ההשכלה הגבוהה באנגליה אחרי הצונאמי הניאו-ליבראלי

פרופ' אנתוני גרפטון פרסם בשבוע שעבר מאמר באתר הבלוגים של New York Review of Books שכותרתו Britain: The Disgrace of the Universities. גרפטון, מההיסטוריונים האמריקאים הבולטים של הרנסאנס, מנתח במאמר את שקיעת האוניברסיטאות באנגליה שאחרי עידן ת'אצ'ר. מצאנו לנכון להעלות לבלוג של הפורום את תמונת המצב העגומה במערכת אקדמית מפוארת זו, הבריטית, אחרי הטיפול הניאו-ליברלי של ת'אצ'ר (מודל ההערצה והחיקוי של נתניהו). קוראי הבלוג יוכלו להבחין בנקל בקווי הדמיון המבהילים בין מצבה של האקדמיה הבריטית לבין זה של האקדמיה הישראלית, ולעמוד על הקונטקסט הגלובאלי של הפרטת האוניברסיטאות הציבוריות בישראל.

British universities face a crisis of the mind and spirit. For thirty years, Tory and Labour politicians, bureaucrats, and “managers” have hacked at the traditional foundations of academic life. Unless policies and practices change soon, the damage will be impossible to remedy.

As an “Occasional Student” at University College London in the early 1970s and a regular visitor to the Warburg Institute, Oxford, and Cambridge after that, I—like many American humanists—envied colleagues who taught at British universities. We had offices with linoleum; they had rooms with carpets. We worked at desks; they sat with their students on comfy chairs and gave them glasses of sherry. Above all, we felt under constant pressure to do the newest new thing, and show the world that we were doing it: to be endlessly innovative and interdisciplinary and industrious.

British humanists innovated too. Edward Thompson and Eric Hobsbawm, Frances Yates and Peter Burke, and many others formulated new ways of looking at history for my generation. But British academics always admitted, as we sometimes did not, that it is vital to preserve and update our traditional disciplines and forms of knowledge: languages, precise interpretation of texts and images and objects, rigorous philosophical analysis and argument. Otherwise all the sexy interdisciplinary work will yield only a trickle of trendy blather.

קראו כאן את המשך המאמר.

במאמר אחר, שפרסם בנובמבר האחרון חוקר הספרות וההיסטוריה הבריטי, סטפן קוליני, בעיתון The Times Literary Supplement תחת הכותרת Impact on Humanities, מנתח הכותב את ההשלכות ההרסניות של אימוץ שיטת הערכת האיכות המוכרת בשם 'אימפקט פקטור' במדעי הרוח באנגליה. גם מאמר זה מספק לנו הזדמנות להציץ במראה המעוותת של הפרטת האקדמיה בבריטניה, אשר האקדמיה הישראלית צועדת בעקבותיה בעיניים עצומות לרווחה.


נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.

טרקבקים & פינגים

[…] כתוב באתר הפורום להשכלה גבוהה בעברית? מצאנו לנכון להעלות לבלוג של הפורום את תמונת […]

[…] ומקצועות "הומניים" אחרים ( תרגום חכם לעברית, תקציר טיפש), מתיחס לעליית תאצ'ר לשלטון כנקודה חשובה בציר הזמן […]


תגובות

http://www.lrb.co.uk/v32/n04/ross-mckibbin/good-for-business
מאמר נוסף מרתק על העתיד העגום. אם לא מצליחים לפתוח ללא מנוי, תגידו, ואעשה קופי פייסט.

"מה צריך לעשות במקרה שבו האקדמאים הישראלים כבר אפילו לא מתביישים בשקרים שלהם? להניח שזה נובע לא מרצון להרע, אלא מחוסר יכולת בסיסי?"

http://marksw.com/wordpress/?p=2063

תשובה לתגובתו של מרק, שטוען שהפוסט מעיד על אי הבנת הנקרא, העדר IQ ו/או הפרחת שקרים (לא פחות!) וכל כך למה? משום שבהסבר להעלאת המאמר של גרפטון לפוסט מוזכר עידן ת'אצ'ר בעוד שבחלק המצוטט בפוסט מתוך תחילת המאמר מדובר על פוליטיקאים בריטיים טורים וויגים (הטענה המלאה נמצאת בבלוג של המגיב שאליו הוא מפנה את הקוראים)
על זה, כנראה, אמרו חכמים "הפוסל במומו פוסל": ההקדמה למאמר של גרפטון בפוסט איננה תרגום של משפט זה או אחר במאמרו, אלא הערה כללית על משמעותו. לכן, טוב היה המגיב עושה לו קרא את המאמר כולו, לא רק את שתי הפסקאות הראשונות. אילו היה המגיב ממשיך לקרוא את המאמר בקישור שמופיע בפוסט, היה מגיע במהרה לדיון של גרפטון ברפורמות שמרגרט ת'אצ'ר הנהיגה באוניברסיטאות בבריטניה וזיהוין כראשית התהליך ההרסני של מדעי הרוח באקדמיה הבריטית.

כל הכבוד שלמדת לזרוק מלים ארוכות חסרות משמעות! ברגע שזרקת "ניו-ליבראלי" – שהינו מלה שרק מארכסיסטים חושבים שיש לה משמעות – מבינים עם מי יש לנו עסק…

Eric Hobsbawm is a Stalinist moron

Your citing him as an authority tells us who YOU are!

LOL, אפילו להגיב במקום הנכון כל כך קשה? קשה האינטרנט הזה, ממש קשה.

כמה זמן בילית בחיפוש המילה תאצ'ר במאמר? האם נשמת לרווחה כאשר טוני בלייר לא הוזכר בשמו?

לא צריך ללכת רחוק, בפיסקה המקדימה כתוב בערך "שילוב של פוליטיקאים מימין ומשמאל (ובבריטניה בפועל אין אחרים), ביורוקרטים ומנהלנים שינו את היסודות של האקדמיה הבריטית".
תאצ'ר נזכרת כרפרנס כרונולוגי פעם אחת (בדיוק!) וכלל לא פלא שהיא נזכרת ולא מישהו אחר מאחר שהכותב בקושי נולד (אקדמית) לפני שהיא עלתה לשלטון.

בכלל הטקסט הוא טקסט אווירה מאחר שמראש הוא נכתב מנקודת מבט של תייר שרק השיק לתהליכים שעברו על האקדמיה הבריטית, ובאופן כללי הוא ניתן לסיווג תחת הקטגוריה של "הנוער של היום, לאן?" רק כתוב הרבה יותר טוב.
לאן נעלמה האומנות העתיקה של קריאת טקסטים בצורה ביקורתית?

ואפשר היה אחרת, פשוט לתרגם את המאמר ולתת לקורא הנבון להסיק את המסקנות. מישהו, כנראה אקדמאי הרבה יותר רציני ממך (ולכן הוא כנראה בפרינסטון ולא בארץ) עשה בדיוק את זה http://2nd-ops.com/?p=2902 . אבל ההאבסה בכח של הקורא עם המסקנות שאת רוצה שהוא יסיק כנראה מעידה גם על מה שאת חושבת על הקוראים שלך – שהם לא מספיק אינטלגנטים להבין לבד…..

בנוסף ההיסטוריה התקשרה ובקשה למסור LOL. תאצ'ר היתה שרת החינוך בין 70-74, כלומר התקופה בה הכותב נורא העריך את האקדמיה הבריטית. אבל מה לנו ולהסטוריה, תחום זניח ולא חשוב, הדוגמטיות האידאולוגית הרבה יותר חשובה.

אין ספק, מר אלי, קורא ביקורתי לעילא, שאתה מהווה הוכחה חיה להצלחת התזה של האוצר: אם מישהו נמצא בפרינסטון (הכוונה לזה שמצא לנכון – ובצדק – לתרגם לעברית בבלוג שלו את מאמר ה"אוירה" כדבריך, של גרפטון; אגב, תודה על ההפניה), ברור שזו הוכחה לכך שהוא יותר מוכשר ממישהו שנמצא בארץ. זה מה שנקרא לוגיקה צרופה. נניח לרגע לפרט הקטן שמדובר בדוקטורנט, לא בהיסטוריון שמלמד בפרינסטון (אם כי דבר אחד ברור – לכשיסיים את הדוקטורט יהיה לו סיכוי גדול יותר לקבל משרה שם מאשר בארץ, אך תמורת זאת הוא יזכה בתואר הנכסף של "מוח"!). אבל מה שחשוב לראות כאן הוא ההגיון הבריא: אחרי שבמשך שנים סוגרים תקנים ולא מאפשרים קליטת מרצים בארץ, ועושים כל פעולה אפשרית כדי להרוס את יכולתן של האוניברסיטאות להמשיך להתפתח ולתמוך במחקר, במיוחד במדעי הרוח, אפשר להשליך רפש באלה שעדיין מלמדים וחוקרים באוניברסיטאות בארץ ואז גם להפוך את היוצרות: הרי ברור שאם הם כאן זה מפני שהם לא מספיק טובים. וכך הנתון הבסיסי ביותר על הרס ההשכלה הגבוהה, העדר תקנים וחנק תקציבי, הופך להוכחה שמצדיקה בתורה את ההרס; מי שכאן הוא לא ברמה!
אשר לת'אצ'ר ולאקדמיה הבריטית – את היסודות לתהליכי ההרס שנמשכו גם אחריה, ונמשכים עד עצם היום הזה, בבריטניה, הניחה ת'אצ'ר. לא ברור מדוע אזכור היותה שרת חינוך אמור לחזק טענה הפוכה. מכל מקום, על זכויות היוצרים שלה בהרס האקדמיה בבריטניה אין עוררין. מה שחשוב, וזה גם מה שהודגש בפוסט, הוא שמדובר בתהליך שאם ממשיכים עם היסודות הת'אצ'ריסטיים שלו ולא מקעקעים אותם – וזה מה שקורה באנגליה (וגם כאן) – מגיעים למצב שבו נמצאת כיום האקדמיה הבריטית (וזו הישראלית, שהצליחה להגיע לאותו מצב בזמן קצר הרבה יותר).
המאמר מובא בבלוג של הפורום להגנת ההשכלה הציבורית, שעניינו, כן, כן – אידיאולוגי: לשמור על מעמדה של ההשכלה הגבוהה בישראל כציבורית, איכותית ופתוחה לכל. זה ההקשר של הבלוג ושל הפוסטים שמועלים בו. אין כאן מזימה להלעיט בעמדות מוסוות. הדברים נאמרים בגלוי. מה שמחזיר אותנו לסוגיית הקריאה הביקורתית, או שמא כדאי לדבר על הבנת הנקרא, שוב?

(איריס, הוויגים הם הליברלים, מפלגה שכיום נותרו ממנה רק שרידים זניחים. מול הטוריז עומדת מפלגת הלייבור, שלא זכתה, עד כמה שאני יודע, לכינוי נוסף).

דובי, אני לא בטוחה שהבנתי מדוע המידע הזה נוגע לתוכן הפוסט ובעיקר למשמעויותיו ביחס להערכת מצב ההשכלה הגבוהה בבריטניה. אך אני מנחשת שאולי הרקע לתגובתך (ואפשר שגם לתגובות הקודמות) הוא בלבול מסוים ביחס למושג 'ניאו-ליברלי' שמופיע בכותרת הפוסט וייחוסו בטעות למפלגה פוליטית (ליברלית, לפי כינויה ההיסטורי) בבריטניה.
אם אכן זהו מקור העניין, כי אז חשוב לציין שאין כל קשר בין השניים. ניאו-ליברליזם מציין את התפיסות והפרקטיקות שרווחות בעשורים האחרונים בכל העולם ושמעצבות את הפוליטיקה ואת השיח הדומיננטי בכל מקום (תוך הבדלים בדגשים ובהשלכות הספציפיות בין חברה אחת לחברתה). המכנה המשותף לכל המגמות הללו, המקנה להן את הכינוי 'ניאו-ליברליזם', הוא האידיאולוגיה שעליה הן מושתתות, המקדשת את 'השוק החופשי': צמצום דרסטי של התערבות המדינה בכלכלה, כולל נסיגה מאחריותה של המדינה לשירותים חברתיים בסיסיים (חינוך, רווחה, וכיו"ב) והפיכתם לענפים כלכליים או סחורות.
מכאן הקשר להשקפה ההיסטורית הליברלית, אך אין מדובר במפלגה מסוימת או בזירה פוליטית של מדינה אחת מסוימת. בבריטניה, ת'אצ'ר הייתה זו שהובילה מגמה זו (לא רק ביחס להשכלה הגבוהה). היא לא בהכרח הקדימה מדינות אחרות בזמן, מאחר שמדובר בתהליך גלובאלי, אך היא סימנה את המגמה העולמית בשל משך הזמן, הנחישות והטוטליות שאיפיינה את מדיניותה. לכן, בהקשר הנדון כאן, אין חשיבות רבה לשאלה מי בדיוק היה באיזו ממשלה בריטית באיזה תפקיד ואיך קוראים למפלגה זו או אחרת. טיבו ועוצמתו של התהליך הזה נעוצים בכך שהם עיצבו שיח גלובאלי וחיזקו כוחות פוליטיים וכלכליים כאלה, שכיום כמעט אי אפשר לעצור את המגמה הזו (ראה מה קרה כאשר קרסה בועת אי-הרגולציה בארה"ב והיה נראה לרגע שהאיום במשבר עולמי יביא להתפכחות כלשהי מחזון 'השוק החופשי') וקשה מאד להעלות לדיון ציבורי משמעותי את שאלת המחיר החברתי והתרבותי שרובנו משלמים במציאות זו (ראה את מתקפת הקללות המיידית שניחתת על כל ניסיון כזה, כולל הפוסט הנוכחי). יש ויש חשיבות לזהות מי בכל שלב נאבק באמת במגמות הניאו-ליבראליות ההרסניות הללו ומי מחזק אותן. במקרים רבים, אגב, בירור כזה מעלה שהחלוקה חוצה מפלגות וכוחות פוליטיים אחרים ולאו דווקא מקבילה להם.

השארת תגובה

(חובה)

(חובה)