התגובה לסחטנות: קרן סולידריות למען חופש אקדמי

בעת האחרונה נתונה האקדמיה בישראל למתקפת ארגונים הממונים מטעם עצמם לבוחני ציונות בקרב חברי הסגל האקדמי באוניברסיטאות – זאת על יסוד ההנחה המובלעת (והמופרכת לחלוטין) לפיה מצבת החוקרים והמרצים בסגל האקדמי אמורה לשקף באופן פרופורציוני את המפה הפוליטית בישראל. למותר לציין כי אין מערכת אקדמית ראויה לשמה בעולם שתשרוד אפילו יום אחד על בסיס פופוליטי מסוג זה. 

לפני יומים, דיווח אור קשתי בעתון "הארץ" כי טיוטת דוח שהפיק "המכון לאסטרטגיה ציונית" קובעת שבמחלקות לסוציולוגיה באוניברסיטאות קיימת הטיה 'פוסט-ציונית' הן בהרכב המרצים והן בתכני הקורסים. הדוח חושף בורות מביכה בכל הנוגע (1)לקטגוריה 'פוסט-ציונות' שנבחרה לשמש בו נייר לקמוס למיון עמדותיהם של מרצים בחוגים שנבדקו (2)להבנת משמעות המגמות הבולטות בתחומי המחקר הסוציולוגי באקדמיה בעולם (3)להכרות עם זרמי המחקר על הציונות והחברה בישראל ו(4)למתודות עריכת מחקרים מהסוג שמכון זה התיימר להפיק. 

טיוטת הדוח עדיין אינה כוללת מסקנות והמלצות. המערכת האקדמית תצטרך לעצור נשימתה עוד כחודש ימים בטרם יתברר אם מחברי הדוח דורשים מראשי האוניברסיטאות לדאוג לאזן פוליטית את הרכב המחלקות (כלומר לשנות את תנאי קליטתם של מרצים חדשים ולדרוש הצהרות פוליטיות במקום איכות מחקרית), או שמא ידרשו משר החינוך להתערב ולכפות פיטורים של חברי סגל 'פוסט-ציונים' ר"ל! ואולי הם בכלל ילכו גם בעניין זה בעקבות 'אם תרצו מקארתיזם – אין זו אגדה' ויצרפו לדוח המוגמר שלהם אולטימטום לראשי האוניברסיטאות: אם לא תניחו את דעתנו בעניין רמת הציונות בדמם של חברי הסגל שלכם נדאג שתאבדו תרומות מחו"ל. הכל עוד פתוח ומרנין.

על רקע דברים אלה, להלן קריאתו של פרופ' דני גוטוויין לפעולה מצד האוניברסיטאות:

מתקפת הסחיטה והאיומים לה נתונות לאחרונה האוניברסיטאות היא עוד אחת מתוצאות ההפרטה של מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל: הקיצוץ המתמשך שכפה האוצר על האוניברסיטאות כדי להכפיף אותן להגיון התנהלות עסקי ולהפוך אותן לתלויות בבעלי הון ותורמים הצליח. כשהן חלשות, מדולדלות וחבוטות ותלויות בתורמים, האוניברסיטאות אכן חשופות לאיומי הלשנה בפני התורמים על כך ש'אינן פטריוטיות'. מצב זה מעמיד את נשיאיהן בפני דילמה הדומה לזו של כל בעל פיצוציה שהבריון השכונתי סוחט ממנו דמי חסות: להיכנע או למרוד.
בסחטנות כמו בסחטנות, הכניעה הראשונה מובילה להעלאת המחיר. ההיסוס של ראשי האוניברסיטאות בפני האיומים עד עכשיו, גרם לכך שהם רק התעצמו. אם גישה זו תימשך הפחד מפני ההחשדה, האיום והסחיטה יחליפו את החופש לחשוב, לחקור וללמד. זה איננו תרחיש בלהות, זוהי כבר המציאות. מעדויות שהגיעו ל'פורום להגנת ההשכלה הציבורית' עולה כי בחלק מן האוניברסיטאות יש מרצים החשים 'ריח של איום באוויר' המגיע מן ההנהלות ומן הסטודנטים כאחד.
הדרך היחידה לחסל את יתושי הסחטנות היא לייבש את הביצה שבה הם מתרבים: אם המצוקה התקציבית חושפת את האוניברסיטאות לסחיטה, על הממשלה להודיע כי תגדיל את תקציביהן ותקטין את חשיפתן לאיום התורמים. למצער, על הממשלה להודיע שהיא תפצה כל אוניברסיטה שתורמיה ינטשו אותה כחלק ממהלך הסחיטה.
בצעדים כאלה הייתה נוקטת הממשלה אילו הייתה מגלה מידה ראויה של אחריות למערכת ההשכלה הגבוהה. מממשלת ישראל, למרבה הצער, אין טעם לצפות לכך. לפיכך על האוניברסיטאות והמכללות לפעול בעצמן: עליהן להקים קרן סולידריות שכל האוניברסיטאות והמכללות יפקידו בה דמי הגנה על החופש האקדמי, על פי מפתח מוסדי יחסי. וקרן זו תפצה כל אוניברסיטה או מכללה שתיפגע מן הסחטנות. שיתוף פעולה זה עשוי להיות צעד ראשון במאבק נגד הפרטתן.

הכותב הוא פרופ' בחוג לתולדות עם ישראל באוניברסיטת חיפה


נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.

טרקבקים & פינגים

עדיין לא נשלחו טרקבקים ופינגים.

תגובות

הצביעות שוב חוגגת!
יורשה לי להעיר שאת מחול השדים הנוכחי לא התחילה "אם תרצו", אלא חברי סגל באר שבע כניב, שעסקו בפעילות למען הטלת חרם על אוניברסיטאות ישראליות, כאמצעי לחץ על ישראל לאמץ אג'נדה פוליטת נוחה להם. העובדה שניב עדיין חבר בסגל באר שבע, מעידה שני דברים: א. השד המקומי אינו נורא כל כך, ב. האוניברסיטה מנותקת מהעולם שבו היא חיה ומן המקורות שמהם היא ניזונה. שני הדברים אינם מעידים על חכמה רבה או על יושר ראוי לציון.
אינני מציע לאוניברסטאות להלחם בהתעוררות הציבורית (המאוחרת) נגד הפוסט-ציונות שפשתה בהן, ונגד כוהניה הגדולים. זו התנהלות טבעית לגמרי של מי שחפץ חיים; כאשר תוקפים אותו – הוא מתגונן. כשם שדרכי התקיפה שונות ומגוונות, כך גם דרכי ההתגוננות.
מעניין לשים לב שאנו עדים כאן לתופעה דומה לזו שפקדה את מקומותינו בנושאי הסרבנות. תחילה הביאו אבירי היושר והדמוקרטיה את הסרבנות כאמצעי מחאה ולחץ על השלטונות לקבל את דעותיהם ועמדותיהם, וא"כ משאימצו גישה זו גם מתנגדיהם הפוליטיים, נזכרו לזעוק את זעקת הקוזק הנגזל"…
ההנחה המתסתתרת מאחורי הסיסמאות על חופש דיבור, היא שחופש דיבור הוא חד כיווני, וכאשר הוא פועל בכיוון הנכון, במשתמע, הוא הופך גם לחופש פעולה. שהרי כל מי שמצוי במוסדות אקדמיים ודומיהם, יודע שהיקף ההשפעה היצרית והחשבונות האידיאולוגיים בהם, אינו נופל מכל מקום אחר. ולכן, דעות מסויימות, כאשר הן הופכות נורמה במוסד או במחלקה שלו, אינן מותירות "מרווח קיום סביר" לדעות, עמדות ומעשים מנוגדים להן. אין בין מציאות זו לחופש אקדמי דבר וחצי דבר.
חופש אקדמי נועד לאפשר לחוקרים עבודה מחקרית, ולא חופש פוליטי במסווה של עבודה מחקרית. חופש פוליטי ניתן לממש מחוץ לכותלי המוסד האקדמי, כשם שהדבר נעשה באינספור מוסדות אחרים – מחקריים ולא מחקריים.
אוניברסיטה, מלבד היותה מוסד אקדמי, היא גם מוסד ציבורי ועליה לעמוד על שתי רגלים אלה ולמצוא לכך את האיזון הנכון אם אינה רוצה לגדוע את בסיס קיומה. אך צביעות או טיפשות תייצג דרישה מן הציבור לאפשר ליריביו המרים מבית לנהל באופן חופשי קבל עם ועולם מדיניות המהווה איום וסיכון לאושיות קיומו. כאשר עושים זאת כוחות חיצוניים, הם מוגדרים כאויבי המדינה; מדוע צריך להתיחס אחרת לאויבים מבית?!
האוניברסיטאות אינן "מקלטי מס" לדעות חריגות ועוינות למדינה ולאידיאולוגיה המרכזית שלה. בכדי למוע שיהפכו לכאלה, נרשים אחד מן השניים: איזון בתוך המוסדות האקדמיים (ולא אגדיר כאן מהו בדיוק איזון כזה), או איזון באמצעות השפעות מבחוץ. אפשר שצרוף שני הדברים גם יחד יביא לאיזון הרצוי, וגם בכך שגיא. לא יתכן לתבוע עליונות לגישה מסויימת על פני גישות אחרות, בטענה הנפסדת שפועל לגביה "חוק הברירה הטבעית" – "במקרה" בלבד כל אבירי הדעה האחת הם גם החוקרים הנבחרים מבחינה אקדמית, ובמקרה גם הצטברו במוסד אחד ובמחלקה אחת – הבלים.
וכאן גם מילה על הקריאה של דני גוטווין. איני מציע לו לצאת למלחמה על המדינה שבתוכה הוא חי וממנה הוא מבקש להתפרנס. אני מציע לו, לשם שינוי, לא רק להשמיע, אלא גם לשמוע מה אומרים אחרים. "גישת האתה בחרתנו" שאבירי החופש האקמי מאמצים לעצמם בכל פעם שהם מגלים שדרכו ליותר מדי אנשים על יבלת הסבלנות והסובלנות, לא תוביל אותם לפתרון. אומר יותר מכך: אם יש ביניהם מי שאינם יכולים או אינם מוכנים להסתגל למציאות המקומית, הם מוזמנים להדרש ל"פתרון פפה" – יש כיום בעולם מספיק מוסדות "אקדמיים טהורים", שממומנים ע"י כסף ערבי או אנטישמי או אנטי-ישראל. הם מוזמנים למצוא שם חופש אקדמי בלתי מוגבל לעסוק בכל "הפרברסיות האקדמיות" של הפוסט צינות וספיחיה האנטי-ישראליים.
למדינת ישראל שמורה הזכות להעדיף קידום של נושאי מחקר מסויימים על פני אחרים. היא אינה צריכה לעשות זאת ע"י התערבות בהחלטות אקדמיות טהורות בתוך המוסדות האקדמייםפ, בכדי לא ליצור תקדימים שיגלשו מעבר לצורך לרסן "פברסיות" מוגזמות בעליל. שימשו בתקציבים הוא דרך מעודנת הרבה יותר להשגת יעד זה, כאשר האוניברסיטה יודעת מה מצופה ממנה ומחליטה בעצמה עד כמה חשוב "אקדמית" לשמר תחום שקיומו העכשווי פוגע, או עלול לפגוע, בכל השאר. כאשר תעמוד בפני דילמה זו, תאלץ להתפרק מדברי החלקות ומסיסמאות ולהחליט "עם יד על הלב", היכן באמת עובר האינטרס האקדמי, וכיצד משלבים אותו בדרך הטובה ביותר עם האינטרס הציבורי.

תגיד, לא בא לך להעביר את עצמך לאחת מהמדינות הטוטליטריות סביבנו? אולי איראן? הייתי שוקלת במקומך. כמה וכמה מהצעותיך הופכות אותך למתאים מאד מבחינת ראציונל וערכים לסדר חברתי טוטאליטרי שבו הממשל יכול להחליט בדיוק איזה טון צריך לאמץ כל מרצה בבואו להעשיר את עולמם של סטודנטים.
אני לעומתך, מאד שמחה שבינתיים ישראל איננה איראן ונחושה בדעתי להגן על הדמוקרטיה ועל חופש הביטוי ועל זכותי כסטודנטית לשמוע את כל מה שהמרצים שלי מעלים על דעתם שכדאי להשמיע באוזניי מתוך אמון מלא ביכולת שלי לשפוט ולהפעיל שיקול דעת, מה אקח ומה עלי להדוף. צר לי עליך, עם יד על הלב, שצמחת בארץ הזו בלי טיפת מחוייבות לסדר הדמוקרטי ולערכיו הבסיסיים ביותר.

אני מצטרף לדבריה של נינה ומוסיף:
נראה שרפי לאופרט מבלבל בין המדינה לבין אידיאולוגיה פוליטית כזו או אחרת. הממשלה אינה המדינה, וגם לא כל מפלגה אחרת. גם ציונות אינה המדינה. חלק ממטרת חופש הביטוי בדמוקרטיה הוא להעניק לאזרחים את הכוח לשנות את התנהלות מדינתם. אם לדעתך פוסט-ציונות היא שגויה ומזיקה, אתה מוזמן לקיים דיון ציבורי עם הפוסט-ציונים, אבל לא לסתום פיות באמצעות סחטנות כלכלית. מותר להיות אנטי-ציוני בישראל בדיוק כפי שמותר להיות ציוני. אין אידיאולוגיה "נכונה" שכל עובד ציבור חייב להחזיק בה (כפי שהיה למשל במשטרו של סטלין).

את רואה איריס מה קורה כשלא מגיבים במקום נגד אנשים שקוראים לחרמות?
אגב את יודעת שגם אני נגד לתת אולטימטום, ולקרוא לאנשים לא לתרום, במיוחד שזה פוגע בסטודנטים שלא עשו כלום ובמרצים אחרים.
אין ספק שבהחלט ראוי לדרוש איזון בעניין המרצים, תארי לך שלא היו מקבלים מרצים ערבים לסגל, או נשים, זה אותו דבר גם אז היית אומרת אוי לו למי שבודק לנו בציציות?
אין פה מקריות, כשכמעט כל המרצים בחוג המסויים הזה הם אנשי שמאל רדיקלי ובבקשה אל תמכרו לי תירוצים כמו אין מספיק מרצים שהם גם ציוניים וגם מתאימים.
אם במדעים יש מספיק מרצים ציוניים, אז לחוג לפוליטיקה או סוציולוגיה שלא צריך מח מבריק במיוחד, אין מספיק מועמדים מתאימים?
זה כמו בית המשפט העליון והשופטים ממוצא מזרחי, האם גם שם אין מספיק מועמדים ממוצא מזרחי שמתאימים? מה אין אף אחד שהוא מבריק מספיק או מוכשר מספיק?
התשובה שזו פשוט חונטה סגורה שממיינת אנשים בפינצטה.
שימי לב לציטוט הבא:
"אנחנו מזועזעים מדבריו הבלתי אחראים של ד"ר ניב גורדון, הראויים מוסרית לכל גינוי.
אנחנו מתנערים בתוקף מהשקפותיו ההרסניות של גורדון המשתמש באופן ציני בחופש הביטוי הקיים בישראל ובאוניברסיטת בן-גוריון.
התבטאויות מהסוג הזה, של מתיחת ביקורת בוטה ומסיתה על מדינת ישראל, פוגעות בעבודה המצוינת המתבצעת באוניברסיטת בן-גוריון ובכל האוניברסיטאות בישראל. אנשי אקדמיה שחשים כך כלפי מדינתם, מוזמנים לחפש אכסניה מקצועית ואישית אחרת"

את זה אמרה פרופסור כרמי, לא רונן שובל.
ואני אומר ויפה שעה אחת קודם.
עכשיו אתם אוכלים את מה שבישלתם.

ועוד דבר קטן ששכחתי, הייתי פשוט חייב להביא ציטוט שאת כתבת לי בפעם שעברה:

"לעניין הקריאות לחרם עצמן – רוב תשומת הלב והמקום חסר הפרופורציה שניתן לנושא זה בתקשורת הוא תולדה של ההתרגשות שהדבר מעורר בקרב אנשים כמוך. בפועל – מדובר במספר זעום ביותר של אנשים שקוראים לחרם ומדובר בהבעת דעה, לא בשום דבר אחר. מי שחושב שזו דעה שהבעתה נכנסת לקטגוריה של מסוכנות שמחייבת סנקציות – שיגיש תלונה במשטרה, כי רק לה יש רשות במדינה דמוקרטית לחקור ולהגיש תביעות ואח"כ לאכוף את ממצאי המערכת השיפוטית."

התרגשת? כבר הגשת תלונה למשטרה?

זה פשוט מדהים, אורי, איך אתה מצליח להפוך את היוצרות כל פעם מחדש:
אומר לך מה אני רואה – את מה שקורה כשנכנעים לסחטנות, כשמורידים את הראש מול מתקפות לאומניות ומתחנפים למשטרת המחשבות (בנוסח ההצהרות הקודמות של כרמי) במקום לומר, כבר אז, לתורמים ולאלה שמינו עצמם למשגיחי הכשרות הלאומית, את מה שהיא אומרת עכשיו, תחת איום ממשי של הפטריוטים הדגולים שהרגישו שיש להם תמיכה מהממסד הפוליטי עד שעלה להם השתן לראש והם הרשו לעצמם להציב אולטימטום ולנסות לעצור תרומות בפועל.
מתי תתפוס שאם האקדמיה תעשה מיון של חברי סגל לפי עמדותיהם הפוליטיות היא לא תהיה אקדמיה? איך זה קשור לקבלה של נשים, מזרחיים, או בני מיעוטים? זו ההקבלה בעיניך? תסלח לי, אבל אם זו ההקבלה שאתה יוצר – יש לך בעיה רצינית, לפחות בתחום הבנת הנקרא, אם לא מעבר לזה. אתה מדבר על בעלי דעה פוליטית (אתה יכול לקרוא לעמדות העדיפות בעיניך "ציוניות" ולמנוגדות "פוסט-ציוניות" כמה שאתה רוצה, אלו השקפות פוליטיות שעליהן צריך להתווכח באקדמיה ומחוץ לה – לא להפכן לקריטריוני קבלה או פיטורים). ואתה דוגל בכך שהם ייקלטו לחוגים במדעי החברה על בסיס אפליה מתקנת, כאילו היה מדובר כאן במיעוט נרדף או מופלה לרעה. דבר הזוי מזה לא ראיתי אפילו בדוחות חסרי השחר של 'אם תרצו' ו'המכון לאסטרטגיה ציונית', שמתחרים זה בזה ברמת הבורות שהם מפגינים. ואתה עוד מרשה לעצמך לזלזל ברמה האינטלקטואלית הנדרשת למחקר במדעי החברה, לעומת המדעים? של נעליך!
אני האחרונה שאטען שהמערכת האקדמית נקייה מפגמים. הליכי קליטת חברי סגל נקלעים לא אחת למצבים בהם יש ניסיונות להכניס שיקולים זרים, כולל שיקולים פוליטיים. אבל זו מערכת שמורכבת מאינספור מסננות; לוקחים בה חלק אנשים רבים שאין ביניהם קשר ורבים מהם אינם מכירים בכלל את המועמדים או את עמדותיהם הפוליטיות. לדבר על חונטה כפי שאתה מדבר – מעבר לסגנון הבלתי נסבל הזה – זו פשוט אי הבנה גמורה של ההליכים שבהם מדובר.
אבל הדבר החשוב ביותר, שבו אתה פשוט מסרב להכיר, לא משנה כמה פעמים הוא יוסבר, יבוסס וינומק, וכמה דוגמאות היסטוריות או אקטואליות יובאו בפניך – הוא שהדרך הבטוחה והמהירה להרוס את האקדמיה היא להכניס שיקולים אודות עמדות פוליטיות להליכי קבלה, דחיה, או פיטורים של מרצים.
ולהערה הסרקסטית שלך בתגובה השניה, שלא יכולת להתאפק מלהעלותה:
האולטימטום של 'אם תרצו' והפעולות (לא הבעת דעות – מעשים! ומעשים שהנזק המיידי והישיר שלהם ברור לעין כל – מה שאינך יכול לומר על מאמר עיתונות או חתימה על גילוי דעת, גם אם הדעה המובעת בהם דוחה) שהם נקטו בהן, בכך שפנו כבר לתורמים ופתחו חשבון כדי להטות אליו תרומות – זהו ודאי פאר של תגובה ציונית הולמת! אתה הוא זה שצריך להתרגש, כי אלה העמדות שלך שבשמן נעשה המעשה הזה. ועם זאת, תתפלא לדעת שאני לא מתרשמת שזה מעשה פלילי, או שהוא חוצה את גבולות חופש הביטוי. ולכן אין כל סיבה לפנות לרשויות החוק. יש ויש להוקיע אותו בכל לשון ואת זה מתבקש שישעשו גם (ובעיקר) אלה שסולדים מהעמדות שכדי לסלקן מהשטח נעשה המעשה הזה. את זה מתבקש לעשות כאשר אתה ותאומיך לדעה מצהירים מעל כל גבעה ותחת כל עץ רענן כמה אתם פטריוטים ונאמנים למדינה (לכם הרי יש מונופול על ערכים אלה). והעובדה שבמקום זאת, אתה מוצא לנחוץ להתנצח ברוח "אמרתי לכם", מעידה, יותר מכל דבר אחר, עליך ועל סדר העדיפויות התמוה שלך ושל הדומים לך בדעותיהם (לפחות כמה מאלה שהגיבו כאן בעבר).

איריס שלום!
יש לי הרגשה שאפילו את עצמך לא הצלחת לשכנע בדברים שכתבת.
את כל כך שבויה באיזה שהוא קונספט שהמצאת לעצמך, שאת כמו סוס עם רטיות שיודע לצעוד רק בכיוון אחד, עובדות לא יבלבלו אותך.
דבר ראשון את מתעלמת מעדויות של סטודנטים ומרצים רבים שטוענים שמשטרת המחשבות האמיתית, נמצאת בידי המרצים הללו ויש הוכחות רבות לכך. ידוע על מרצים שפגעו בסטודנטים, רק בגלל שלא חשבו כמותם.
ידוע על סטודנטים שנזרקו מהשיעור כי באו במדים.
ידוע על סטודנטים שמרצים במקום ללמד עמדו והתווכחו איתם מדוע הם באים לכיתה עם חולצה של "אם תרצו" על חשבון השיעור כשכיתה שלמה עומדת ומחכה.
על מרצים שמפחדים להביע דעה מנוגדת כדי שלא יפגעו בעתידם האקדמי ואף בוצעו על כך מספר מחקרים מבוססים עם המון דוגמאות, לא רק של "אם תרצו" (מה זה אם לא משטרת מחשבות??)
ידוע על קורס שחייב תלמידים להתנדב ל"מחסום ווטש" ויש עוד המון דוגמאות.
החומרה היא שהקורסים הללו נלמדים במדעי המדינה ולא במתמטיקה, שם אין לדעות פוליטיות מקום, 1+1=2 תמיד, ולכן גיוון בסגל המרצים הוא הכרחי מכיוון שהדעות ההיסטוריות חלוקות ויש את המושג נרטיב (פ"רשנות של היבט מסוים של העולם, המעוצבת דרך נקודת מבט תרבותית או אישית") שעליו אנחנו מתווכחים כבר עשרות שנים, שמעת פעם את המושג "ההיסטוריה נקבעה על ידי המנצחים"?!
האם במקום שבו מלמדים חלק ממנהיגינו העתידיים, יש מקום לדעה אחת בלבד? את באמת לא מבינה את ההקבלה לנשים ומיעוטים, או שאת מתעקשת לא להבין?
בואי נשווה עוד דבר, אני הזהרתי כנגד קריאות לחרם, ואמרתי למה קריאות לחרם מובילות, את לא הסכמת ואמרת שעושים רעש, כי אנשים כמוני לחוצים, ואחרי כן את מתרצת את זה שאם תרצו עושים דברים יותר חמורים, כי הם כבר פתחו חשבון בנק…
נו ומה עם זה שאוניברסיטאות החרימו כבר את ישראל?, את זה שאמנים מהשורה הראשונה החרימו ומחרימים את ישראל? את זה שלא פורקים סחורות ישראליות? על זה שאזרחים ישראלים לא יכולים לנחות בלונדון כי הם עלולים להעצר?
על הכל חתומים ניב גורדון וחבריו והם מהמובילים ב"מאבק" להחרמת ישראל.
אז מה יותר חמור? פניה לתורמים או החרמה בפועל של המדינה שכבר גרמה לנו נזקים אדירים.
לי אין בעיה בהבנת הנקרא, לך יש בעיה קשה בהבנת המציאות.
(אגב אין לך בעיה בהבנת הנקרא כי את צוטטת במדוייק את עיתון הארץ, אבל אם היית קוראת את המכתב של "אם תרצו", לא היית מוצאת שם את המילה "פיטורין", מכיוון שהם לא ביקשו לפטר אף אחד רק לאזן את סגל המרצים).
מי שמזלזל באינטיליגנציה של אחרים ללא ספק זאת את, מכיוון שללא ספק לא קראת את הדוחות שכה מהר טענת שהם מגוכחים (הדו"ח של "המכון לאסטרטגיה ציונית" עוד לא פורסם ברבים).
אני מצטער אבל אני לא אשל נעלי כשאני מדבר על השוואה בין החוג למדעי המדינה לפיזיקה לדוגמה, במדעים מדוייקים נדרשת "גאונות", ספציפית, ובחוג למדעי המדינה לפעמים מספיק להיות מקושר.
אם מישהו היה כותב בחוג לפיזיקה עבודה כמו של טל ניצן, שזכתה עליה בפרס מטעם ,"האגודה הסוציולוגית הישראלית", ובה טענה שחיילי צה"ל לא אונסים ערביות רק כי הם גזענים (תרשי לי ללכת להקיא רגע, מייד אשוב…), לא הייתה זוכה בפרס בחוג לפיזיקה, סביר להניח שהייתה נפסלת על הסף עוד לפני שנכתבה בה המילה הראשונה.
ויש עוד עבודות בסגנון דומה, קראתי מאמר של יהודה שנהב שבו כמעט וטען שבן גורון היה גזעני כי העז להעלות את עולי עירק לישראל ויצר קנוניה עם העירקים לסילוקם(שכ120,000 איש מהם גורשו תוך מספר חודשים מהמדינה).
ולסיום אני ציוני וניב גורדון לא, כן בהשוואה מולו אני אומר מבלי להתבייש ולוקח את כל המונופול על ציונות, שהוא לא ציוני.
בן אדם שרואה במדינה את כל הרע שבעולם ומשווה אותה למדינת אפרטהייד (אין לו מושג מה זה אפרטהייד, אין הפרדה בשום מקום בין אזרח ערבי ליהודי, ואני גם מאתגר אותך למצוא אפליה אחת משמעותית, בחוק לטובת יהודים אזרחי ישראל לעומת ערביי ישראל, למרות שאני לא מתעלם מכך שהממשלה צריכה להשקיע במגזרים שלהם הרבה יותר וגם הם צריכים ללמוד לשתף יותר פעולה, בל זה עדיין לא הופך זאת לאפרטהייד, אחרת גם בשבדיה וצרפת יש אפרטהייד).
אמנם אי אפשר לצעוק כשכותבים, אבל משום מה התגובה שלך הזכירה לי הערה שבן גוריון כתב לעצמו, "כשאין טעונים טובים, מרימים את הקול".

כמה כשלים לוגיים בפוסט אחד.

ועוד מדובר באדם משכיל, כביכול.

השארת תגובה

(חובה)

(חובה)