העצומה בענין חופש הביטוי והחופש האקדמי הוגשה לשר החינוך

העצומה בצירוף רשימת החותמים נשלחה אמש לשר החינוך, מר גדעון סער.

נוסח העצומה מופיע גם בפוסט הקודם. החתימות על העצומה נאספו בעשרת הימים האחרונים. חתמו 542 חוקרים, מרצים, סטודנטים ותלמידי מחקר, עובדי אוניברסיטה וכמה אזרחים שביקשו להצטרף, בהם שרי החינוך לשעבר, מר יוסי שריד ופרופ' יולי תמיר.

במהלך היום תצא הודעה לתקשורת.

הערה: סדר השמות ברשימת החותמים משקף בעיקרו של דבר את סדר הגעת החתימות אלינו. הדבר יקשה מעט על מי שיחפשו את חתימותיהם או את אלה של עמיתיהם ועל כך אנו מתנצלים. אך כששקלנו אפשרויות שונות לארגן את הרשימה (א"ב, לפי מוסדות אקדמיים, לפי הרארכיה אקדמית, וכיו"ב) הגענו למסקנה שהסדר האקראי הזה נותן ביטוי לתפיסת הפורום שמדגישה את חשיבות שיתוף הפעולה בין כל מרכיבי הקהילה האקדמית במאמץ להגן על אופיה הציבורי של האקדמיה בישראל. מסיבה זו גם קראנו לכל חברי הקהילה האקדמית, ולא רק למרצים בכירים לחתום על העצומה.


נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.

טרקבקים & פינגים

עדיין לא נשלחו טרקבקים ופינגים.

תגובות

חופש אקדמי הוא החופש המוקנה למורים, תלמידים ומוסדות אקדמיים לחתור להרחבת הידע באשר הוא, זאת ללא התערבות חיצונית לא עניינית. בהגדרה מצמצמת, חופש אקדמי הוא החופש לעסוק בכל מגוון הפעילויות הכרוכות ברכישת ידע, כולל בחירת נושאי המחקר, קביעת נושאי ההוראה בכיתה, הצגת ממצאי מחקר לעמיתים ופרסום ממצאים ומסקנות של מחקרים.

במסגרת חופש הביטוי אותו אתם לוקחים לעצמכם, וחלקכם אף מטיפים בשמו לחרם על מוסדות אקדמאיים ישראליים, אתם פוגעים בחופש האקדמי של מרצים רבים שאינם נמנים על אילו שמטיפים לחרם.

אתם כורתים לעצמכם את הענף שעליו אתם יושבים.

מכתב ששלחתי הבוקר לפרופסור יולי תמיר ומיועד לכל אחד ממכם, אשמח בשם חופש הביטוי שתפרסמו אותו באתרכם, ותוכיחו שחופש ביטוי חשוב לכם, להבדיל מאתרי שמאל אחרים שמעולם לא הסכימו לפרסם דברים שנוגדים את דעתם (ראה אתר "קדמה וכו').

פרופסור תמיר שלום!

אין לי בעיה עם העצומה לשר החינוך כנגד החשש מהגבלת חופש הביטוי באקדמיה, שאת חתומה עליה, הבעיה היחידה שלי היא שכשאותם מרצים מבקשים להגביל את מדינת ישראל ע"י חרמות והכפשות את לא נוקפת אצבע בשביל לארגן או לחתום על עצומה דומה.

מדוע שמישהו יתייחס לדעתך ברצינות כשאת פועלת בסטנדרטים כפולים?

מצד אחד את נגד החרמת המרצים, אבל מצד שני כשאותם מרצים קוראים להחרים מרצים אחרים (כמו פנינה שרביט-ברוך באוניברסיטת תל אביב), או להחרמת המדינה שמממנת את משכורתם (על ידי לקיחת המיסים של כולנו), נשמע מכיוונך קול דממה דקה.

יום טוב!

אורי פלג.

את כותבת ש-"הגענו למסקנה שהסדר האקראי הזה נותן ביטוי לתפיסת הפורום שמדגישה את חשיבות שיתוף הפעולה בין כל מרכיבי הקהילה האקדמית במאמץ להגן על אופיה הציבורי של האקדמיה בישראל."

שוב (כפי שכתבתי בפוסט הקודם), לעניות דעתי יש כאן גישה בעייתית, שמקרינה חוסר אמינות. הרי אין כל קשר לוגי בין העובדה שהשמות לא מסודרים לפי אלף-בית, לבין "ביטוי לתפיסה שמדגישה את החשיבות של שיתוף פעולה…".
הנסיון לבנות תיאוריה, או ליתר דיוק, אידיאולוגיה, על סמך חוסר אונים, או במקרה זה, מוגבלות טכנית בסיסית, מדגיש דווקא לא את "שיתוף הפעולה" שאותו אתם מתיימרים לייצג, אלא את ההפקרות האינטלקטואלית שבה רעיונות מלאי פאתוס מולבשים על זוטות ללא כל הגיון.

זה משתקף גם בשימוש הלא אחראי שלכם במושגים "חופש הביטוי" ו"חופש אקדמי". חופש ביטוי אינו קשור בהכרח לעניין העצומה. אף אחד לא מתכוון לאסור את המרצים הקוראים לחרם. הציבור פשוט קורא לכך שיהיו השלכות לדבריהם.
בכל מערכת, דמוקרטית ככל שתהא, יש השלכות לאמירות. אך אין זה אומר שהמדובר בפגיעה בחופש הביטוי.

לאורי פלג,
לעניין פרסום מכתב התגובה שלך לפרופ' תמיר כפוסט בבלוג:
א. פרסמת אותו. התגובה היא חלק מפוסט.
ב. זכותך כמובן לקבוע שפרסומו של מסמך שאתה דורש לפרסמו כפוסט של הפורום הוא המבחן האולטימטיבי לאמינות דבקותנו בעקרון חופש הביטוי. הקביעה הזו מחייבת רק אותך. חופש הביטוי והמחשבה חל גם עליך והוא מאפשר לחשוב ולהגג כל דבר.
ג. משום מה, בתרבות הפופוליטיקה הישראלית, פסגת השאיפות היא קונסנזוס והמבחן לכל אמת הוא האיזון הקדוש – תמכת בעמדה אחת, אתה שקרן עד שתוכיח אחרת, איך? ע"י תמיכה מקבילה בעמדה מנוגדת. ארגונים ותנועות אינם תכנית פופוליטיקה. הם מחזיקים בדעות מסוימות ומשמעות הדבר שהם פועלים לקידומן ולא לקידום עמדות הפוכות. עם האחרונות הם מתווכחים. הפורום אינו שואף לאיזון ומעולם לא טען שזו מטרתו. גם התמיכה בחופש הביטוי לא הובעה בעצומה ובכל מקום אחר על בסיס שאיפה להשיג איזון. העצומה חד-משמעית לא תמכה בחרם על ישראל ולא בקוראים לחרם על ישראל. היא תמכה בזכותם להחזיק בדעה הזו ולתמוך בה, מרגיזה ומקוממת ככל שתהיה. אגב, למיטב ידיעתי הרוב המכריע של בעלי הדעות המוגדרות בישראל כשמאל אינו תומך בחרם, אך זה איננו ממין העניין. העצומה הביעה תמיכה בזכות להביע דעה בזכות החרם או כל דעה אחרת, ואין שום צורך ש"נוכיח" לך או לאחרים את כנות עמדתנו זו באמצעות פרסום עוד עצומות. העצומה תמכה בעקרון של חופש הביטוי. (דגש על המילה "עקרון") סוגיית החרם הוזכרה בו בגלל העובדה שהיא הייתה סיבת ההתבטאות של שר החינוך והעילה שהוא הציג לכוונתו להתערב, כנושא משרה פוליטית, בתהליכי קבלת ההחלטות על מינויים ופיטורים באקדמיה.
ולהערתיו של שאול:
שכחת לנתח את הפסיקים והנקודות וכן את סוג הפונט של הפוסט שוודאי תומכים במסקנה הבלתי נמנעת בדבר חוסר אמינות/הגיון/וכל יתר החולשות של הפוסט, העצומה ובטח עוד כמה דברים.

Congratulations – your fascist censorship has been revealed!

http://thejewishpress.blogspot.com/2010/07/message-to-rivka-carmi-and-faye-bittker.html

איריס שלום!
קודם כל מרוב עצבים, לא שמת לב שלא אני כתבתי לך על הסדר האלפא בתי, אלה מישהו אחר.
דבר שני, יש קשר ישיר בין העצומה הזאת לעצומה שקוראת לחרם על מדינת ישראל, מכיוון שרבים מהאנשים כאן או חתמו בעצמם על עצומה כזאת, או ששייכים לגופים כמו קואליציית נשים לשלום או עדאלה, שקראו לחרם על ישראל.
אותי מרגיז שאצלכם סטנדרטים כפולים זה הרגל מגונה.
אתם קוראים לחרם על ישראל ועל מרצים אחרים (פנינה שרביט ברוך) וכועסים שרוצים להחרים אותכם.
אתם קוראים לאנשים מקארתיסטים, אבל דואגים לסתימת פיות והשתלחות חסרת רסן באחרים, כמו לדוגמא "הגילוי המסעיר" שאחד מראשי תנועת "אם תרצו" ישב בכלא צבאי לפני 20 שנה כמעט על איזה שטות.
עיתון הארץ לאחרונה נראה יותר כמו פראבדה, מאשר כמו עיתון, כאשר אנשים בתוכו לקחו לעצמם את הזכות לצנזר דוחות כי הם היו על מוסד אקדמי שרחמנא לצלן נמצא בשטחים, או התמיכה בעבריין נמלט כמו אורי תובל, שיושב בלונדון ומקבל משכורת (לצערי גם מדינת ישראל תומכת בעבריין כזה בשם באשרה).
לי אישית אין בעיה עם החרמת מרצה שמדבר נגד הומואים ולסביות, וגם אין לי בעיה עם קריאה לשר החינוך לא לפעול כנגד חופש הדיבור, מה שכן מפריע לי זה שכשמרצים מחרימים מרצים אחרים, מפעילים טרור על אנשי אקדמיה אחרים, יוצאים בגלוי נגד המדינה במטרה לפגוע בתדמיתה ובכלכלתה (ובבטחונה), ואפילו נגד האוניברסיטה שממנה הם מקבלים משכורת, ואתם כמו עדר הכבשים יושבים ושותקים,
אבל כשחס וחלילה פתאום מישהו מתעורר ומנסה לעצור את הפארסה הזאת, אתם צורחים כאילו מובילים אתכם לשחיטה.
קצת הגינות ויושר לא הזיקו לאף אחד.
אחד מהחותמים על העצומה, לא מזמן, נתן פרס לסופר על ספר שבמכוון הוציא את דיבתו של אחד מראשי הציונות.
הוא ידע שהספר מומצא מההתחלה ועד הסוף אבל זה לא מנע ממנו להשתמש בשמות אמיתיים ולדבר על אירועים אמיתיים ולכתוב שחלקים ממנו מבוססים על המציאות. עכשיו כל העולם ואחותו יודעים שהבן אדם היה רשע שאנס ערביות וגזל את אדמתן.
מחיאות כפיים ליוסי שריד שנתן לתועבה כזאת פרס כספר הטוב ביותר שיצא בישראל באותה שנה.
מה עם עצומה נגד גנז או נגד פרג'ון או נגד גורדון?
הרי בחיים לא העזתם לצייץ מולם.
אתם דו פרצופיים וצר לי להיות האיש שמציב מולכם את המראה, אבל כנראה שאצלכם יש סטנדרטים שונים או ראיה סלקטיבית.

אורי,
ראשית, אם תשים לב – התגובה שלי בעניין הסדר האלפביתי הופנתה לשאול, לא אליך. שנית, אני מתנצלת שרק עכשיו גיליתי בבלוג הצטברות של תגובות שלא הייתי מודעת לקיומן והעליתי אותן על כן באיחור. ושלישית והכי חשוב – מי זה בדיוק "אתם" שאתה מדמה לעצמך שאתה מציב מראה מולם? אתה מגיב בבלוג של הפורום. הפורום לא אחראי לשום אמירה, הצהרה, או גילוי דעת של אף אחד, אלא רק של הפורום. העצומה שפרסמנו (וכך גם עצומות שפרסמנו בעבר וכמו עצומות בכלל) הייתה פתוחה למי שמעוניין לחתום ולהביע בכך הזדהות אישית עם תוכן העצומה. זה לא הופך אותנו לאחראים לכל מה שכל אחד ברשימת החותמים עשה או אמר אי פעם בחייו או למה שאתה מייחס להם שעשו. אם אתה רוצה להאשים מישהו תאשים אותו/ה ישירות. אל הפורום אתה יכול לבוא בביקורת רק על מה שהפורום עשה או אמר. על זה בלבד אנחנו לוקחים אחריות.

הנה הבוקר מצאתי עוד דוגמה:
http://twitter.com/NewIsraelFund/status/18608307263
אנשי "הקרן החדשה לישראל" מאשימים שחיים פרלמן היה פעיל של תנועת "אם תרצו".
תזהרו לא להתחיל לחטט לאנשים בפחים, כי אתם קרובים לשם.
אגב רק שכמובן לשם הבהרה זה ממש לא נכון, הוא מעולם לא היה באם תרצו.

דבר אחרון, כמובן שדיברתי על עבריין נמלט התכוונתי לאורי בלאו לא לאורי תובל (הייתי אומר לו סליחה אבל מה שהוא עשה זה לא פחות חמור).

והחדשות רק זורמות http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/135/354.html?hp=54&loc=2&tmp=7979
נראה אותך עושה עצןמה כדי שיחקרו את המקרה הנ"ל.
מעניין איך מרצה ששמו שורבב לדו"ח של אם תרצו פתאום פוטר?! צירוף מקרים? לא פי הדעות שלו, כן לפי הרקורד המקצועי שלו.

הפורום כפורום לא מייצג אף אחד, אבל אני מדבר בעיקר אל החותמים, שרבים מהם אנשי שמאל, המשתייכים לאירגוני שמאל חברתיים, בינהם אירגונים שלא מכירים בלגיטימיות של מדינת ישראל וקוראים להעמיד אזרחים שלנו לדין.
דבר שני אני כן כועס עליכם, כי במקרים אחרים כמו קריאה לחרם על מדינת ישראל שהגיעה מתוך האוניברסיטה, על ידי מקבלי משכורת מהמדינה, או קריאה לאי קבלת פנינה שרביט ברוך, שני מקרים לפחות שפגעו ישירות באוכלוסיה או אישית באנשים, גם בשמם הטוב וגם בכיסם לא התערבתם,
ואילו עכשיו כששר החינוך זרק איזה מילה, ישר קפצתם כנשוכי נחש.
אם הייתם מראים גם במקרים קודמים את אותו להט לארגן עצומות אני מניח שלא הייתי כותב לכם מילה, כי בסה"כ גם אני נגד הגבלת חופש הביטוי, כל עוד זו לא קריאה לחרם או פגיעה ברורה באוכלוסיה (כמו להעיף קצין צה"ל מהשיעור כי בא עם מדים, או לדבר בגנות הומו סקסואלים).

אורי,
כמה פעמים צריך לחזור על אותו דבר? לא כולם חושבים כמוך, שבעצם הקריאה לחרם יש סכנה מוחשית, או מכל מקום, כזו שצריך למחות נגדה. בפורום יש אנשים שחושבים כמוך, כמו בכל מקום אחר, והם לא חתמו על העצומה וזו זכותם. אנשים שונים מחזיקים במגוון של דעות ויש להם סדר עדיפויות משלהם על מה לצאת למערכה ציבורית, על מה להאבק במסגרת ארגונית כלשהי, על מה רק לחתום על עצומה ועל מה לא לעשות אפילו את זה. לפעמים, אנשים לא מודעים אפילו לכך שמתקיימת פעילות כלשהי ולא מצטרפים אליה באופן מקרי למדי (כפי שקרה, למשל, לאי אלו אנשים ששלחו את חתימותיהם לעצומה שלנו אחרי שהיא כבר הוגשה). תתפלא לדעת, אבל בניגוד לדעתם של רוב המגיבים על העצומה בבלוג, אין כל תמימות דעים בין חותמי העצומה בסוגיית החרם. רבים מאד מהחותמים ביקשו לוודא בטרם חתמו שהעצומה איננה תומכת בחרם ושהניסוח שקובע זאת לא ישתנה (או שאם ישתנה – יהיה זה לצורך הדגשה נוספת של אי התמיכה). מה שאתה קורא "השמאל" כולל בתוכו אנשים בעלי דעות כלל לא אחידות. לעניין הקריאות לחרם עצמן – רוב תשומת הלב והמקום חסר הפרופורציה שניתן לנושא זה בתקשורת הוא תולדה של ההתרגשות שהדבר מעורר בקרב אנשים כמוך. בפועל – מדובר במספר זעום ביותר של אנשים שקוראים לחרם ומדובר בהבעת דעה, לא בשום דבר אחר. מי שחושב שזו דעה שהבעתה נכנסת לקטגוריה של מסוכנות שמחייבת סנקציות – שיגיש תלונה במשטרה, כי רק לה יש רשות במדינה דמוקרטית לחקור ולהגיש תביעות ואח"כ לאכוף את ממצאי המערכת השיפוטית.
אשר לקלות הראש שבה אתה מציג את התבטאות שר החינוך כאילו "זרק איזה מילה, ישר קפצתם כנשוכי נחש" – גם כאן, צריך לחזור ולהסביר את מה שהוסבר היטב בעצומה ובפוסטים שהעלינו לקראת הגשתה: השר, בניגוד לכל אדם אחר, אינו סתם מישהו שזורק איזו מילה. מילה של שר היא – בניגוד להבעת דעה של כל אזרח – מעשה – מעשה פוליטי. השר מחזיק בסמכויות פוליטיות ומסורים לידיו קביעת המדיניות והניהול בפועל של כל מערכת החינוך שהאוניברסיטאות הן חלק ממנה, אמירה שלו היא מדיניות, לא סתם התבטאות של אדם מן השורה (כפי שהוא עצמו התמם בהצדיקו את דבריו, בראיון התגובה לעצומה ברשת ב'). יתרה מזאת, יש בישראל (עדיין) חוק שמגדיר באופן ברור את גבולות ההתערבות הפוליטית במערכת ההשכלה הגבוהה. התערבות בשיקולי מינויים ופיטורים מצד שר החינוך היא חציה ברורה של הקווים האלה. הפורום קם לא כדי לפעול במישור המדיני, אלא כדי להגן על אופיה הציבורי של מערכת ההשכלה הגבוהה והחינוך בישראל. מעשהו של השר היה איום ברור בפגיעה בדיוק בנקודה הזו. כך שקפיצתו של הפורום כנשוך נחש הייתה לא בגלל שהוא "זרק איזה מילה", אלא כדי להזהיר מפני סכנת הקשת מערכת ההשכלה הגבוהה על ידי נחש ההתערבות הפוליטית!

איפה לדעתך עובר הקו האדום?
אני להבדיל ממך ברור לי איפה הוא עובר, וזה כשיש פגיעה או קריאה לפגיעה באנשים.
כשאנשי אקדמיה קוראים להחרים את ישראל זה לא תמים בכלל, ואין על כך ויכוח אם זה דבר פסול או לא (עצם העובדה שרק קומץ חולני וקטנטן של אנשים עושים זאת מראה לך כמה זה מחוץ לסקאלה הנורמטיבית), קריאה לחרם היא קריאה לפגוע כלכלית, מדינית ובמטרה לבודד ולהרע את המצב של המוחרם בכל המישורים, כולל לסתום לו את הפה.
במקרה זה הנפגעים הראשיים הם אזרחי המדינה, כולל המוסדות האקדמיים שמגינים על חופש הדיבור והתעסוקה שאותה רוצה המחרים לשלול.
יש גם אנשים שחושבים שקטיעת ידיים לגנבים זה דבר טוב, אז מה זה בסדר? גם זה לא מהווה סכנה כביכול, מכיוון שזה בא מהצד של האנשים שחושבים שהם הגונים.
ואני בכוונה מתעכב על עניין החרם, מכיוון שאני לא אוהב את ניסוחי "עורך הדין" כמו שאני קורא לזה, אנחנו לא בבית משפט ופה יש חשיבות רבה לאמת, והאמת היא שיש קשר הדוק בין עניין החרם לבין ממצאי "אם תרצו" שגרמו לשר החינוך לקפוץ.
כל העניין התחיל מאנשים מתוך האקדמיה כמו פרג'ון וגורדון שקראו להחרמת המדינה, ומשם זה התפתח.
כשעובד יוצא נגד החברה שלו בפומבי (וללא סיבה), הוא מפוטר ואף בית משפט לא יפסוק לו פיצויים,
כששר קורא להפיל את הממשלה הוא מפוטר במקום, או גנרל שיוצא נגד ראש הממשלה, אם את רוצה דוגמאות אני אביא לך.
אז מדוע שמרצה שקורא לחרם על המוסד שבו הוא מלמד וקורא לפגוע בו, לא יפוטר? איפה האמת שלו אם כן? לקרוא להחרים אותו אבל להמשיך לעבוד בו? (שיהיו כמו פפה ויעזבו).
דבר נוסף, ברגע שתסבירי לי איפה הייתם כשגנז ביקש לא לאפשר לשרביט ברוך ללמד או כשמרצים מתוך האקדמיה יצאו כנגד המדינה, או כשתלמיד סולק כי בא עם מדי צה"ל לכיתה, אז אני אקבל את עמדתך, אבל מכיוון שזה לא קרה, כנראה שאני אמשיך לחשוב שזו עצומה שבבסיסה נעשתה על ידי הרבה אנשים צבועים (לא כולם אבל רבים מהם), שרק כשהרגישו פגיעה במלייה שלהם יצאו להלחם, אבל בדרך השאירו הרבה גופות בשטח.

אורי,
אני לא אתייחס שוב לדברים שכבר חזרתי עליהם מספר פעמים. כל העניין מסתובב סביב השאלה אם מדובר בהשמעת דעה שאתה לא סובל, או במעשה שצריך לפעול נגדו. דעתך היא שזה מעשה, דעתי היא שזו דעה. אנחנו במחלוקת ואם נחזור על אותם דברים שוב ושוב המחלוקת עדיין תשאר בעינה.
יש שני דברים שאני יכולה להוסיף כאן: האחד, מובן מאליו שתפיסתך כי קריאה לחרם היא מעשה ושצריך לנקוט באמצעי ענישה נגדו, גם היא דעה. זכותך לחשוב כך, לנסות לשכנע, ליזום עצומות או כל כלי שכנוע אחר (וזאת בניגוד, כאמור, לשר החינוך, שאמירות שלו אינן בקטגוריה של השמעת דעה של אזרח מן השורה, אלא היא מעשה פוליטי).
העניין השני קצת קשור לראשון והוא השאלה באיזה אקלים תרבותי-פוליטי אנחנו רוצים להתקיים, לא רק באקדמיה – אלא בחברה הישראלית בכלל. הסיבה שהזכרתי שמדובר בקומץ אנשים שקוראים לחרם היא לא כדי לחזק בכך טיעון ביחס לנכונות או אי-נכונות הכיוון שהם מציעים ללכת בו (כלומר החרם). אני מסכימה שחרם הוא עניין לא מוסרי בגלל הסיבות שציינת וסיבות נוספות. מצד שני, מספר האנשים שמחזיק בדעה מסוימת, בין שמדובר ברוב ובין שמדובר במיעוט ממש לא מוכיח שום דבר ביחס לנכונות הדעה. היסטורית, במקרים רבים דעות שהיו דעת מיעוט נרדף התבררו מאוחר יותר כנכונות (אם המחלוקת הייתה מלכתחילה על עובדות ולא, כמו במקרה זה, על השקפות שונות) ואילו דעת הרוב התבררה כחסרת בסיס. אבל זו לא הנקודה. הנקודה שבגללה הזכרתי שמדובר במספר קטן מאד של אנשים היא שההתנפלות האינסטינקטיבית על הקוראים לחרם, העיסוק האובססיבי בנושא, הקריאות להענשה וחקיקה ומה לא, שברור שיש להן קהל תומכים רחב (מסיבות שנעזוב אותן ברגע זה), מעודדות מאד, כמו שעושה גם הדוח של "אם תרצו", מגמות של שיטור מחשבות ודעות באקדמיה ובכל מקום אחר. לדברים האלה יש מחיר ומחיר כבד במישור האקלים התרבותי-פוליטי. חלק מהמקרים שאתה מזכיר הם כבר ביטוי של המחיר הזה, ולא של איזו הטיה מסוימת באקדמיה, כפי שהדברים מתוארים שוב ושוב בתקוה שהחזרות האינסופיות ישכנעו בנכונות התמונה. כאשר מעודדים שיח של משטרת דעות – ובישראל אין דבר קל מזה משום שכאן פשוט לא קיימת תרבות של ויכוח, והסובלנות וההקשבה שואפות לאפס – ובכן כאשר השיח הרווח הוא של רדיפת אנשים על התבטאות כזו או אחרת, מהר מאד זה מגיע לכל דעה שהיא, גם לדעות שעליך הן מקובלות כקונסנזוס, כלגיטימיות, כציוניות, או כל תוית אחרת. לדעתי, אנחנו כבר מצויים במדרון החלקלק הזה. המוצא היחיד הוא לחדול ממחול השדים הזה של האשמות הדדיות והפרחת שמועות בלתי בדוקות בתקשורת, לברר את המקרים שתלויים ועומדים בירור רציני (לא בתקשורת ולא באינטרנט) ולא להתחיל עכשיו בחשבון היסטורי חסר תוחלת על כל מקרה שלא בורר או לא מחו נגדו בזמנו — זה מתכון בטוח לשקיעה עמוק יותר בבוץ.

איריס כמו שטענתי כבר, אני בהחלט נגד הגבלת חופש הדיבור, וכמה שאני סולד מהם לדעתי יש מקום לאירגונים כמו עדאללה בישראל.
אבל הטענות שלי כמו שציינתי הן:
א)שלא יצאתם בקריאות דומות, במקרים קודמים, כנגד עמיתיכם, שסתימת פיות (פרופסור גנז), עידוד השמצות (יוסי שריד וספרו של אלון חילו),אי כיבוד חיילי צה"ל, רק מהיותם חיילים עד כדי סילוקם מהכיתה (ניזאר חסן), והחרמת מדינת ישראל (גורדון ופרג'ון) עמדו לנגד עינהם ולא דמוקרטיה.

ב) אין לי בעיה עם מרצים שתולים שלטים שבהם מופיעה רק מדינת פלסטין ולא מדינת ישראל (כמו תמונות שקיבלתי מאוניברסיטת חיפה), למרות שאני אדאג שכולם ידעו מזה (זאת זכותי בשם חופש הדיבור), וגם אביע את סלידתי מהעניין,
אבל אני חושב שעידוד פגיעה באחרים רק כי דעתך שונה כמו גורדון ופרג'ון היא כבר מוגזמת, ועליהם להתפטר,
האם בשם חופש הדיבור מותר הכל?
איפה הגבול? אם מחר הם יעודדו פיגועי התאבדות (דבר שכבר קרה מספר פעמים, אפילו על ידי אנשים שהיו חברים בועדת גולדסטון), זה במסגרת חופש הדיבור? את תומכת בזה?.

בניגוד אליך אני חושב שכגוף שיוצר לעצמו שם של מגן החלשים, בהחלט יש מקום לבדוק, האם במקרים קודמים כשלא היה מדובר בפגיעה במלייה שלכם, גם קפצתם ונזעקתם.
הדבר מלמד על אמינותכם.
למה שיקחו אתכם ברצינות אם אתם מוטים ועושים איפה ואיפה?

אני חושב שישראל היא "האמא" של הסובלנות וההקשבה.
אף מדינה בעולם לא הייתה מרשה שיקרו הדברים שקורים ונעשים על ידי חברי הפרלמנט שלה (ולא מדובר על עברייניה).
זאת מדינה שמממנת יוצרים ואנשים שחותרים תחתיה ובשם חופש הדיבור לא נוגעים בהם ורק מזרימים להם עוד תקציבים (גם מימין וגם משמאל וגם מהכיוון החרדי).
אם תוכיחי לי שמדינות אחרות במצב דומה לישראל (ביטחונית) מרשות את השיח שיש פה אני אסיר בפניך את הכובע (יותר מזה למעט ארה"ב תראי לי מקום שבו כל יום עצמאות עושים שריפות דגלי המדינה בפומבי).
אתם יצרתם לעצמכם דימוי דמוני של המדינה, אם מישהו היה סותם לכם את הפה כבר מזמן הייתם מרגישים זאת.
במדינה שלנו מותר להגיד הכל, אבל ממש הכל.
והדו"ח של אם תרצו הוא במסגרת חופש הדיבור, כמו הדוחו"ת המופרכים של בצלם (שמעסיקים אנשים כמו ליזי שגיא בתור תחקירנים).

אורי,
שוב אתה חוזר ל"אתם עשיתם", "אתם יצרתם לעצמכם דימוי" וכו'. מי זה ה"אתם" הזה?
הבה נבהיר כמה נקודות:
הדימוי שלנו כמגיני החלשים הוא דימוי שאתה יצרת. אנחנו לא אחראים על זה. אני מציעה לך לעיין בדף "אודות" הפורום ובכמה מהפוסטים המוקדמים יותר בבלוג כדי להכיר קצת את הרקע של הפורום ותיווכח שאתה טועה בסדר היום שאתה מייחס לפורום.
אני גם לא יודעת מיהם אותם "חלשים" שהפורום קיים, לפי תיאורך, כדי להגן עליהם. הפורום ודאי מעולם לא הגדיר את סדר היום שלו באופן הזה. העצומה היתה ביטוי מובהק (אחד מרבים אחרים) לסדר היום שלנו, שעיקרו הגנה על אופיה הציבורי, החופשי, האיכותי, והנגיש לכל – של האקדמיה הישראלית.
מי שמכיר את עבודת המערכת האקדמית מקרוב יודע כמה קל לחבל בתחושת הפתיחות שהיא החמצן של מחקר והוראה איכותיים. אלה זקוקים להצבת סימני שאלה ולבחינת הנחות ואמיתות מקובעות כדי לצמוח וליצור ידע בעל ערך. מי שמכיר מקרוב את עבודת ההוראה במערכת הזו, יודע גם כמה קשה אפילו לסטודנטים שנמצאים בה מספר שנים ולומדים בה – להבין מבחוץ את ההגיון שמניע אותה וכמה קל ליפול למלכודת ההנחות שמעצבות את הדיונים בכל מרחב אחר בחיינו שמחוץ לאקדמיה, דיונים שבהם הכל נמדד בדיכוטומיה בין ימין ושמאל ובקישור מיידי לעמדות פוליטיות אקטואליות.
בירור המקרים האחרונים שהופיעו בתקשורת בהקשר לאפשרות של פגיעה בחופש הביטוי ובחופש האקדמי (שכזכור – אינם מושגים זהים ומהותם שונה) והמעקב שנעשה בעניינים אלה על ידי הפורום אין פירושו שעכשיו הפורום יקדיש את כל מעייניו לבירורים מסוג זה. במיוחד אין שום כוונה לערוך בירורים היסטוריים. אם בעיניך זה מטיל צל על כנות יחסנו לחופש הביטוי – זכותך לחשוב כך, אבל אני בכל זאת מציעה שתנסה להבין את ההגיון שלפיו אנחנו בוחרים לעסוק או לא לעסוק בנושא זה או אחר, ולו רק כדי שהדיון הזה לא ידרוך במקום.
הבירורים שעשינו (וחלקם עדיין נעשים) ביחס לאפשרות שאנשים מסוימים נפגעו בשל השמעת דעותיהם, נעשו בשל הערכה כי מה שקורה עכשיו הוא תוצאה של הנזק שנגרם בזמן האחרון בנושא חופש הביטוי והחופש האקדמי ושל הבלבול הרב שקיים בהבנת משמעות המושגים האלה והחשיבות של שמירתם, בלי קשר לדעה מסוימת. חלק מהמעורבות של הפורום בבירור מקרים אלה קשורה לסדר היום שלו מכיוון נוסף, שמחבר את הנושא הזה למשבר ההשכלה הגבוהה: יש כיום במערכת האקדמית קבוצה מאד גדולה של מורים שמעמדם המקצועי פגיע במיוחד בגלל הנזק המתמשך של קיצוצי התקציב הדרקוניים. אלה גרמו באופן ישיר לכך שחלק גדול מדור החוקרים הצעירים שהשלימו את רכישת השכלתם בהצלחה, לא הצליח להקלט במערכת האקדמית וממשיך ללמד בה בחוסר בטחון תעסוקתי משווע, בתקווה שמישהו סופסוף יתעורר ויבין שחייבים לפתוח משרות למרצים בתקן, כדי שהמערכת האקדמית תוכל להמשיך להתקיים. משום שהיא לא תוכל להתקיים על בסיס מרצים שלא יכולים להקדיש זמן למחקר, להתחדש וללמד את הידע המעודכן ביותר, ולעשות את כל זה בלי לחשוש שבכל רגע משהו בדברים שהם חקרו או הורו לא ימצא חן בעיני מישהו מעליהם או – כפי שקורה היום יותר ויותר, בין היתר בעידוד ארגונים של שיטור דעות כמו "אם תרצו" – משהו לא ימצא חן בעיני מי מהסטודנטים שלהם, שירוצו לדווח למשטרת הדעות או לחילופין, ידרגו אותם נמוך בסקרי ההוראה כדי להעניש אותם. וחולשת מעמדם המקצועי של מרצים כאלה הופכת אותם לפגיעים יותר. אז במקרים אלה, הפורום אכן מנסה לבדוק אם הייתה פגיעה ב"חלשים" (ואגב, אף אחד מהמקרים שהזכרת מן העבר אינו נופל בקטגוריה הזו, אם כי, כאמור, הפורום בכל מקרה לא עומד לנהל חקירות היסטוריות גם אם תמשיך לטעון שזה המבחן האולטימטיבי לכנות עמדתו בעניין חופש הביטוי).
ועכשיו לשאלת הסובלנות של ישראל, שאלת הפגיעה בה והמימון שניתן למי שלדעתך פוגעים בה: רמת הסובלנות בישראל נמצאת בנסיגה מדאיגה. יש לכך אינדיקציות רבות, במיוחד בדמות יוזמות חקיקה שמעידות על אי-הבנה עמוקה של מהות הדמוקרטיה. העובדה שאתה מציין את המימון שניתן לחברי כנסת וארגונים שדואגים לזכויותיהם של מיעוטים כאילו זה ביטוי של סובלנות ולא עניין מובן מאליו שמבטא זכויות יסוד במדינה דמוקרטית, העובדה שאתה קובע בבטחון גמור שהמרצים שקראו לחרם על ישראל עשו זאת כדי לפגוע בה ולא מכיר בכך שגם אם הם שגו, יתכן שמניעיהם פטריוטיים לא פחות מאלה שלך – אלה הן אינדיקציות להפנמה מאד סלקטיבית של עקרונות הסובלנות וחופש הביטוי (ומנסיוני – העמדות שאתה מבטא הן יחסית מהסובלניות ביותר שנשמעות מפי מי שמחזיק בדעות הקונסנזוס בישראל). הטיעון הבטחוני שמצדיק בעיניך ובעיני רבים אחרים את הצורך להגדיר התבטאויות כאלה ואחרות כפגיעה ממשית (בלי שמישהו אי פעם ביסס את הטענה בדבר פגיעה ממשית שכזו בבטחון) ולא רק כדעה, מעצבנת ככל שתהיה, הוא טיעון בעייתי מכמה בחינות. ראשית, ישראל נמצאת במצב בטחוני קשה, אך כשם שקושי מצבה הוא ייחודי כך גם עוצמת צבאה והתמיכה הכספית שמבטיחה עוצמה זו לאורך עשרות שנים – יחודיות. שנית, מבחינה בטחונית מצבה רגיש, במיוחד בשנים האחרונות, בשל הדימוי השלילי שלה בעיני הקהיליה הבינ"ל, בעיקר באירופה ובאמריקה. דווקא הקולות הביקורתיים כלפי ישראל שמגיעים מתוכה ועצם העובדה שקולות כאלה נשמעים בה מקנים לישראל יתרון בדעת הקהל ומשפרים את הדימוי שלה (וזאת – גם אם רואים בביקורת הבינ"ל על ישראל צביעות והתכחשות למצבה הרגיש; מבחינה פרקטית – קולות ביקורתיים מתוך ישראל מועילים לה, או לפחות – לא מזיקים).
ולבסוף – איש לא טען שאין ל"אם תרצו" זכות לבטא את דעתם. הטענות כלפיהם כלל לא היו במישור זה. זאת למרות שסדר היום של ארגון זה ברור וחופש ביטוי או גילוי המצב באקדמיה או בכל מקום אחר לאשורו – אינם כלל חלק ממנו. הטענות הופנו כלפי מי שמיהרו לאמץ את הדעות שהשמיע ארגון זה, בלי להבחין בשיטות העבודה שלו, בכך ש"הנתונים" שהוא פרסם הזויים, ובאופיו של ה"שיח" שהוא מעודד (אם להשתקה אפשר לקרוא שיח) ובלי להוקיע אותם.

השארת תגובה

(חובה)

(חובה)