכיר זאת כדי להפעיל לחץ לקבלת דעתך ושמקובל עליך שדעות צריכות לשכנע לא ללחוץ.
שנית, כתבת כי אתה תומך ברוויזיה יסודית במערכת ההשכלה הגבוהה, ועולה מכך שאתה מניח שזו היא גם עמדת הפורום. חשוב להדגיש כי הפורום אינו תומך ברוויזיה כלשהי, הוא תומך ברוויזיה מאד מסוימת: כזו שתעצור את תהליכי הפרטת מערכת ההשכלה הגבוהה, את הפוליטיזציה שלה שמוכנסת בשיטתיות ע"י קעקוע ההגנה המוקנית לה בחוק המל"ג, ע"י שינויים מבניים ובעיקר ע"י חנק תקציבי וצמצום הממדים הציבוריים והאקדמיים של ניהולה לטובת ניהול בעלי הון ושליחיהם, במסווה של דאגה לאינטרס הציבורי, למרבה האירוניה.
נקודה זו חשובה כי היא קשורה לעמדה ביחס לפרשת ניב גורדון. עמדתו של ניב גורדון היא אכן עניין אישי, במובן זה שזוהי דעתו. אולם לתגובות עליה מצד הנהלת האוניברסיטה יש קשר ישיר לחופש הביטוי ולחופש האקדמי. אין זה עניין שבין עובד למעסיק. זה עניין שבין עובד שהוא גם אזרח לבין מעסיק, שהוא בהקשר זה, לא יותר מאשר אזרח אחר. כמוך (ואגב, גם כמוני) יכול אותו מעסיק (מעסיקה, במקרה זה) לא לאהוב את קריאתו של גורדון לחרם, להסתייג ואף לסלוד ממנה, אך אם המעסיקה (1) מודיעה שתנקוט נגדו בצעדים ביחס למשרתו, ו(2) מבטיחה זאת לתורמים כהיענות לדרישה שהם מצמידים להענקת התרומה מטעמם, כי אז מדובר במקרה (1) בפגיעה בחופש הביטוי של גורדון, ובמקרה (2) בפגיעה בחופש האקדמי של שאר חברי הסגל, ש שהאוניברסיטה תקבל כספי תרומה שיותנו בשמם בתכתיב לעמדה פוליטית מסוימת. לשני הדברים האלה, ובמיוחד לשני מביניהם, יש קשר ישיר למצב מערכת ההשכלה הגבוהה ואופיה הציבורי וקשר זה הוא שהופך את הסוגיה לעניינו של הפורום.
בכך גם עוסקת העצומה ובכך עוסק מכתב המחאה ששלח הפורום באב"ג לנשיאת האוניברסיטה, לא בתמיכה או אי תמיכה בעמדתו של גורדון. ולעניין העמדה שביטאו הפוסטים שהתפרסמו בבלוג – בפורום חברים אנשים שעמדותיהם בסוגיות פוליטיות כאלה ואחרות שונות ולעתים – מנוגדות. העמדה שביטאנו ושעליה הסכימו אלה שחתמו על המכתב לנשיאה, ואלה שחותמים על העצומה היא שבלי קשר לדעותינו והרגשתנו ביחס לדעה שגורדון ביטא, אנו חושבים שיש להבטיח שתישמר זכותו (שלו ושל כל אחד אחר) לבטא את עמדתו בחופשיות. (ואגב, פרסום העצומה בבלוג אין פירושו שחובה על חברי הפורום לחתום עליה או להזדהות אתה; חתימה על עצומות היא אישית ואינה מחייבת את הפורום ככזה. באופן כללי, אין ולא יכולה להיות בארגון מסוג זה אחידות דעים בכל נושא).
30.8.09, רפי לאופרט לאיריס אגמון
התמיכה שלי בפורום היא פונקציה של היותו מסגרת שבאה להיאבק למען שיפור המציאות האקדמית, הניהולית והציבורית באוניברסיטאות ואיני רואה בו פורום אידיאולוגי (להבדיל מפורום חושב). כל עוד אהיה סבור שזו המטרה והיא אכן נשמרת בהתנהלות הפורום, אמשיך לתמוך. אם אתרשם ש"הפרשנות" הניתנת למטרות היסודיות (הנ"ל), הופכת את המסגרת לבמה פוליטית או אידיאולוגית, אפסיק לתמוך. בכל מקרה, סטייה לכיוונים אלה, מחייבת פלורליזם ופתיחות לכל ההשקפות הרווחות במקומותינו. בלעדי זאת בוודאי שאיני רואה עצמי שותף. המקרה של ניב, לטעמי, חורג מהגישה הבסיסית לעבר גישה אידיאולוגית-פוליטית, ומוצגת בו דרך העצומה עמדה חד-צדדית שאינה מקובלת עלי, (ארחיב מעט בנקודה זו בהמשך).
אין לי כוונה להפעיל לחץ, אלא להבהיר את הבסיס לתמיכתי, ולציין שבהעלם בסיס זה, לא אראה בפורום מסגרת שראוי לתמוך בה; אני מניח שלא אהיה בדעת יחיד בעניין זה.
רשמתי לפני את הסברך לגבי העיקרים שבהם תומך הפורום. עיקרים אלה מקובלים עלי, אלא שכמו בכל הנושאים כמעט, "גן העדן" ו"הגיהינום" נמצאים שניהם בפרטים הקטנים. קיימת תמיד האפשרות שתחת הגדרות כלליות מדי מסתתרות דעות שונות ואפילו הפוכות זו מזו. אתן דוגמא או שתיים:
הפרטה – אם הכוונה היא לדרוש שהשתתפות המדינה בפיתוח, אחזקה ותפעול של המוסדות להשכלה גבוהה תהווה את עיקר תקציבם, ומכאן תהיה גם גורם השומר על חופש סביר של החלטה ופעולה שלהם – אני בעד. אם, מאידך הכוונה היא ש- 100% או קרוב לכך מתקציב המוסדות צריך להיות ציבורי, אני סבור שזו דרישה בלתי- מציאותית.
שינויים מבניים – אם הכוונה היא ששינויים מבניים נחוצים לניצול טוב יותר של כספים ציבוריים, בין אם בדרך של שיתופי פעולה בין-מוסדיים לניצול תשתיות יקרות, בין אם בשימוש בידע ופיתוחים בצורה מושכלת ובין אם ע"י מניעת כפילויות שיסודן ביוקרה אישית או מוסדית או ביריבות אישית ואחרת, אך בכל מקרה הם צריכים להיעשות ע"י המוסדות עצמם ולא להיכפות מבחוץ  – אני בעד. אם הכוונה היא לשלוט באמצעותם דעת בעלי-הון על תהליכי קבה"ח של המוסדות באופן שיסרס את הנהלות המוסדות או ישרת אינטרסים של בעלי ההון יותר משישרת את צרכי המוסדות – אני נגד. במילים אחרות: התוכן חשוב לא פחות מהכותרת, ועצם העובדה שאנשים בעלי ידע וניסיון במינהל, בכלכלה ו/או בתכנון ובקרה עסקיים ישותפו בניהול, אינה שלילית לטעמי; שהרי לא כל פרופסור מחונן הוא גם מנהל מחונן…
המל"ג – ארגון זה מרוויח לדעתי ביושר את חוסר האמון הממשלתי ביכולתו לנווט כיום את המוסדות האקדמיים. בשימוש בכספי ציבור – הרבה כסף – אין די בקיום "משטר חלוקה" נאה ונוח למראה, חייבים להתחשב בעידן התקשורת הפתוחה בו אנו חיים, ומכאן בדעת הקהל ובשיקוליהם של מקבלי ההחלטות הפוליטיים, בבואם לקבוע סדרי-עדיפויות לאומיים בהקצאת משאבים. תהליך קבה"ח אינו יכול להיות רק "קולגיאלי" ומגזרי ונסתר מן העין. ככל שיגדל נתח התקציב הציבורי שינתן למוסדות האקדמיים (או ככל שנרצה לדרוש להגדיל אותו), כן תלך ותגדל, באופן טבעי ומובן, הרגישות לסוגיות אלה.
אשר לשאלת ניב גורדון – אני כופר בטענה שהקצף יצא על דעה אישית שהביע, שהרי דעותיו ידועות כבר זה זמן גם באוניברסיטה וגם מחוצה לה. הקצף יצא בעיקר על קריאתו להחרים את מדינת ישראל ובכלל זה את המוסדות האקדמיים שלה. זו כבר פעולה אנטי-ישראלית ולא דעה אישית "נטו";  על כך לדעתי עליו לתת את הדין.  במציאות המוכרת, בה גורמים שונים במדינות שונות פועלים כבר להחרמת ישראל והאקדמיה שלה, יציקת שמן על המדורה היא לא רק טיפשות, היא גם רשעות. משום שרשאי ניב לרצות לסבול על דעותיו, אבל איזו זכות יש לו לחייב אותי ואלפים רבים אחרים, שחושבים אחרת ממנו, לשלם על משוגותיו?!
לכן, אין מקום לעצומה הבאה להגן עליו מפני אחריות למעשיו (לא מחשבותיו ואפילו לא דעותיו), ולכך כיוונתי. משום שאני סבור שלא הדעות הן נושא הדיון, יש מקום גם לעצומה נגדית, ואיני מקבל גישה חד-צדדית בסוגיה זו.
איני יודע מי או מה השפיע על נשיאת אוניברסיטת ב"ש להביע עמדה כפי שהביעה, די לי בכך שהעמדה, כשלעצמה, היא עמדה שאני חושב לנכונה וראויה (וכאמור, אני סבור שאיני יחיד בכך). גם אם בין התומכים בעמדת הנשיאה נמצאים אישים פוליטיים, חברים בוועד המנהל של האוניברסיטה או תורמים, זו אינה סיבה לפסול דעה הגורסת שמעשיו של ניב הם חבלניים ומצדיקים תגובה ציבורית בכלל ותגובה של המוסד בפרט.
אני מקווה שהבהרתי את דברי שבמייל הקודם, ובאותה הזדמנות גם הבהרתי את עמדותי בנושאים אליהם התייחסת בתשובתך.
1.9.09, איריס אגמון לרפי לאופרט
רוב דבריך מקובלים עלי. לא כולם. אבל אני לא מצפה שבמסגרת כמו הפורום (ולמעשה, בכל מסגרת) כולם יהיו בדעה אחת בכל עניין ועניין. זה בלתי אפשרי. אני כן מצפה שבנושאי הליבה של הפורום תהיה הסכמה עקרונית, ושהסוגיות שהפורום יעסוק בהן תהיינה קשורות לנושאי ליבה אלה.
שלא כמוך, אני מאמינה שההקשר של המכתב ששלחו מרצים מבן גוריון לנשיאת האוניברסיטה והעצומה של מרצים מכל האוניברסיטאות קשור ישירות לנושאי ליבה אלה. אתה צודק שלא כולם מפרשים את הסיטואציה באותו אופן ולכן, מי שהנוסח או העמדה העקרונית שלהם לא תואמת את המכתב או העצומה לא חתמו עליה. בפורום הפנימי של בן גוריון הדיון על נושאים אלה נמשך ונשמעות גם עמדות כשלך.
בלי קשר לעמדתי האישית ביחס לקריאה לחרם, אני מחשיבה את עצם קיומו של דיון וויכוח בנושא זה (או אחר) לא פחות מאשר קבלת החלטה לנקוט בצעד כלשהו, כשם שאני רואה את המבחן לקיומו של חופש ביטוי ביכולת "לסבול" ביטוי של עמדות "בלתי-נסבלות" ולנתח בכנות את מידת הסכנה והאיום שיש בהן בפועל (בלי שהמסקנה שיש כאן איום תנבע מכמה הן מרגיזות, חצופות, או חסרות תבונה).
1.9.09, רפי לאופרט לאיריס אגמון
בשאלת התייחסות הפורום לסוגיית ניב, אני מבחין בשתי רמות דיון:
א. האם ניב הביע דעה או עשה מעשה? אני גורס שחרג מהבעת דעה ועשה מעשה, ומעשהו נוגד את האינטרסים של רבים וטובים במדינת ישראל, באקדמיה, ובמקום עבודתו של ניב – אוניברסיטת בן גוריון. שיעור הנזק אינו ניתן לחיזוי ברגע זה, וגם אינו חשוב לעצם הדיון העקרוני. במציאות שבה כבר מתקיים בפועל חרם חלקי נגד האקדמיה בישראל, בין היתר בהשראת ניב ואחרים כמותו, מעשהו חמור הרבה יותר. על המעשה החורג עליו לתת דין, בין היתר במקום עבודתו, אם מקום העבודה רואה עצמו נפגע מכך. אינני בקיא בפרטי תקנון ההעסקה של מרצים באוניברסיטת ב"ג, אבל אני משוכנע שהזכות לקריאה לחרם על האוניברסיטה אינה כלולה בו.
ב. מה מקומו של הפורום בדיון בסוגיה זו? כאן איני מקבל את הפרשנות ה"מרחיבה" הגורסת שחופש אקדמי וחופש דיבור הם במשתמע גם חופש לירוק לבאר שממנה שותה, במקרה זה, ניב. חופש דיבור גם אינו חופש המעשה (הפוגע והמזיק), וגם בכך חרג ניב. אבל יותר משני אלה, הנושא כולו – ניב ודעותיו מכאן ניב ומעשהו מכאן, והדרך היאה להגיב על שניהם – הינם נושאים שנויים במחלוקת. משום כך ראוי היה לפורום להימנע מנקיטת עמדה בהם. שכן נקיטת עמדה סביר שתנכר או תסייג את בעלי הדעה ההפוכה. מעשהו של ניב הוא פוליטי במהותו, הוא אינו עוסק בפן האקדמי שבו אמור לטפל הפורום, הוא אינו מסייע לפורום במאבקו והוא בוודאי אינו הביטוי המובהק ל"חופש אקדמי" במובן הקלאסי והיסודי של המושג. כ"כ, אני מתנגד לפרשנות המרחיבה שעצם ייזום העצומה נותנת למעשה. זאת ועוד, פרוש מפליג של מושג חופש הביטוי הוא חרב פיפיות, משום שהוא מעניק תחמושת מיותרת לאלה שסבורים כבר עתה שחופש זה גולש במהירות לעבר פרושים אנרכיסטיים. מכאן שהשאלה אינה אם כל אחד יכול להצביע לפי דעתו, בוודאי שכן. קודמת לכך השאלה מדוע בכלל צריך הפורום ליזום ולהפיץ עצומה חד-צדדית, ולהזיק בכך למטרות חשובות יותר שלו, או למצער, מדוע לא ימנע מעמדה חד-צדדית בפעילותו ויאפשר הבעת דעות גם לשוללים מכל וכל את מעשהו של ניב ואת הפרשנות שמנסים ליחס לה מחייביה?
בשתי השאלות תשובות הפורום עד כה אינן מניחות את דעתי.

בעקבות פרסום מאמרו של ד"ר ניב גורדון בל.א.טיימס והתגובות עליו, עלו לבלוג שני פוסטים. אלה גררו מספר תגובות ביקורת על הטיפול בנושא בבלוג ובפורום. כדי לחשוף את חברי הפורום וקוראי הבלוג לויכוחים בנושא זה בין חברי פורום בקמפוסים שונים, ומתוך כוונה לתת ביטוי לדעות השונות ולהבטים המגוונים שפרשה זו מעלה והם קשורים כמעט ללא הפרד — מצאנו לנכון להעלות לבלוג ויכוח בהתכתבות שלקחו בו חלק שלושה אנשים: רפי לאופרט – מתומכי הפורום וקוראי הבלוג הקבועים, ד"ר איריס אגמון – מצוות הבלוג, וד"ר יצחק (יאני) נבו – מחבר מכתב המחאה ששלחו מרצים מאוניברסיטת בן גוריון, רובם חברי הפורום, לנשיאת אוניברסיטת בן גוריון.

חלק א' של ההתכתבות החל במכתב של רפי לאופרט לאיריס אגמון, והוא כולל את חליפת המכתבים ביניהם. אחד ממקבלי ההעתקים של התכתבות זו היה יאני נבו. הוא הגיב לאחד ממכתביו של רפי לאופרט ומתגובה זו התפתחה התכתבות בין השניים, שתעלה לבלוג כחלק ב', בימים הקרובים.

1) 29.8.09, רפי לאופרט לאיריס אגמון

אני תומך עקרונית בגישה שיש לערוך רוויזיה יסודית במערכת ההשכלה הגבוהה בישראל, החל ברמת הלימודים והמחקר וכלה בתנאי העבודה והשכר של הסגל האקדמי, ומשום כך נרשמתי לפורום ואני עוקב אחר פעילותו ותגובותיו, ומשתתף בהם כאשר מתאפשר לי ו/או כאשר אני מסכים לדרכו.

קבלתי היום את נוסח העצומה לנשיאת אוניברסיטת בן-גוריון, המתארגנת בפורום בעניינו של ד"ר ניב גורדון.

אני מבקש להביע את התנגדותי המלאה והמוחלטת:

א. להתערבות הפורום בסוגיות מסוג זה, (זו אינה סוגיה אקדמית אלא אישית בין האוניברסיטה לעובד שלה. עמדותיו של ניב אינן הסוגיה שעל הפרק, אלא קריאתו לחרם על ישראל, ובכלל זה על האוניברסיטה בה הוא עובד ומתפרנס; זו הסתה לפגיעה ברבים וטובים, שאין לה צידוק ואין לעבור עליה לסדר היום. בכדי להימנע מהנזק של קריאות "זאב, זאב" שלא במקומן, ראוי להבחין בזהירות ובאחריות מתי מדובר באמת בחופש אקדמי, ומתי טענה זו היא כסות לפעילות פוליטית חבלנית).

ב. לעמדה המובעת בעצומה, (אני סבור שיש להדיח את ניב מהאוניברסיטה, אלא אם יתנצל על הפגיעה במדינה ויסתייג לחלוטין ובפומבי, בנוסח הולם, מקריאתו המקורית).

ג. לעובדה שאין מארגנים במקביל עצומה התומכת בגישה שהביעה נשיאת בן – גוריון, לדעתי, עצומה שתהיה לה תמיכה ציבורית רחבה. (עצומה חד-צדדית, כזו שהוצעה במייל שהופץ לפורום, מניחה, ללא סמכות וללא ביסוס עובדתי, שניב לא כשל במעשהו. מאידך אין ביטוי לתמיכה ציבורית ואחרת בכך שיישא באחריות לדבריו ומעשיו – כאקדמאי משכיל, ראוי היה שיהיה אחראי גם לדעותיו וגם למעשיו… . לאור פרסומים שונים בעקבות המקרה על המתרחש במחלקה למדעי המדינה בב"ש, על בסיס טהור של עמדות פוליטיות, שאני אישית למשל שולל אותן מכל וכל, דרושה זהירות רבה עוד יותר בטיפול בעצומה חד-צדדית כזו שפרסמתם).

ד. לנימוקים בהם מתורצת התערבות הפורום בסוגיה. (כפי שהוסבר כבר בסעיף א, לעיל).

נדמה לי שמהלך זה, לא רק שאינו משרת את מטרות הפורום, אלא עשוי לפגוע בהם פגיעה חמורה. הפורום זקוק לתמיכה ציבורית רחבה על מנת לקדם את מטרותיו העיקריות – רמת ואיכות ההשכלה הגבוהה, ותנאי עבודה ומחקר ראויים באוניברסיטאות. בהתייצבות לצד משמיצי ודורשי רעת האקדמיה, עושה הפורום לעצמו שרות של דוב.

אם  תמשכנה בפורום מגמות שהן יותר פוליטיות מאשר אקדמיות, ושאינן עולות בקנה אחד עם מטרתו המוצהרת של הפורום כאמור לעיל, אאלץ לפרוש ממנו ואף להציע לאחרים לעשות כן, ולנקוט כלפיו עמדה של "חשדהו וחשדהו"…

צר לי שעלי להעלות דברים אלה, אך זו התרשמותי על התנהלות הפורום בסוגיית ניב.

2) 30.8.09, איריס אגמון לרפי לאופרט

ראשית אומר שכמובן אצטער מאד אם תחליט לא תמוך יותר בפורום, אך זו החלטה שלך. אני משוכנעת שלא התכוונת להזכיר זאת כדי להפעיל לחץ לקבלת דעתך ושמקובל עליך שדעות צריכות לשכנע לא ללחוץ.

שנית, כתבת כי אתה תומך ברוויזיה יסודית במערכת ההשכלה הגבוהה, ועולה מכך שאתה מניח שזו היא גם עמדת הפורום. חשוב להדגיש כי הפורום אינו תומך ברוויזיה כלשהי, הוא תומך ברוויזיה מאד מסוימת: כזו שתעצור את תהליכי הפרטת מערכת ההשכלה הגבוהה, את הפוליטיזציה שלה שמוכנסת בשיטתיות ע"י קעקוע ההגנה המוקנית לה בחוק המל"ג, ע"י שינויים מבניים ובעיקר ע"י חנק תקציבי וצמצום הממדים הציבוריים והאקדמיים של ניהולה לטובת ניהול בעלי הון ושליחיהם, במסווה של דאגה לאינטרס הציבורי, למרבה האירוניה.

נקודה זו חשובה כי היא קשורה לעמדה ביחס לפרשת ניב גורדון. עמדתו של ניב גורדון היא אכן עניין אישי, במובן זה שזוהי דעתו. אולם לתגובות עליה מצד הנהלת האוניברסיטה יש קשר ישיר לחופש הביטוי ולחופש האקדמי. אין זה עניין שבין עובד למעסיק. זה עניין שבין עובד שהוא גם אזרח לבין מעסיק, שהוא בהקשר זה, לא יותר מאשר אזרח אחר. כמוך (ואגב, גם כמוני) יכול אותו מעסיק (מעסיקה, במקרה זה) לא לאהוב את קריאתו של גורדון לחרם, להסתייג ואף לסלוד ממנה, אך אם המעסיקה (1) מודיעה שתנקוט נגדו בצעדים ביחס למשרתו, ו(2) מבטיחה זאת לתורמים כהיענות לדרישה שהם מצמידים להענקת התרומה מטעמם, כי אז מדובר במקרה (1) בפגיעה בחופש הביטוי של גורדון, ובמקרה (2) בפגיעה בחופש האקדמי של שאר חברי הסגל, ש שהאוניברסיטה תקבל כספי תרומה שיותנו בשמם בתכתיב לעמדה פוליטית מסוימת. לשני הדברים האלה, ובמיוחד לשני מביניהם, יש קשר ישיר למצב מערכת ההשכלה הגבוהה ואופיה הציבורי וקשר זה הוא שהופך את הסוגיה לעניינו של הפורום.

בכך גם עוסקת העצומה ובכך עוסק מכתב המחאה ששלח הפורום באב"ג לנשיאת האוניברסיטה, לא בתמיכה או אי תמיכה בעמדתו של גורדון. ולעניין העמדה שביטאו הפוסטים שהתפרסמו בבלוג – בפורום חברים אנשים שעמדותיהם בסוגיות פוליטיות כאלה ואחרות שונות ולעתים – מנוגדות. העמדה שביטאנו ושעליה הסכימו אלה שחתמו על המכתב לנשיאה, ואלה שחותמים על העצומה היא שבלי קשר לדעותינו והרגשתנו ביחס לדעה שגורדון ביטא, אנו חושבים שיש להבטיח שתישמר זכותו (שלו ושל כל אחד אחר) לבטא את עמדתו בחופשיות. (ואגב, פרסום העצומה בבלוג אין פירושו שחובה על חברי הפורום לחתום עליה או להזדהות אתה; חתימה על עצומות היא אישית ואינה מחייבת את הפורום ככזה. באופן כללי, אין ולא יכולה להיות בארגון מסוג זה אחידות דעים בכל נושא).

3) 30.8.09, רפי לאופרט לאיריס אגמון

התמיכה שלי בפורום היא פונקציה של היותו מסגרת שבאה להיאבק למען שיפור המציאות האקדמית, הניהולית והציבורית באוניברסיטאות ואיני רואה בו פורום אידיאולוגי (להבדיל מפורום חושב). כל עוד אהיה סבור שזו המטרה והיא אכן נשמרת בהתנהלות הפורום, אמשיך לתמוך. אם אתרשם ש"הפרשנות" הניתנת למטרות היסודיות (הנ"ל), הופכת את המסגרת לבמה פוליטית או אידיאולוגית, אפסיק לתמוך. בכל מקרה, סטייה לכיוונים אלה, מחייבת פלורליזם ופתיחות לכל ההשקפות הרווחות במקומותינו. בלעדי זאת בוודאי שאיני רואה עצמי שותף. המקרה של ניב, לטעמי, חורג מהגישה הבסיסית לעבר גישה אידיאולוגית-פוליטית, ומוצגת בו דרך העצומה עמדה חד-צדדית שאינה מקובלת עלי, (ארחיב מעט בנקודה זו בהמשך).

אין לי כוונה להפעיל לחץ, אלא להבהיר את הבסיס לתמיכתי, ולציין שבהעלם בסיס זה, לא אראה בפורום מסגרת שראוי לתמוך בה; אני מניח שלא אהיה בדעת יחיד בעניין זה.

רשמתי לפני את הסברך לגבי העיקרים שבהם תומך הפורום. עיקרים אלה מקובלים עלי, אלא שכמו בכל הנושאים כמעט, "גן העדן" ו"הגיהינום" נמצאים שניהם בפרטים הקטנים. קיימת תמיד האפשרות שתחת הגדרות כלליות מדי מסתתרות דעות שונות ואפילו הפוכות זו מזו. אתן דוגמא או שתיים:

הפרטה – אם הכוונה היא לדרוש שהשתתפות המדינה בפיתוח, אחזקה ותפעול של המוסדות להשכלה גבוהה תהווה את עיקר תקציבם, ומכאן תהיה גם גורם השומר על חופש סביר של החלטה ופעולה שלהם – אני בעד. אם, מאידך הכוונה היא ש- 100% או קרוב לכך מתקציב המוסדות צריך להיות ציבורי, אני סבור שזו דרישה בלתי- מציאותית.

שינויים מבניים – אם הכוונה היא ששינויים מבניים נחוצים לניצול טוב יותר של כספים ציבוריים, בין אם בדרך של שיתופי פעולה בין-מוסדיים לניצול תשתיות יקרות, בין אם בשימוש בידע ופיתוחים בצורה מושכלת ובין אם ע"י מניעת כפילויות שיסודן ביוקרה אישית או מוסדית או ביריבות אישית ואחרת, אך בכל מקרה הם צריכים להיעשות ע"י המוסדות עצמם ולא להיכפות מבחוץ  – אני בעד. אם הכוונה היא לשלוט באמצעותם דעת בעלי-הון על תהליכי קבה"ח של המוסדות באופן שיסרס את הנהלות המוסדות או ישרת אינטרסים של בעלי ההון יותר משישרת את צרכי המוסדות – אני נגד. במילים אחרות: התוכן חשוב לא פחות מהכותרת, ועצם העובדה שאנשים בעלי ידע וניסיון במינהל, בכלכלה ו/או בתכנון ובקרה עסקיים ישותפו בניהול, אינה שלילית לטעמי; שהרי לא כל פרופסור מחונן הוא גם מנהל מחונן…

המל"ג – ארגון זה מרוויח לדעתי ביושר את חוסר האמון הממשלתי ביכולתו לנווט כיום את המוסדות האקדמיים. בשימוש בכספי ציבור – הרבה כסף – אין די בקיום "משטר חלוקה" נאה ונוח למראה, חייבים להתחשב בעידן התקשורת הפתוחה בו אנו חיים, ומכאן בדעת הקהל ובשיקוליהם של מקבלי ההחלטות הפוליטיים, בבואם לקבוע סדרי-עדיפויות לאומיים בהקצאת משאבים. תהליך קבה"ח אינו יכול להיות רק "קולגיאלי" ומגזרי ונסתר מן העין. ככל שיגדל נתח התקציב הציבורי שינתן למוסדות האקדמיים (או ככל שנרצה לדרוש להגדיל אותו), כן תלך ותגדל, באופן טבעי ומובן, הרגישות לסוגיות אלה.

אשר לשאלת ניב גורדון – אני כופר בטענה שהקצף יצא על דעה אישית שהביע, שהרי דעותיו ידועות כבר זה זמן גם באוניברסיטה וגם מחוצה לה. הקצף יצא בעיקר על קריאתו להחרים את מדינת ישראל ובכלל זה את המוסדות האקדמיים שלה. זו כבר פעולה אנטי-ישראלית ולא דעה אישית "נטו"; על כך לדעתי עליו לתת את הדין.  במציאות המוכרת, בה גורמים שונים במדינות שונות פועלים כבר להחרמת ישראל והאקדמיה שלה, יציקת שמן על המדורה היא לא רק טיפשות, היא גם רשעות. משום שרשאי ניב לרצות לסבול על דעותיו, אבל איזו זכות יש לו לחייב אותי ואלפים רבים אחרים, שחושבים אחרת ממנו, לשלם על משוגותיו?!

לכן, אין מקום לעצומה הבאה להגן עליו מפני אחריות למעשיו (לא מחשבותיו ואפילו לא דעותיו), ולכך כיוונתי. משום שאני סבור שלא הדעות הן נושא הדיון, יש מקום גם לעצומה נגדית, ואיני מקבל גישה חד-צדדית בסוגיה זו.

איני יודע מי או מה השפיע על נשיאת אוניברסיטת ב"ש להביע עמדה כפי שהביעה, די לי בכך שהעמדה, כשלעצמה, היא עמדה שאני חושב לנכונה וראויה (וכאמור, אני סבור שאיני יחיד בכך). גם אם בין התומכים בעמדת הנשיאה נמצאים אישים פוליטיים, חברים בוועד המנהל של האוניברסיטה או תורמים, זו אינה סיבה לפסול דעה הגורסת שמעשיו של ניב הם חבלניים ומצדיקים תגובה ציבורית בכלל ותגובה של המוסד בפרט.

אני מקווה שהבהרתי את דברי שבמייל הקודם, ובאותה הזדמנות גם הבהרתי את עמדותי בנושאים אליהם התייחסת בתשובתך.

4) 1.9.09, איריס אגמון לרפי לאופרט

רבים מדבריך מקובלים עלי. לא כולם. אבל אני לא מצפה שבמסגרת כמו הפורום (ולמעשה, בכל מסגרת) כולם יהיו בדעה אחת בכל עניין ועניין. זה בלתי אפשרי. אני כן מצפה שבנושאי הליבה של הפורום תהיה הסכמה עקרונית, ושהסוגיות שהפורום יעסוק בהן תהיינה קשורות לנושאי ליבה אלה.

שלא כמוך, אני מאמינה שההקשר של המכתב ששלחו מרצים מבן גוריון לנשיאת האוניברסיטה והעצומה של מרצים מכל האוניברסיטאות קשור ישירות לנושאי ליבה אלה. אתה צודק שלא כולם מפרשים את הסיטואציה באותו אופן ולכן, מי שהנוסח או העמדה העקרונית שלהם לא תואמת את המכתב או העצומה לא חתמו עליה. בפורום הפנימי של בן גוריון הדיון על נושאים אלה נמשך ונשמעות גם עמדות כשלך.

בלי קשר לעמדתי האישית ביחס לקריאה לחרם, אני מחשיבה את עצם קיומו של דיון וויכוח בנושא זה (או אחר) לא פחות מאשר קבלת החלטה לנקוט בצעד כלשהו, כשם שאני רואה את המבחן לקיומו של חופש ביטוי ביכולת "לסבול" ביטוי של עמדות "בלתי-נסבלות" ולנתח בכנות את מידת הסכנה והאיום שיש בהן בפועל (בלי שהמסקנה שיש כאן איום תנבע מכמה הן מרגיזות, חצופות, או חסרות תבונה).

5) 1.9.09, רפי לאופרט לאיריס אגמון

בשאלת התייחסות הפורום לסוגיית ניב, אני מבחין בשתי רמות דיון:

א. האם ניב הביע דעה או עשה מעשה? אני גורס שחרג מהבעת דעה ועשה מעשה, ומעשהו נוגד את האינטרסים של רבים וטובים במדינת ישראל, באקדמיה, ובמקום עבודתו של ניב – אוניברסיטת בן גוריון. שיעור הנזק אינו ניתן לחיזוי ברגע זה, וגם אינו חשוב לעצם הדיון העקרוני. במציאות שבה כבר מתקיים בפועל חרם חלקי נגד האקדמיה בישראל, בין היתר בהשראת ניב ואחרים כמותו, מעשהו חמור הרבה יותר. על המעשה החורג עליו לתת דין, בין היתר במקום עבודתו, אם מקום העבודה רואה עצמו נפגע מכך. אינני בקיא בפרטי תקנון ההעסקה של מרצים באוניברסיטת ב"ג, אבל אני משוכנע שהזכות לקריאה לחרם על האוניברסיטה אינה כלולה בו.

ב. מה מקומו של הפורום בדיון בסוגיה זו? כאן איני מקבל את הפרשנות ה"מרחיבה" הגורסת שחופש אקדמי וחופש דיבור הם במשתמע גם חופש לירוק לבאר שממנה שותה, במקרה זה, ניב. חופש דיבור גם אינו חופש המעשה (הפוגע והמזיק), וגם בכך חרג ניב. אבל יותר משני אלה, הנושא כולו – ניב ודעותיו מכאן ניב ומעשהו מכאן, והדרך היאה להגיב על שניהם – הינם נושאים שנויים במחלוקת. משום כך ראוי היה לפורום להימנע מנקיטת עמדה בהם. שכן נקיטת עמדה סביר שתנכר או תסייג את בעלי הדעה ההפוכה. מעשהו של ניב הוא פוליטי במהותו, הוא אינו עוסק בפן האקדמי שבו אמור לטפל הפורום, הוא אינו מסייע לפורום במאבקו והוא בוודאי אינו הביטוי המובהק ל"חופש אקדמי" במובן הקלאסי והיסודי של המושג. כ"כ, אני מתנגד לפרשנות המרחיבה שעצם ייזום העצומה נותנת למעשה. זאת ועוד, פרוש מפליג של מושג חופש הביטוי הוא חרב פיפיות, משום שהוא מעניק תחמושת מיותרת לאלה שסבורים כבר עתה שחופש זה גולש במהירות לעבר פרושים אנרכיסטיים. מכאן שהשאלה אינה אם כל אחד יכול להצביע לפי דעתו, בוודאי שכן. קודמת לכך השאלה מדוע בכלל צריך הפורום ליזום ולהפיץ עצומה חד-צדדית, ולהזיק בכך למטרות חשובות יותר שלו, או למצער, מדוע לא ימנע מעמדה חד-צדדית בפעילותו ויאפשר הבעת דעות גם לשוללים מכל וכל את מעשהו של ניב ואת הפרשנות שמנסים ליחס לה מחייביה?

בשתי השאלות תשובות הפורום עד כה אינן מניחות את דעתי.

[המשך ההתכתבות יעלה לבלוג בימים הקרובים]

נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.

עדיין אין תגובות.

השארת תגובה

(חובה)

(חובה)