גילוי דעת של ארגוני הסגל האקדמי הבכיר

המועצה המתאמת של ארגוני הסגל האקדמי באוניברסיטאות פרסמה היום גילוי דעת בזו הלשון:

המועצה המתאמת של ארגוני הסגל האקדמיים דוחה בתוקף את הלחצים הפוליטיים המופעלים על האוניברסיטאות בתקופה האחרונה ושיש בהם התערבות בוטה בחופש האקדמי.

חופש המחשבה והמחקר של אנשי סגל וסטודנטים הוא נשמת אפה של האקדמיה. האוניברסיטה אינה פועלת למען עצמה וגם לא למען חוסנה הכלכלי, אלא למען החברה שאותה היא משרתת. זכותם ואף חובתם של מרצים וסטודנטים לעודד ולאתגר את השיח הציבורי גם בקשות שבשאלות וגם באלו ההולכות נגד עמדות רווחות מימין ומשמאל. אקדמיה אמיתית אינה יכולה להיות נתונה לחסדיהם של קומיסרים מתוך האקדמיה והפועלים מטעם עצמם, ובוודאי שלא מטעם כל גופים חיצוניים, המנסים להגביל את החופש האקדמי תוך שימוש בהכפשות, איומים וחרמות.

מצוינותה של אוניברסיטה אינה נמדדת רק במספר המאמרים שהיא מפיקה או התרומות שהיא מגייסת. היא גם אינה נמדדת ביכולתה לקלוע לקונצנזוס מחשבתי כלשהו. נהפוך הוא, איכותה של אוניברסיטה נמדדת ביכולת חבריה וחברותיה לחשוב, לכתוב ולדבר באופן פתוח, ישר, ועצמאי, לחקור בלא מורא ופחד, תוך שמירה על יושר אינטלקטואלי וחתירה אל האמת. פגיעה בכל אלו היא פגיעה באקדמיה, בדמוקרטיה, ובחברה הישראלית.

אנחנו קוראים להנהלות האוניברסיטאות, למל"ג, לות"ת, ולשר החינוך לדחות מכל וכל פניות ולחצים שנועדו לפגוע בחופש האקדמי ולהוקיעם. תגובה מהוססת עלולה להתפרש כהסכמה עם פגיעה בחירות הדיבור והמחקר של המרצים והסטודנטים באוניברסיטאות.


נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.

טרקבקים & פינגים

עדיין לא נשלחו טרקבקים ופינגים.

תגובות

המחלוקות הציבוריות חודרות למציאות האוניברסיטאית ומשפיעות מטבע הדברים גם עליה. ככל שפעילות זו מתרחקת מתחום המחקר המדעי ומתקרבת לתחום הפעילות הפוליטית, סביר שגם התגובות הציבוריות כנגד מוקדי אידיאולוגיה ופעילות אנטי-ציונים והאנטי-ישראלים שפשו בחברתנו תלך ותגבר. העובדה שניתן לזהות בחלק מהמחלקות בחלק מהאוניברסיטאות רכוז גבוה במיוחד של עמדות, דעות ופעילות חד-גוונית מהסוג האמור, היא הוכחה אמפירית (אף שאיני מבטא זאת הפעם במונחים סטטיסטיים) לקיומה של מציאות בעייתית. אולי אין זה מופרך כלל ועיקר לערוך מחקר אקדמי טהור שיבהיר באופן מסודר ושיטתי עניין זה אחת ולתמיד.
אני מתרשם שגילוי הדעת בא דווקא להתחמק מבדיקה עניינית של המצב, וכך מחשיד את המניעים האמיתיים העומדים מאחריו. הבקורת המושמעת נגד חברי סגל המשתמשים במעמדם האקדמי כדי להבליט, לקדם ולבסס, במילייה שבו הם פעילים, עמדות בעלות גוון פוליטי- אידיאולוגי מובהק שאינו מקובל בציבור, טוענת בפשטות שהם אינם משתמשים בהגנת החופש האקדמי לקידום המחקר המדעי. אלא, הם מתחכמים לחסות בצילו כשהם מקדמים דעות ועמדות אישיות שנויים במחלוקת, וטועים לחשוב שהציבור ישלים עם התנהלות שלגביה אין ולא צריכה להיות להם חסינות.
אבחנה זו חייבת להיות נר לרגלי הנהלות האוניברסיטאות כשהן באות לתבוע את "עלבון" החופש האקדמי, בכדי להגן על זכותן המוסרית לדבר בשם החופש האקדמי האמיתי. כשם שלא יתכן שחסינותם של חברי כנסת תנוצל למטרות זרות לאלה שבעבורן הוענקה להם החסינות, וכשם שלא יתכן שבית המשפט יהיה חסין מבקורת על החלטותיו (סגנון הביקורת הוא דיון אחר…), כך אין לקבל ש"חופש אקדמי" יגן על כל פרברסיה מחשבתית או התנהגותית שאין בינם לבין צרכרי מחקר ולא כלום.
לפיכך, אני מסתייג מגילוי הדעת וסבור שמוטב היה שלא יתפרסם. קריאות "זאב, "זאב", במקום שאין זאב, שוחקות את הקשב הציבורי לאתראות אמת היה ותדרשנה. בכך עושות האוניברסיטאות לעצמן שרות של דב.

השארת תגובה

(חובה)

(חובה)