גילוי דעת של המל"ג בנושא החופש האקדמי

המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) פרסמה אתמול הודעה המכילה גילוי דעת בנושא החופש האקדמי והחלטה בעניין תמיכתם של מרצים בחרם אקדמי על ישראל. מנוסח ההודעה עולה כי המל"ג קיימה שורה של דיונים בנושאים אלה. ההחלטות וגילוי הדעת כוללים הצהרה בדבר חשיבות החופש האקדמי וההגנה עליו מפני כל פגיעה, הצורך במניעת פוליטיזציה של האקדמיה, וקביעה כי תמיכת מרצים בחרם אקדמי על ישראל היא פסולה. כמו כן, כולל המסמך החלטה כי הטיפול בכל חשש קונקרטי לפגיעה בחופש האקדמי הוא באחריות המוסד להשכלה גבוהה הרלבנטי לאותו מקרה, בעוד המל"ג, בתוקף תפקידה, תוודא "שאכן המוסדות מקיימים אחריותם זו". סוגיית התמיכה של מרצים בחרם אקדמי על ישראל אינה כלולה בגילוי הדעת, אלא בהחלטה נפרדת הרואה בתמיכה כזו פגיעה במערכת האקדמית. גם בנושא זה הטיפול בגילויי תמיכה בחרם אקדמי מסורים לידי המוסדות להשכלה גבוהה עצמם, הנקראים ע"י המל"ג "לתת את הדעת על הענין, ולגבש דרכי התמודדות".

הרקע להחלטות המל"ג הוא הטענות בדבר הטיה פוסט-ציונית באקדמיה ובמחלקות מסוימות באוניברסיטאות בישראל, שהעלו "אם תרצו" ו"המרכז לאסטרטגיה ציונית" בדוחות שפרסמו בשנה שעברה, וכן הדרישות שהציב ארגון "אם תרצו" לנשיאת אוניברסיטת בן גוריון בנושא זה בליווי איומים בפגיעה בתרומות מחו"ל לאוניברסיטה. אלה גררו דיונים של ועדת החינוך של הכנסת והבעת עמדות מצד שר החינוך, שלא רק שלא נקט עמדה ברורה נגד נסיונות הפוליטיזציה הללו של המערכת האקדמית, אלא אף עלול היה להשתמע מדבריו שהוא נותן לגיטימציה למגמות אלה, בשם הפתיחות, כביכול, ועידוד שיח ציבורי בנושא. התבטאויות אלה מצד חברי כנסת ושר החינוך, והתגובה להן בדמות העצומה שהגיש "הפורום להגנת ההשכלה הציבורית" לשר החינוך, אכן עוררו דיון ציבורי ער. בעקבות זאת, הביע שר החינוך את דעתו שעל המל"ג לפרסם קוד מחייב לכל המוסדות האקדמיים בנושא החופש האקדמי. ראשי האוניברסיטאות ואנשי אקדמיה מן השורה התנגדו לכוונה זו והביעו חשש מהעדר התועלת שתהיה בכך לעניין עצמו, לעומת הנזק שיגרם מהמאבק על עיצוב קוד אתי מעין זה.

על רקע זה, יש לראות את ההחלטה להסתפק בגילוי דעת ואת תוכנו של גילוי דעת זה – באור חיובי. זאת משום שיש בהם נקיטת עמדה ברורה ומתבקשת ממוסד כמו המל"ג בסוגיות ליבה כגון החופש האקדמי. טעם נוסף לכך הוא שבהחלטתה להשאיר את הטיפול במצבים קונקרטיים בתחום זה למוסדות להשכלה גבוהה, נמנעה המל"ג מהתערבות מיותרת באוטונומיה של מוסדות אלה, התערבות שהייתה נגרמת מהכפפה לקוד מסוג זה מטעם המל"ג. כמו כן היא מנעה בכך פולטיזציה שהייתה נגרמת מעצם המאבק על עיצובו של קוד כזה.

יחד עם זאת, אי אפשר להתעלם מכך שהעובדה שהמוסד הממלכתי העומד בראש המערכת האקדמית, המל"ג, חש צורך לפרסם גילוי דעת המסביר את עקרון החופש האקדמי, עקרון שמהווה יסוד מוסד של כל מערכת אקדמית ראויה לשמה בחברה דמוקרטית וחופשית – עובדה זו מהווה אינדיקציה שלילית ביחס למצב החינוך לדמוקרטיה בישראל. בסופו של יום, זוהי תעודת עניות לחברה בישראל, ובראש ובראשונה למנהיגיה הפוליטיים בממשלה ובכנסת.


נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.

טרקבקים & פינגים

[…] פורסם גם בבלוג של הפורום להגנת ההשכלה הציבורית 0 תגובות למאמר […]


תגובות

כצפוי, התיחסות המל"ג לנושא החופש האקדמי מזה וניצולו לרעה מזה (בין היתר על ידי קריאה, ייזום, ו/או תמיכה בחרם אקדמי על ישראל ומוסדותיה האקדמיים), מקבלת התיחסות הנגזרת מדעתו(ם) של הכותב (ים), על גבולות החופש האקדמי. הפרשנות המצויה לגבולות אלה מציבה אותם בין בקרה פוליטית הדוקה לבין אנרכיה מוחלטת – זו נבלה וזו טריפה.
בעצם התיחסותה של המל"ג לסוגיה, נסגר מעט הפער הבלתי נסבל ששרר במקומותינו בהשפעת הסחפות של חלק מהאנשים בחלק מהמוסדות לעבר הפן האנרכיסטי, בעקבות קריאות תיגר ומעשי תגובה של מתנגדי האנרכיזם. מאידך, ההתיחסות ה"חלבית" של המל"ג לסוגיות האתיקה הקשורות ב"הבנת" עצם קיומם של גבולות לחופש האקדמי ועיצוב גבולות אלה אינה סוגרת את הנושא, אלא מזמינה סבב שני. הסבב השני יעסוק בפרשנות על הסבב הראשון, כשכל מפרש מושך את העגלה לכיוונו; וחבל שכך.
המל"ג היתה מטיבה לעשות, דווקא לנוכח רגישויות חברתיות ופוליטיות בחברה הישראלית, אם לא היתה נמנעת מלהכנס לעבי הקורה ולהביע עמדה ברורה וקונקרטית הרבה יותר מזו שנקטה. אין זה סביר בעיני שכל מוסד אקדמי יעשה בשאלות אתיקה משותפות למסגרת האקדמית כולה, דין לעצמו. משום שכך נמצא עצמנו די מהר ניצבים בפני מציאות בלתי מתקבלת על הדעת, לפיה חופש אקדמי תלוי למשל במבנה הדמוגרפי של אוניברסיטה נתונה…
אשמח אם אתבדה, אבל חוששני, בין היתר גם עפ"י רוח הדיווח הנ"ל, שלא נפתרה הבעיה וסיבוב נוסף הוא רק שאלה של זמן.

קראתי את הודעת המל"ג. אני שמח על העמדה הלא-מתערבת שהמל"ג אימץ, על אף שהייתי שמח לראות אמירה נחרצת בהרבה בזכות חופש הדיעה והביטוי.
עם זאת, צורמת לי העובדה שמכל הסוגיות הפוליטיות שאליהן ניתן להתייחס בתקופה סוערת זו בוחרת המל"ג להתייחס לתופעה של קריאות לחרם אקדמי על ישראל ובכך מציגה את התופעה כיוצאת דופן בחומרתה או מהותה. ויתרה מזאת, ההנמקה הניתנת היא הגנה על "מצויינות אקדמית".
נראה לי ברור כי היציאה נגד קריאות לחרם אקדמי על ישראל שנעשות מתוך האקדמיה הישראלית נעשית לא מתוך שיקולים אקדמיים או שיקולים של מצויינות אקדמית אלא מתוך שיקולים פוליטיים. שיקולים פוליטיים שכאלה – ניסיון לסמן קווים בסיסיים שאותם לא ניתן לחצות – הם אולי לגיטמיים, אך מדוע להסתיר את היות השיקולים פוליטיים ולקרוא להם שיקולים של מצויינות אקדמית?
אם הקריטריון לאזכור בהחלטת המל"ג הוא הדאגה למצויינות אקדמית האם לא רלבנטי הרבה יותר לדבר על מגמות של פגיעה בתקצוב המוסדות האקדמיים, ולא בתופעה המאד שולית של אקדמאים ישראלים הקוראים לחרם על האקדמיה הישראלית? 

אבל לא טופל עניינו של הסטודנט שאינו רוצה להיות כפוי לשמוע הטפות שאינן לטעמו , כאשר מחשש למעמדו אין לו החופש להגיב כפי שיש עליו להגיב.

עמוס ארליך צודק הן באשר לדעות והן באשר לתכני הלימודים, מבנה הקורסים והפלורליזם החד-ממדי שבו לוקים אחדים מהם. עניין זה חשוב במיוחד בלימודי התואר הראשון, שבו לסטודנטים מרחב מידע מוגבל ומשום כך חשוב מאוד שיחשפו לא רק או בעיקר להשקפותיו האישיות של "המרצה התורן" בקורס.
אשר לתגובתו של שחר, קריאה לחרם הבאה מתוך האקדמיה הישראלית היא לטעמי חמורה. היא חמורה משום שהיא עשויה לפגוע ברבים (וכבר ראינו דוגמאות לכך) והיא חמורה משום שהיא מנסה להסתתר מאחורי דגל ה"חופש האקדמי", כאשר אין בינה לבין חופש אקדמי דבר וחצי דבר. כתקדים לפרשנות צבועה ולשימוש לרעה בחופש האקדמי, היא פסולה.

השארת תגובה

(חובה)

(חובה)