הפרוטוקולים של האקדמיה / דני גוטוויין

במאמר דעה שהתפרסם אתמול (20.8.2010) בעתון "הארץ" מנתח פרופ' דני גוטוויין את הדוח שכתב 'המכון לאסטרטגיה ציונית' ובו טענה ל"הטיה פוסט-ציונית" בחוגים לסוציולוגיה באוניברסיטאות בישראל:

פנייתו של נשיא אוניברסיטת תל-אביב לחוג לסוציולוגיה, להעביר לידיו רשימות קריאה של קורסים שנמצאו חשודים ב"הטיה פוסט-ציונית" על-ידי "המכון לאסטרטגיה ציונית", משולה לבדיקה של חשד ל'הטיה דרוויניסטית" בחוגים לביולוגיה בעקבות מסמך שפרסמה כנסייה פונדמנטליסטית. על הנשיא היה לדחות את הטיוטה-להערות של המסמך: הוא אינו אלא חלק ממגמה עכורה של ציד מכשפות המאיים על יסודות המחקר המדעי בישראל, ועניינו המוצהר הוא לרתום את ההוראה באוניברסיטאות ל'עיצוב המערכת הפוליטית בישראל".       
נקודת המוצא של המסמך היא הפער בין "שוליותן של העמדות הפוסט-ציונית במנעד העמדות של הציבור הישראלי", לבין "השפעתן העמוקה על החברה הישראלית". הוא יוצא, לכן, נגד "האליטה האקדמית", המחזיקה בעמדות "שמאליות רדיקליות שלו היו עומדות למבחן הציבור (היהודי) הרחב בקלפי ספק אם היו עוברות את אחוז החסימה".
האליטה, בעיני עורכי המסמך, היא האחראית לכך שמנהיג מהימין הפוליטי שנבחר באופן דמוקרטי נאלץ לבצע את מדיניות השמאל, כיוון שלערכים שבשמם נבחר "אין לגיטימציה ממשית", ורק האליטה היא המעניקה אותם. על פי התיאור הזה, הציבור בוחר במנהיגים ימניים, החוששים מן האליטה יותר מאשר מבוחריהם. תיאור זה שם ללעג את מנהיגי הימין ומחולל דה-לגיטימציה של האקדמיה ככוח אפל וחתרני.
הסמנים שבאמצעותם חושף המסמך את המגמות הפוסט-ציוניות מעידים על הזרות של כותביו ליסודות המחקר ההיסטורי והחברתי. המסמך מחשיד כ"פוסט ציונית" כל צורה של דיון ביקורתי בתולדות התנועה הציונית והחברה הישראלית, גם של חוקרים אותם הוא מגדיר כ"ציונים" (שביניהם, גילוי נאות, גם הח"מ). כך מרדד המסמך את "התפיסות הציוניות "הקלאסיות"' ומקנה להן אופי דוגמטי, צדקני, מתגונן ומקובע.
כנגד הקריקטורה של הציונות שבראו הפוסט-ציונים כדי שייקל עליהם להתווכח עימה – הוא מציג  קריקטורה נגדית, מביכה לא פחות. המסמך מעוות את מפת הפולמוס הפוסט-ציוני, ויוצר זיהוי כוזב בין פוסט-ציונות לשמאל הפוליטי ובין הציונות לימין הפוליטי. הוא מתכחש לכך שחלק מיסודות הביקורת הפוסט-ציונית – כמו ביקורת מדיניות ההצלה הציונית בתקופת השואה או מדיניות כור-ההיתוך בתקופת המדינה – זוהו דווקא עם הימין.

למאמר המלא…


נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.

עדיין אין תגובות.

השארת תגובה

(חובה)

(חובה)