עצומה לשר החינוך

חברי הפורום וקוראי הבלוג האחרים מוזמנים לחתום על העצומה להלן, שתוגש לשר החינוך, מר גדעון סער. העצומה היא פרי יוזמה של חברי פורום, המבקשים לתת באמצעותה ביטוי לקולות הנשמעים בימים האחרונים בקמפוסים, בדיונים וויכוחים שמתקיימים בקרב חברי הקהילה האקדמית, ולדאגה העמוקה לעתידה של המערכת האקדמית, דאגה אשר שותפים לה רבים מהמתדיינים, על אף שהם חלוקים בדעותיהם ברוב הנושאים האחרים.

הכוונה היא לאסוף בעיקר חתימות של חברי הקהילה האקדמית – סטודנטים, מרצים, חוקרים, ועובדים אחרים במוסדות ההשכלה הגבוהה. המעוניינים לחתום מתבקשים לשלוח מייל לכתובת iris.agmon@gmail.com ולציין: שם מלא, תואר אקדמי ומעמד (מרצה, סטודנט וכו'), שיוך מוסדי, פרטים רלבנטיים אחרים (למשל, תפקיד בכיר במערכת האקדמית).

וזה נוסח העצומה:

כבוד שר החינוך,

החתומים מטה, חברים בקהילה האקדמית הישראלית – חוקרים, מרצים, סטודנטים ועובדים במערכת ההשכלה הגבוהה – מחזיקים בדעות שונות ומגוונות באשר לפתרונן של הבעיות הקשות שעמן מתמודדת מדינת ישראל. אך בעניין אחד אנו מחזיקים באותה דעה:

חופש הביטוי והחופש האקדמי הם נשמת אפה של המערכת האקדמית הישראלית.

אנו משוכנעים כי על מנת שתהיה איכותית וראויה, טוב לה למערכת ההשכלה הגבוהה הישראלית שיבוטאו בה גם דעות שאינן נוחות לכולם, שתישמע בה ביקורת, כולל ביקורת חברתית ופוליטית, שיתקיימו בה מחקר והוראה ביקורתיים ואף שנויים במחלוקת, כל זאת במסגרת הקריטריונים האקדמיים שעל פיתוחם ושמירתם אמונה המערכת האקדמית הישראלית.

אנו מאמינים כי נזק רב יגרם לה לאקדמיה הישראלית, אם פוליטיקאים, יהיו אשר יהיו עמדותיהם ושיוכם המפלגתי, יהיה אשר יהיה מעמדם ותפקידם במערכת הפוליטית, יכתיבו לה מה נכון ומה לא נכון לומר, לחשוב, לחקור וללמד, ויורו לה לאמץ אמות מידה מסוג זה לשם קבלה, קידום, או הרחקה של חוקרים ומרצים.

נזק כזה גורמים דבריך אודות כוונתך לעשות שימוש בסמכותך השלטונית, באמצעות ראש ות"ת וראשי המוסדות להשכלה גבוהה, לפעולה נגד מרצים שתמכו בהטלת חרם אקדמי על ישראל – להבדיל מהתמודדות ציבורית וערכית עם דבריהם. נזק כזה גורמים גם דברי התמיכה שלך בדוחות המתחזים לדוחות מדעיים על ההוראה באוניברסיטאות. דוחות כאלה הופצו לאחרונה ע"י גורמים שדואגים, כביכול, לערכי הציונות ובמסווה זה מקדמים תרבות של הפחדה והשתקה בקמפוסים.

עצומה זו איננה מביעה תמיכה בחרם על ישראל, אלא רק בהגנה על חירויות הביטוי האזרחיות של המביעים תמיכה כזו, ובהגנה על חירות הביטוי והמחשבה בישראל בכלל ובאקדמיה בפרט.

קיומה של מערכת אקדמית איכותית – על היוקרה והתועלת שהיא מביאה למדינת ישראל – מותנית בהגנה וטיפוח של חירויות המחשבה והביטוי. דבר זה כרוך, מעצם טבעו בנכונות לסבול דעות קשות ומעוררות התנגדות, להקשיב ולהתמודד עמן, לקיים דיון מעמיק ונוקב עם המחזיקים בהן, אך בשום אופן לא להשתיקם או להענישם. אם תבחר בדרך ההשתקה וההענשה, האקדמיה, במקום להוביל את הדמוקרטיה הישראלית ולתרום לה, תתנוון יחד עמה.

האיומים לפגוע בחירויות המחשבה והביטוי, שהן חירויות יסוד אזרחיות בכל מדינה דמוקרטית ולא זכויות יתר אקדמיות, מסמנים שלב נוסף בערעורה של מערכת ההשכלה הגבוהה. לאחר שנים של קיצוצים תקציביים שפגעו אנושות ברמת המחקר וההוראה בה, איומים אלה, לא פחות מאשר הקיצוצים, עתידים להוסיף ולפגוע ברמתה וביכולתה לתרום לחברה.

אנו קוראים לך, כשר החינוך ומי שעומד בראש המועצה להשכלה גבוהה:
התעשת וחזור בך מהצהרותיך, בטרם יהיה מאוחר להציל את ההשכלה הגבוהה בישראל!

*                           *                           *

עדכון, 30.6.10: (1) נאספו כבר מאות חתימות (2) בגלל עומס, לא שלחנו לחלק מהחותמים אישור במייל חוזר, אך קבלנו את המיילים עם בקשות החתימה (3) אנו מכינים את העצומה עם החתימות להגשה ובינתיים – אפשר לשלוח חתימות נוספות

עדכון 5.7.2010: העצומה נשלחה אל שר החינוך. חתמו עליה 542 מרצים, סטודנטים, עובדי אוניברסיטה ואזרחים אחדים מחוץ לאקדמיה. בקרוב נפרסם את רשימת החותמים.


נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.

טרקבקים & פינגים

[…] פרטים נוספים, כולל נוסח העצומה ואיפה חותמים, אצל הפורום להגנת ההשכלה הציבורית. […]

[…] לפרטים נוספים ולחתימה על העצומה תגיות: גדעון סער, חופש אקדמיה, מרצים, עצומה, שר החינוך […]

[…] The petition was initiated by Israel’s Forum for the Protection of Public Education. They don’t translate into English (i.e. they aren’t seeking international attention) but Google sort of does (and the original is here). […]

[…] The petition says, “We have different and varied opinions about solving the difficult problems facing Israel, but there is one thing we are agreed on – freedom of expression and academic freedom are the very lifeblood of the academic system.  Israeli academia will suffer great damage if politicians dictate to it what is right and wrong to say, think, research and teach”. […]


תגובות

סתם שאלה היפוטתית:
אם מרצה קורא לרצח של אדם מסוים, או של קבוצה אתנית מסוימת – האם עדיין צריך לשמור על חופש הביטוי שלו ו"לקיים איתו דיון נוקב ומעמיק"?
באמת אין סייגים לחופש הביטוי ולחופש האקדמי?

ודאי שיש סייגים. הם קבועים בחוק ורשויות החוק הן אלה שאמונות על הטיפול בהן. הדוגמא שנתת היא הדוגמא המובהקת ביותר למצב שאינו מוגן בשום אופן ע"י זכות היסוד האזרחית לחופש ביטוי – איום ברצח והסתה. מי שסבור שלפניו מקרה מהסוג שתיארת, זו לא רק זכותו אלא חובתו לבקש את התערבות רשויות החוק. אגב, אין לכך קשר לשאלה אם האדם שעשה זאת הוא מרצה או לא. ואין לכך קשר לחופש אקדמי. הבלבול בין חופש הביטוי והחופש האקדמי חוזר שוב ושוב. מומלץ מאד לקרוא את ההבהרות של יצחק (יאני) נבו בפוסט הקודם.

אוקיי. אז אם הקריאה היא למעשה לביטול החופש האקדמי – הרי זו משמעותו של חרם אקדמי – אין פה טעם רציני מאוד לפגם?

יובל, אם הבנתי את שאלתך, הרי אתה אומר כך: מי שמביע תמיכה בהטלת חרם על ישראל, מביע תמיכה במהלך שממילא יוביל לפגיעה גם בחופש האקדמי ואזי עצומה שקוראת להגן על החופש האקדמי וחופש הביטוי האזרחי, כדי לאפשר בין היתר הבעת דעות כאלה, יש בה טעם לפגם.
בהנחה שלכך התכוונת, אזי שאלה זו מחדדת את הנקודה העיקרית שלשמה קיימת ההגנה על חופש הביטוי (לא החופש האקדמי). הקניית חופש ביטוי אזרחי עומדת למבחן לא כאשר מובעות דעות שנמצאות בלב הקונסנזוס, אלא כאשר הדעות המובעות מנוגדות לאלה שהרוב מסכים אתן. דעות כאלה לפעמים מאד מרגיזות ומקוממות והתגובה, האינסטינקטיבית כמעט, של מי שדעות כאלה מקוממות אותו היא לטעון שעצם השמעתן גורמת נזק ישיר לקיומנו ולכן יש לנקוט בצעדי ענישה כלפי בעלי דעות כאלה. כזו היא, למשל, הטענה שקריאות אלה הן בגדר בגידה, או פגיעה בבטחון המדינה. אך גם טענה כזו היא דעה שהמחזיקים בה נהנים מזכותם האזרחית להחזיק בה, ואילו מימוש המשתמע ממנה כפוף להליכים חוקיים שרק רשויות החוק במדינה דמוקרטית מופקדות עליהם.
ובכן – העצומה מדגישה נקודה זו בדיוק: גם דעות מקוממות כמו תמיכה בחרם על ישראל, הן דעות שבעליהן זכאים בתוקף הזכות לחופש ביטוי להחזיק בהן ולבטאן. חותמי העצומה, שלאו דווקא תומכים בעצמם בחרם (ולהערכתי – רובם אינם תומכים בו, אך זה אינו ממין הענין) קוראים שלא להעניש בעלי דעות אלה, משום שזו תהיה פגיעה בעקרון חופש הביטוי. במילים אחרות, לא רק שאין כאן טעם לפגם או סתירה, אלא שזהו לב-לבו של הטיעון – בעלי דעות שונות ומנוגדות ביחס לחרם האקדמי (ומן הסתם גם ביחס לעניינים אחרים) מממשים בעצמם את עקרון ההגנה על חופש הביטוי בכך שהם תובעים מעצמם ומאחרים להגן על בעלי דעה אשר לה הם, או חלקם, מתנגדים.

יש כאן מקרה, שבשם החופש האקדמי קוראים לפגוע בו.
אני לא מבקש להשליך את האנשים האלה לכלא. אבל פיטורין אינם רדיפה או השתקה. אדרבא, שיקראו לחרם אקדמי כאנשים פרטיים.
לדעתי האקדמיה הישראלית, כקהילה אקדמית, רשאית גם רשאית לפטר את מי שמתוכה קורא לפגיעה בה. זה לגיטימי, זו אינה פגיעה בחופש הביטוי וזה אפילו מתבקש. זו זכות שאינה פחותה מהחירויות שבשמן נאמרים הדברים.
אם יש מי שאומרים שמעשי המרצים בגידה, פגיעה בבטחון המדינה או כיוצא באלה שטויות, זו לא הבעיה שלי. היאחזות בטיעוני קש כדי להראות שיש כאן פגיעה בחופש הביטוי היא בעיני בלתי הגונה. אלה טיעונים לא רלוונטיים, כיוון שכאמור הקריאה היא לפיטורי אותם אנשי אקדמיה ולא לנקיטת צעדים פליליים נגדם.

יובל, אתייחס לדבריך לפי הסדר:
א. אני רוצה לחזור ולהדגיש שלא מדובר בפגיעה בחופש האקדמי אלא בפגיעה בחופש הביטוי האזרחי. זו אבחנה חשובה. היא נוגעת לדבריך שמי שקורא לחרם יעשה זאת כאדם פרטי. וזו אכן דרישה סבירה. ככל הידוע לי (לא עקבתי אחרי כל אחד מהמקרים), כך גם עשו הקוראים לחרם, והעצומה מתייחסת למצב כזה. אך כדאי להבהיר מתי מדובר בקריאה כאדם ואזרח ומתי מדובר בקריאה כחוקר ומרצה, כי אנחנו עוסקים באנשים שהם גם אזרחים וגם מרצים. אם אדם שולח מייל או מאמר ומבטא בהם את דעתו בזכות חרם וחותם את שמו, תוארו האקדמי והמוסד האקדמי שבו הוא עובד, האם משתמע מכך שלא הביע את דעתו כאדם פרטי? יש לכך פנים לכאן ולכאן משום שהתואר הוא שלו והמוסד הוא מקום עבודתו – אלה הם מרכיבים בזהותו ולא נובע מהשימוש בהם שדבריו מייצגים את המוסד. אך מצד שני, אפשר לומר שאם אותו אדם רוצה לעשות הפרדה ברורה,למען הסר כל ספק, מוטב שלא יחתום על דעות שידוע לו שהן מאד שנויות במחלוקת אלא בשמו. כאמור, יש כאן תחום אפור.
ב. החופש האקדמי הוא החופש שמוקנה לחוקרים ומרצים באקדמיה לחקור כל נושא וללמדו מבלי שיהיה עליהם מורא המעסיקים, המערכת הפוליטית, או כל גורם אחר, וזאת בכפוף לביקורת אקדמית ולכללי המחקר (עיין האבחנות בין החופש האקדמי וחופש הביטוי בפוסט קודם). חופש זה מוקנה כדי ליצור את התנאים ההכרחיים למחקר בעל ערך. כדי להבטיח שחופש זה לא ייפגע, לא רק באופן ישיר ובוטה, אלא גם בעקיפין – למשל, באמצעות הענקת תקציבי מחקר לתחומים מסוימים, לפי אינטרסים כלכליים או פוליטיים ומניעתם ממחקרים בתחומים שאינם לרוחם של בעלי אינטרסים כאלה ואחרים – נחקק חוק המל"ג שיוצר הפרדה ברורה בין השלטון שמעביר תקציבים לאקדמיה, לבין האופן שבו הכספים מחולקים בתוך האקדמיה. ולמרות שיש מקום לשיפורים וביקורת על חלוקה זו בידי האקדמיה (ות"ת), הסיבה האמיתית שבגללה האוצר מקצץ מזה שנים את תקציבי המערכת האקדמית ומדבר על העדר שקיפות וכו', היא שפוליטיקאים ושולחיהם (בעלי הון ואחרים) מעוניינים להסיר את המחסום הזה המגן על המערכת האקדמית ולהתערב בתחומי המחקר וההוראה, באמצעות השליטה בחלוקת הכספים (למעשה, הם כבר עושים זאת, באמצעות המבנה הניהולי של מוסדות ההשכלה הגבוהה ששונה לפני מספר שנים, אך הם אינם מסתפקים בכך). וכך הדברים אינם נפרדים, בסופו של דבר, אלא קשורים. בהתאם לכך, העצומה אינה מיועדת להגן על פרט זה או אחר שקורא לחרם ולא על עצם הקריאה לחרם, אלא על ההשלכות שיהיו לסוג הענישה וההשתקה ששר החינוך ואחרים קוראים להם על חופש הביטוי ועל החופש האקדמי גם יחד.
ג. נותר לדבר על הזכות של האוניברסיטה לפטר עובדים שקראו להחרימה. גם כאן יש כמה עניינים: ראשית, אם יש או אין זכות כזו לאוניברסיטה, התערבות של שר החינוך בכך, בכל מקרה – תהיה התערבות ישירה של פוליטיקאים במערכת האקדמית, בדיוק הדבר שהגנת החופש האקדמי נועדה למנוע. וזו הבעיה העיקרית שבה עוסקת העצומה והסיבה לכך שהיא מופנית לשר החינוך. השר מדבר על זימון ראשי האוניברסיטאות, דיון אתם על כך – אלו הן מילים מכובסות. כל אחד מבין, וראשי האוניברסיטאות בכלל זה, ששר החינוך, כבר כאשר הוא נותן פומבי לכוונותיו אלה, אומר להם מה צריך לעשות. ובמצב שבו האוניברסיטאות בקושי מצליחות לשרוד תקציבית והן תלויות בממשלה לענין זה, לא צריך להסביר לראשי האוניברסיטאות איך למצוא חן בעיני השר הממונה (שהוא, בתוקף תפקידו, גם ראש המל"ג). למרבה הצער, לא כולם, גם לא כל החוקרים באקדמיה, ניחנו בעמוד שדרה יציב דיו, וכמו שראשי האוניברסיטאות יבינו את הרמז גם חוקרים יבינו אותו, אפילו לפני שמישהו יפוטר. והרי לך פגיעה בחופש האקדמי. שנית, נושא הפיטורים או כל סנקציה אחרת מטעם האוניברסיטה המעסיקה, כלפי תומכי חרם, הוא סבוך למדי מבחינה משפטית. אך בעקרון, מעסיק יכול לפטר עובד, אפילו עובד שיש לו קביעות, אם הוא בוחר לעשות זאת ואם הדבר עומד במגבלות החוק. וכל אחד גם רשאי להביע את דעתו שעל האוניברסיטה לפעול כך. חותמי העצומה הזו, כפי שהעצומה מסבירה וכפי שניסיתי להבהיר כאן, סבורים שכולנו, הקהילה האקדמית והחברה בישראל, נרוויח הרבה יותר מכך שנתווכח עם הקוראים לחרם מאשר אם נעודד את ראשי האוניברסיטאות לסלקם.

נניח שקריאתכם לחרם תתקבל, בכל העולם, ואכן כל המוסדות בישראל לא יזכו לשיתוף הפעולה האקדמי.
במצב זה ישנן, לדעתי, שתי אפשרויות:
א. לסגור את כל המוסדות להשכלה גבוהה בארץ. הרי לא ניתן לעסוק במחקר ללא שיתוף פעולה עם מדענים אחרים.
ב. להמשיך להאחז בכסאות ובמשכורות, ללא מעש.
אם לדעתכם האופציה הראשונה היא הרצויה, אזי מן הסתם סגירת המוסדות תביא לפיטוריכם. אזי מדוע אינכם נוקטים דוגמא אישית ומתפטרים כבר עכשיו? אם אתם מבקשים מאחרים להחרים את ישראל – מדוע גם אתם לא תחרימו אותה?
ואילו אם לדעתכם האופציה השניה היא עדיפה דווקא, אזי תהיו הוגנים מספיק לא להסתתר אחרי "מילים מכובסות" ולהגיד את מבוקשכם בפה מלא.
ואם אני טועה, ולדעתכם אחרי החרם האקדמי על ישראל צפויים להתפתח תרחישים אחרים, אשר יאפשרו לשמור על המוסדות האקדמיים במתכונתם הנוכחית – אשמח לשמוע עליהם, ועל תפקודכם הצפוי בתרחישים אלה.
ובמילים פשוטות – לקרוא לחרם על מקום בו הינך מועסק נראה לי קצת סכיזופרני. אין לי ספק שקראתם את "רביזור" של גוגול – האלמנה שהענישה את עצמה נשמע מוכר?

דימה,
יש שתי אפשרויות: א. לא קראת את העצומה (ואת התגובות הקודמות לשלך) ב. לא הבנת את תוכן העצומה גם אחרי שקראת את התגובות הקודמות, אשר מאפשרות להבין טוב יותר את משמעות העצומה. תיאורטית, יש גם אפשרות שלישית – שקראת ואף הבנת, ובכל זאת אתה מעדיף להתעלם מכך שהעצומה מדגישה שהיא לא תומכת בחרם, ולהפוך את הדברים. אך אני לא מעלה בדעתי שזה מה שאתה מנסה לעשות.
לכן, אני פשוט מציעה שתקרא את הדברים שוב ותראה שאת השאלות שהעלית, שאלות שיש מקום להעלותן ולדון בהן, עליך להפנות למי שקוראים לחרם על ישראל, ואלו אינם יוזמיה של עצומה זו.

איריס,

ישנה גם אפשרות רביעית – קראתי הכל, אך הבנתי שהעצומה תומכת בחרם. אסביר בקצרה.

1. הקוראים לחרם מציינים, בחתימתם, את השתייכותם לחוגים אקדמיים. מדוע עובדה זו בכלל נזכרת? כנראה, כי לדעתם היא תוסיף משקל לדבריהם.

מותר, כמובן, להשתמש בטענות לחיזוק עמדתך. אולם טענות אלה צריכות להיות ענייניות. היות ולא אמור להיות שום קשר בין מקום העבודה של האדם, לבין דעותיו – ציון מקום עבודתו לא רלוונטי לדיון, ולכן פסול.

את עצמך נאבקת לא מעט עם נושא זה, בתשובתך ליובל. אולם התשובה לשאלתך הרטורית לכאורה

"אם אדם שולח מייל או מאמר ומבטא בהם את דעתו בזכות חרם וחותם את שמו, תוארו האקדמי והמוסד האקדמי שבו הוא עובד, האם משתמע מכך שלא הביע את דעתו כאדם פרטי"

היא, לדעתי, חד-משמעית "כן".

ומיד אדון בחלק השני של הטיעון שלך

"…התואר הוא שלו והמוסד הוא מקום עבודתו – אלה הם מרכיבים בזהותו"

2. כנראה, את רוצה לטעון ששימוש דווקא בתואר ובמוסד האקדמי כ"מרכיבי זהותו" נעשים בתום לב. אם כך הדבר, אזי חלק מהקוראים לחרם, השייכים לחוגים האקדמיים, היו בוחרים במרכיבים אחרים של זהותם – למשל, בהיותם נשואים, גבוהי קומה, או מרוויחי הון עתק.

אולם (למיטב ידיעתי) אף אחד מהקוראים לחרם לא ציין לא רק את "מרכיבי זהותם" הפשוטים הנ"ל, אלא גם לא את מקומות עבודתם או תפקידיהם הנוספים, בהם, ללא ספק, מחזיקים כמה וכמה מהם.

3. מחברי העצומה לשר החינוך מגינים על ציון השייכות לחוגים אקדמיים.

4. אני מניח שתסכימי עם המשפט הבא:

אם אני לא תומך בדעה כלשהי – לא אסכים לכך שאחרים מקדמים אותה תוך שימוש באמצעים פסולים, שלא בתום לב.

מכאן נובע כי אם אני מסכים לשימוש באמצעים פסולים (קרי – ציון ההשתייכות של הקוראים לחרם לאקדמיה), שלא בתום לב (כאמור פרטים נוספים אינם מוזכרים) – אזי אני תומך בדעה שבנדון (קרי, הקריאה לחרם). מ.ש.ל.

זאת ועוד –
לא ניתן להסתתר מאחורי המשפט

"עצומה זו איננה מביעה תמיכה בחרם על ישראל, אלא רק בהגנה על חירויות הביטוי האזרחיות…"

כאשר מתוכן העצומה נובעים הדברים לעיל.

למען הסר ספק – לו דברי שר החינוך (או כל איש אחר) היו מופנים נגד הקוראים לחרם, אשר היו חותמים על הקריאה כאנשים פרטיים, תוך ציון שמם המלא בלבד, וההבקשות לחתימת העצומה היו מופנות לציבור הרחב – הייתי מסכים איתה לחלוטין.

וואלה, תפסת אותי ממצמצת! איזה באסה, הודיתי בקיומו של שטח אפור! זהו סימן מובהק להתפתלות! ואילו אתה כנראה חושב שאם תנסח את דבריך כהוכחה מתימטית, הדעה שתביע בסיום תהיה מ.ש.ל. ולא תהיה זו הוכחה סתם, תהיה זו הוכחה ניצחת.
אלא שלא מדובר במתמטיקה, ולא בהוכחות. מדובר בויכוח ובחילוקי דעות. ולא סתם חילוקי דעות, אלא כאלה שנוגעים לערכים ומוסר – התחום שמצטיין בגודש של סתירות ומהמורות קשות במיוחד. אך נראה שאנחנו לא מסכימים אפילו על הנחות היסוד של הדיון, קל וחומר על המסקנות שנשענות עליהן:
אתה בטוח מעל לכל ספק שאדם שמצהיר על תמיכתו בחרם ומצמיד לשמו הפרטי גם את תוארו ומקום עבודתו, מתכוון לקשר בין העמדה שבה נקט לבין התואר ומקום העבודה, והקישור הזה מבחינתך הוא פגם כה חמור עד שהוא מצדיק את שלילת חירות הביטוי של אותו אדם. הדעה עצמה, כך אתה טוען, משאירה אותך אדיש, אך איזכור התואר ומקום העבודה הם חטא שלא יסלח. ומכאן המסקנה שלך, שמנוסחת אמנם כהוכחה, אך נראית כמו פליק-פלאק לאחור שבסופו האקרובט נוחת אל הקרקע בחוסר שליטה: אי אפשר לקרוא את העצומה אלא כמסתירה תמיכה בחרם על ישראל.
לעומת זאת, אני מניחה שיתכן שהקוראים לחרם אכן התכוונו ליצור קישור בין דעתם ובין התואר שהם מחזיקים בו (ויתכן שלא). אני מביעה את דעתי, שמוטב היה שלא היו עושים זאת. במילים אחרות, אני לא קובעת נחרצות שהייתה כוונה כזו (אנשי אקדמיה וגם אנשים מתחומים אחרים מפרסמים מעשה יום ביומו מאמרי דעה שעליהם הם חותמים בשמם בצירוף תאריהם ומקום עבודתם, גם כאשר אין קשר ברור בין נתונים אלה לבין תוכן דבריהם). אך בעיקר, אני לא רואה בכך עניין מכריע בסוגיית חופש הביטוי ובסוגיית ההשלכות החמורות שעלולות להיות להתערבות השר (שאיננו "כל איש אחר") על האוניברסיטאות ועל היחס לחופש הביטוי בחברה הישראלית.
אז אם לסכם, אתה דוגל בתפיסה של מיכאל קולהאוס: "ייקוב הדין את ההר"! מהו חופש הביטוי לעומת החטא הבלתי נסלח של איזכור תואר ואוניברסיטה ליד שמו של תומך חרם (או, לפי טענתך, גם ליד שמו של מביע כל דעה שהיא; שר החינוך הולך להיות מאד עסוק בהוצאה לפועל, אם זה יהיה תלוי בך…). אני דוגלת בהגנה על חופש הביטוי ולא מייחסת משקל כה מכריע לשאלת ציון התואר והאוניברסיטה. אין כאן ערפול ולא הסתרה. אלא סולם ערכים שונה. וכאמור, אין כאן עניין של הוכחה, יש חילוקי דעות. אני מניחה שלא תחתום על העצומה וכנראה שנצטרך לחיות עם זה איכשהו.

טוב, היות וכנראה החלטת להפסיק לנהל את הדיון ברמה עניינית, נעבור להערות מתודולוגיות.

דרך נחמדה להתחמק – "לא מדובר בהוכחות". למה לא? למשל, עצם קיומו (או אי קיומו) של תום לב מוכיחים מזה הרבה שנים בבתי המשפט ברחבי העולם. אם את לא מסכימה עם הרעיון שגם בנושאי הערכים והמוסר אפשר (לפעמים) להוכיח דברים – אזי שום דיון איתך לא יסתיים לעולם, ולא תהיה בו תכלית כלשהי.

אני מעולם לא כתבתי שאני "בטוח מעל לכל ספק" בדבר כלשהו, או "מביע דעה נחרצת". בכל מקום הוספתי "כנראה", "לדעתי" או "למיטב הבנתי". אולם, כנראה, בוויכוחים איתך רק לך מותר להיות סובלנית וקשובה.

את גם לא צריכה להשתמש במילים "בעלי מטען אמוציאונלי" כגון "חטא בלתי נסלח", או "אקרובט". זה לא מוסיף דבר לטיעוניך.

את גם לא צריכה להכניס מילים לפי, ולשלול אותם. בשום מקום לא כתבתי שאני נגד חופש הביטוי של אנשים כאלה או אחרים. כן, גם אנשי האקדמיה יכולים להגיד מה שבא להם. אולם, הם צריכים להיות מוכנים לשאת בתוצאות (למשל, להפרד ממקום עבודתם), אם, תוך כדי הבעת דעתם ניצלו לרעה את עצם שייכותם למקום עבודתם. זאת, בדגש על המילה "אם" – כאמור, אני חושב שניתן להוכיח או לשלול, בערכאות המתאימות, דברים כגון אלה.

באותה מידה, בשום מקום לא כתבתי שאסור להזכיר תואר ומקום העבודה של "מביע כל דעה שהיא", ואינני מבין כיצד הגעת למסקנה זו. אמרתי רק שכל טיעון צריך להיות ענייני. אני משארי לך להסיק לבד באילו נסיבות איזכור התואר ומקום העבודה יהיה ענייני, ובאילו – לא.

מעולם לא שמעתי על מיכאל קולהאוס – תודה על הטיפ, אעיף מבט.

ולסיכום – אשמח לחדש את הדיון, אם תחליטי להתייחס באופן ענייני לנימוקים שהעליתי בתגובתי הקודמת.

דימה,
לא ברור לי מה לא ענייני בדבריי הקודמים. אסכם כאן בקיצור את עמדתך כפי שהבנתי אותה ומן הסתם, תתקן אותי אם אני טועה:
הדעה שמרצים מבטאים, במקרה הנדון – תמיכה בחרם על ישראל, אינה מפריעה לך כשלעצמה. מפריע לך שהם הביעו דעה זו תוך שהם מציינים בחתימתם, לא רק את שמם, כאנשים מן השורה, אלא גם את תוארם האקדמי ושיוכם המוסדי. בעיניך, מעשה זה נעשה בחוסר תום-לב וכל עוד זה כך, אינך מסכים שיש לקרוא להגנת זכותם להבעת דעה. אתה מפרש את ההסבר שלי בקשר לבחירתם להזכיר את תוארם ושיוכם האקדמיים כהתפתלות ומכבסת-מילים שמסתירה הצדקה לבחירתם זו, וטוען שבשל כך העצומה, למרות שמוצהר בה שאינה מביעה תמיכה בחרם על ישראל, מסתירה את טבעה האמיתי (כלומר, כנראה שאתה טוען שהעצומה כן תומכת בחרם, אם כי לא אמרת זאת במפורש).
עד כאן – עמדתך כפי שהבנתי אותה.
עמדתי הפוכה: אני עומדת על דעתי שלמרות שיתכן שהשימוש בתואר ובשיוך המוסדי הוא שגוי, אין זה בהכרח חוסר תום לב וגם אם כן – אין מדובר במעשה שבגללו יש להמנע מלהביע התנגדות לכוונות הענישה וההשתקה של בעלי דעות אלה (או אחרות) ע"י שר החינוך. בעיני – וזהו גם הרקע להכנת העצומה והחתמת אנשים עליה – איזכור התואר והשיוך המוסדי איננו לב העניין ואיננו שקול כנגד הדאגה העיקרית שמביעה העצומה – הדאגה מפני פגיעה בחופש הביטוי וההשלכות החמורות הצפויות מפגיעה כזו גם לחופש האקדמי ולתרבות הדמוקרטית בקמפוסים ובישראל.
כאמור, יכול להיות שלא הבנתי את עמדתך. אך על פי מה שהבנתי, אתה מחזיק בדעה שהמסקנה הנובעת ממנה היא שאין לחתום על העצומה ולכן הנחתי שלא תרצה לחתום. הבעת את דעתך, אולי כדי לנסות לשכנע אנשים נוספים לא לחתום. אותי לא שכנעת. אני מחזיקה בדעה שונה. הצגתי אותה. אני מבינה שאתה מצידך לא השתכנעת גם כן. לפיכך, התרשמתי שהדיון הגיע למבוי סתום.

דימה: אולי לא שמעת על מיכאל *קולהאוס* כי איריס התכוונה למיכאל קולהאס.
והנה חופש ביטוי שאיריס לא תכתוב למענו עצומה:
http://www.the7eye.org.il/Verdicts/freedom_of_speech/Pages/elharar_glz.aspx

הערה קטנה ומהותית: בפסקה הראשונה של העצומה נכתב:

"החתומים מטה, חברים בקהילה האקדמית הישראלית… מחזיקים בדעות שונות ומגוונות באשר לפתרונן של הבעיות הקשות שעמן מתמודדת מדינת ישראל."

לעניות דעתי, ולפי מיטב היכרותי עם חלק גדול מהחותמים הן באקדמיה והן במרחב הציבורי (קרי, מהתקשורת, מהאינטרנט או מהרצאות שונות), החתומים מטה כולם מחזיקים בדעות מונוליטיות, כמעט אחידות, וודאי שברזולוציה לאומית, ניתן לכנות את כולם כאנשי שמאל ושמאל רדיקלי.

עצומה שפותחת באמירת אי-אמת מעלה תהיות קשות לגבי אמינותה.

מהמם. התחכום האקדמי יסביר כל דבר, כמעט.
העובדות הפשוטות – אנו נמצאים באיומי השמדה פוליטית ופיזית מצד אויבים המצהירים על כך בגלוי – איראן, חמאס, חיזבאללה, פתח וכו. האויבים הללו, בסיוע תומכים איסלמים ואחרים בכל העולם, פועלים ללא לאות לממש את תוכניותיהם, גם באמצעים מתוחכמים "דמוקרטיים" – הפגנות, עצומות וכו', כאשר המטרות הנן דמוניזציה של ישראל, החלשתה המוסרית, הפוליטית והכלכלית על ידי – בין היתר – קריאה להחרמת ישראל, מוצריה ומוסדותיה.

שמאל רדיקאלי ישראלי כולל אנשי אקדמיה מצטרפים למאבק הזה נגד ישראל ומסבירים לנו כי זה לגיטימי ואפילו נחוץ ומעורר השראה אקדמית.

ואיני רוצה להוסיף מילה

ongratulations – the whole world has now learned of your fascist censorship

http://thejewishpress.blogspot.com/2010/07/message-to-rivka-carmi-and-faye-bittker.html

Poor William – you should pray that all other countries will be democratic and liberal as Israel, in spite of facing great dangers all around

השארת תגובה

(חובה)

(חובה)