עצומה מקוונת של הפורום בנושא 'המורים מן החוץ'

'הפורום להגנת ההשכלה הציבורית' קורא להסדרת מעמד 'המורים מן החוץ' ו'מורי הקבלן' ולהפסקת
ניצולם
ומזמין את חברי הקהילה האקדמית וכל מי שעתיד החברה בישראל יקר לולחתום על עצומה בנידון

"כל אדם זכאי לרמת חיים נאותה לבריאותם ולרווחתם שלו ושל בני ביתו, לרבות מזון, לבוש, שיכון, טיפול רפואי, שירותים סוציאליים כדרוש וזכות לביטחון במקרה של אבטלה, מחלה, אי כושר לעבודה, אילמון, זיקנה או מחסור אחר בנסיבות שאינן תלויות בו…"

"כל אדם זכאי לחינוך. החינוך יינתן חינם, לפחות בשלבים הראשוניים והיסודיים. החינוך בשלב הראשון הוא חובה. החינוך הטכני והמקצועי יהיה מצוי לכל, והחינוך הגבוה יהיה פתוח לכל במידה שווה ועל יסוד הכישרון…"

[ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם, סעיפים 25-1 ו26-1, נוסח עברי: אתר הכנסת]

המחאה העממית העולה משדרות רוטשילד ומרחובות רבים אחרים בארץ מעלה שורה של תביעות וראשיתה בתביעה לדיור בר-השגה. החיבור בין התביעות המגוונות הללו כבר מופיע בשטח, ואיתו גם ההכרה ששורש סוגי המחסור השונים הוא במדיניות אשר בוגדת במחויבות המדינה לתושביה.

מחויבות זו באה לידי ביטוי במושג 'הזכויות החברתיות של האדם', זכויות שאינן מותנות בדבר ואינן ניתנות להפקעה. אלא שבארץ וגם במקומות אחרים בעולם זכויות אלה הופקעו וכורסמו בתהליך שזכה לשם הקוד 'הפרטה'. ההפרטה אינה אלא התנערות של השלטון שבידיו הופקד ניהול המדינה מן המחויבות לדאוג לסיפוק זכויותיהם החברתיות של תושבי המדינה.

ההפרטה הופכת זכויות לסחורות: שירותים – דיור, בריאות, וחינוך — שניתנו בעבר, ולו ברמה בסיסית, באופן שאינו מותנה בדבר נמכרים כיום לאלו שידם משגת, ולאלו שידם אינה משגת נאמר: זבש"כם. כך נראית ההפרטה מן הצד של מקבלי השירות החברתי. ואילו נותני השירות הופכים בתהליך זה ממשרתי הציבור, אשר טובתו אמורה לעמוד מול עיניהם, לשכירים של חברה בע"מ, שמטרתה להגדיל את רווחיה, אם על ידי צמצום השירותים שהיא נותנת, או באמצעות העמקת הניצול של עובדיה.

ניתוח זה תקף הן כשמדובר בהפרטה גלויה ומלאה, כלומר החלפת שירות ממלכתי/ציבורי בשירות הניתן על ידי חברה מסחרית, והן כשמדובר "רק" בהכפפה של השירות הממלכתי/ציבורי לעקרונות השוק: בשני המקרים מדובר בהפיכת בני אדם לצרכנים, בהפיכת זכויות לסחורות, ובהפיכת משרתי ציבור ל"ספקי שירותים" נעדרי ביטחון  תעסוקתי, הנתונים ללחץ מתמיד לצמצם את עלות השירותים שהם נותנים ואת איכותם, כשעגל הזהב הקרוי 'איזון התקציב' מרמז שמה שלא יושג על ידי שחיקת השירותים לאזרח יושג על ידי שחיקת שכר העובדים, או גרוע מכך – הפיכתם לעובדי קבלן באמצעות מיקור-חוץ.

במערכת ההשכלה הגבוהה, הובילו קיצוצי התקציבים הממשלתיים לצמצום שיטתי של תקני מרצים ותקציבי מחקר, ולהפרטה חלקית בדמות 'תכניות חוץ-תקציביות' (אשר דומות במידת מה באופיין לשר"פ בבתי החולים הציבוריים). צמצום השירותים בא לידי ביטוי בצמצום בתכניות הלימוד, ביטול תכניות ש"אינן כדאיות כלכלית", הגדלת היחס בין מספר הסטודנטים למספר המרצים, והגדלה מסיבית של העסקת 'מורים מן החוץ'. תהליכים אלה פוגעים משמעותית באיכות ההשכלה הניתנת לסטודנטים. אכן, אפשר להעביר קורס ללא שינוי הכותרת במחצית העלות, אולי אפילו פחות, אם דוחסים לתוכו מספר סטודנטים כפול ו/או מכפילים את עומס ההוראה על המרצים, אלא שאיכות הקורס תדרדר באופן דרמטי והקורס יהפוך מחוויה לימודית מעשירה לסיוט שיש לעבור אותו על מנת לקבל ציון. הקורס שומר בדרך זו על אותה כותרת, אך תוכנו משתנה באופן רדיקאלי.

השימוש המסיבי ב'מורים מן החוץ' באקדמיה הוא נושא הראוי לפסקה מיוחדת. מאחורי הכותרת 'מורים מן החוץ' באקדמיה מסתתרות כמה צורות העסקה פוגעניות של מרצים, שהמשותף לרובם הגדול הוא שרבים מהם היו יכולים להיקלט במעמד של מרצים בתקן מלא, אולם הם מועסקים ללא בטחון תעסוקתי וללא אופק להתפתחות אקדמית. במקור, התואר 'מורה מן החוץ' ניתן לבעל מקצוע, אשר עובד ומתפרנס מחוץ לאקדמיה, ומסייע להכשרה המעשית בדיסציפלינות אקדמיות מסוימות. כחלק ממסחור האקדמיה ואימוץ דפוסי ניהול המתמקדים בחסכון כספי על חשבון שיקולים אקדמיים, התרחבה העסקת 'מורים מן החוץ' (או 'עמיתי הוראה') לאין שיעור, והפכה לאחד העיוותים המרכזיים במערכת האקדמית.

במקום לקלוט חברי סגל במשרות תקניות, המאפשרות מחקר והוראה איכותיים, מוסדות וחוגים הנתונים במחנק כלכלי, כתוצאה ממדיניות הממשלה, מעסיקים מרצים במשרות חלקיות, ללא תנאים למחקר וזכויות סוציאליות הוגנות. מצב זה אינו מאפשר למורים 'מן החוץ' אלה להתרכז בהוראה ובמחקר, ומאלץ אותם לכלות את זמנם בהתרוצצות בין מוסדות שונים. הם טרודים כל העת גם במאבק להימנע מפיטורים בין סמסטר לסמסטר, שכן הם מתמנים לתקופה קצרה בלבד, ובמקרים רבים נתון המשך העסקתם לשרירות לב ולתנאי "תחרות" מלאכותית ובלתי הוגנת. למותר לציין כי תנאי העסקה אלה אינם מאפשרים ל'מורים מן החוץ' לשהות בקמפוס מעבר לזמן ההוראה בפועל ומונעים מהם בדרך זו הן נגישות לסטודנטים, והן השתלבות בקהילה האקדמית המקומית במוסד. בכך מקבל המונח 'מורה מן החוץ' משמעות עגומה נוספת.

באופן כללי, העסקת 'מורים מן החוץ' דומה להעסקה על ידי קבלן כוח-אדם: הגם שהמעסיק הוא המוסד  האקדמי עצמו, מעמד המועסקים נחות בהרבה מזה של העובדים הרגילים והקבועים במוסד, הם ארעיים וחסרי בטחון, ופרדים ומודרים וללא חלק ונחלה באקדמיה. כמו העסקה באמצעות קבלן כוח-אדם או במיקור-חוץ (נוהג מגונה נוסף שרווח באוניברסיטאות, בעיקר בתחומי הניקיון והשמירה), העסקת 'מורים מן החוץ' מיועדת לחסוך בעלויות הכספיות למערכת, תוך התעלמות מן הנזק החברתי והאקדמי החמור שנגרם למרצים המועסקים כך, לסטודנטים המקבלים הכשרה אקדמית ירודה, למחקר ולקהילה האקדמית בכללותה.

מנגנון ניצול דומה להעסקת 'מורים מן החוץ', אך באמצעות מיקור-חוץ של ממש, אומץ גם בבתי הספר: מורים מועסקים דרך חברות זכייניות המפעילות תכניות לימודים, בעיקר בהעשרה בתחומים שונים. החברות הקבלניות (ובתי הספר, העיריות ומשרד החינוך המאפשרים את פעולתן) דנים את המורים להעסקה מחוץ לגדר ההסכמים הקיבוציים, לפיטורים חוזרים ולפגיעה בשכרם, כגון אי-תשלום עבור ימי החופשות בבתי-הספר (במהלך השנה ובקיץ), עבור שעות שמתבטלות וכן הלאה.

לפיכך, אנו תובעים את ביטול תופעת 'המורים מן החוץ'/'עמיתי ההוראה' במערכת האקדמית כאמצעי חסכון בעלויות ואת קליטת מרצים אלה  כמרצים תקניים, כמו גם ביטול תופעת 'מורי הקבלן' בבתי ספר וקליטתם כמורים סדירים.

הדרישה לביטול תהליכי ההפרטה או דמויי-ההפרטה במערכת ההשכלה הגבוהה (ובמערכת החינוך בכלל) היא נדבך חשוב בדרישות 'הפורום להגנת ההשכלה הציבורית' מאז הקמתו ב-2007,  וכעת היא משתלבת בדרישות אשר מעלה המחאה הציבורית ברחובות ובמאהלים, נגד ניצול ופגיעה בזכויות החברתיות הבסיסיות.

הפורום העלה עצומה הקוראת לכל חברי הקהילה האקדמית ואזרחים שאינם באקדמיה, אך מבינים כי הפרטה באקדמיה פוגעת בהם ומנשלת אותם מזכויותיהם כשם שהפרטה בכל תחום אחר של חיינו פוגעת בכולנו: תבוטל צורת ההעסקה הפוגענית של 'מורים מן החוץ' ו'מורי קבלן' בכל מוסדות האקדמיה והחינוך!

היכנסו לקישור לעצומה וצרפו את חתימותיכם!

http://www.atzuma.co.il/publiceducation


נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.

טרקבקים & פינגים

עדיין לא נשלחו טרקבקים ופינגים.

תגובות

במצב הנוכחי היום יש הרבה מאוד מרצים מן החוץ המלמדים קורסי יסוד למספר גדול מאוד של סטודנטים ללא הבטחה להמשך תעסוקה ובחוזה זמני התקף למשך הסמסטר בלבד ללא תנאים ולעיתים ללא מתרגלים כך שכל העבודה מוטלת על כתפיהם מבלי שהמוסד המעסיק יתגמלם באופן ראוי

לסיכום נסיוני הממושך מאוד באקדמיה הרי מיספר קטן (יש עוד אחדות) של נקודות למחשבה (עלינו ועל מוסדותינו).
נתחיל בשאלה הבסיסית: בעצם למה לא להוזיל את העלויות בדרכים שונות, ובכללן עובדי קבלן?
1. ברוב החוגים ברוב המוסדות ברוב התארים – כל מי שמתחיל/ה מקבלת תארים. נשירה? לא בגלל "כשלונות" בקורסים (כשלון בקורס נחשב לכשלון של המרצה…… כמובן).
2. רמת הדרישות מהסטודנטים בכל התארים ברוב המוסדות ברוב החוגים הינה נמוכה (בין השאר כי חוששים מהנקודה הראשונה ומדעת הסטודנטים שיגרמו לביקוש נמוך לקורסים).
3. בקורסים המוניים יש חשש מדירוגים נמוכים (אומנם, לא כולנו מעולים בהוראה, וכך המצב גם בכל תחום אחר בחיים).
4. רוב הסטודנטים באים לקבל/לרכוש תואר בלי להתאמץ הרבה (או בכלל), וברוב המקרים זה מצליח. למשל, איך אפשר "להעניק" ציונים נמוכים למי שרוצות/ים להרשם לתואר שני בתוכניות מבוקשות? הרי אנו הורסים להן/ם את העתיד. הוכחה? הצצה בלוחות הציונים של הגאונים במוסדותינו.
הבט/י בעיניים פקוחות בעצמך ועני/ה לעצמך: האין משהו מההאשמות נוגע גם לך?
בקיצור, מוצר לא טוב אפשר (וצריך) למכור במחיר מציאה כדי להוזיל את העלות.
בברכת חברים לצרה, גורג' (וושינגטון או אורוול)

אני מצטער לנדנד, אבל קשה יהיה מאד לנסח את הדרישה המדויקת. הניסוח של איריס מתבסס על מניע ("כאמצעי חסכון בעלויות"). זה לא ילך, בדיוק כפי שזה לא הולך כשמנסים להילחם באפליות מסוגים שונים. אף מעביד לא יודה שהוא מעסיק מורה מהחוץ כדי לחסוך בעלויות, כפי שאף מעביד לא יודה שהוא ממנה רק גברים כדי לחסוך חופשות לידה. לא ניתן גם להוכיח מניעים כאלה במדדים חיצוניים.

לכאורה היינו יכולים לנסח ביטול מוחלט של "מורים מן החוץ", (כלומר כל חוג ימלא את כל צרכי ההוראה שלו רק באמצעות מורים תקניים מלאים של האוניברסיטה בה הוא פועל), אבל אני לגמרי לא בטוח שאנחנו רוצים את זה. איריס עצמה מזכירה בעלי מקצוע אשר מתפרנסים מחוץ לאקדמיה ואני מוסיף מרצים תקניים שבאוניברסטה אחת שמרצים מהחוץ באוניברסיטה אחרת. נדמה לי שאנחנו לא מתכוונים לא לאלה ולא לאלה אלא רק לאקדמאים מובהקים שאין להם שום פרנסה משמעותית אחרת מלבד המנויים מהחוץ. אם אני טועה בהנחה הזאת, אני זקוק לנימוקים שונים מאד מהנימוקים החברתיים שמעסיקים אותנו כאן. יכולים להיות נימוקים אקדמיים מצוינים בעד ונגד נגד העסקתו של ארכיטקט חיצוני (מסודר כלכלית) כמרצה במוסד אקדמי כלשהו וגם בעד ונגד העסקתו של פרופסור לארכיטקטורה כמרצה מהחוץ באוניברסיטה אחרת המציעה קורס בחירה בתחום התמחותו הייחודי, אבל נדמה לי שאנחנו לא עוסקים כאן בעניינים אקדמיים.

נו, אז איך בשם כל הקדושים מנסחים את זה??? ואם נצליח למצוא את הניסוח, איך זה יעבוד בפועל? אם תישאר אפשרות למלא מטלות הוראה באמצעות מורים מהחוץ, ראש החוג תבקש מהמועמדים הצהרת פרנסה ותסרב להעסיק רק את אלה שאין להם פרנסה אחרת???? אתם מכירים ראש חוג שתסכים לצורה מחרידה כל כך של פטרנליזם ("אתה מוכשר מאד, פילוסוף נחמד שלי, אבל אתה גם נורא עני ואין לך שום סיכוי להתפרנס במקום אחר, ולכן עוף לי מהפנים"???)?

אני יודע שנידנודים מסוג זה נשמעים כתירוץ לבטלנות, ובכל זאת?

לפני מלחמת יום כפור וקיצוציה, היו רוב (או כל) המורים מן החוץ רופאים או עורכי דין שלימדו קורס אחד בתחום התמחותם. המורים 'המלאים', לימדו בתקן, ותוך מספר שנים ממינוים הראשון קבלו קביעות או פוטרו. היום יש אנשים המלמדים עד 20 שעות בשבוע, שנה אחרי שנה — לעתים כד גיל הפרישה — כמורים מן החוץ במשכורת מינימלית (לשון נקיה), ולשאלה מדוע מעסיקים אותם כך שנים על שנים השיב ראש אוניברסיטה אחת כי "כך אנו שומרים על הרמה". שמירה על רמה מדעית היא הכרח, ונכון הוא שלעתים קרובות מדי מתעלמים היום מן הרמה המדעית משקולים שאינם מדעיים — אך זאת בעיה אחרת, ולשמה קיים כתב העת "קתרסיס" שאני אחד מעורכיו. העסקת אדם כמורה מן החוץ דבר אין לה ולשמירה על רמה מדעית, והיא נעשית משקולים כספיים טהורים. תנאי העסקה נאותים הן דרישה הכרחית, בעיקר ממורים באוניברסיטה שמצפים מהם גם למחקר ולפרסומים ברמה נאותה. מורה באוניברסיטה שמלבד 20 שעות בשבוע צריך לעבוד בעבודות נוספות לא יתרום את התרומה למחקר שהוא מסוגל לה — או שיפרסם ספרים ומאמרים גרועים ו"ממוחזרים" .

יורם,
הניתוח שלך נכון, אבל מתעלם מהעובדה שהניסוח שלנו אינו מיועד לשמש בסיס למו"מ, אלא לנמק דרישות המוצגות במסגרת מחאה. הפורום הרי איננו ארגון עובדים יציג, אלא מסגרת רעיונית וולונטרית שמנסה לקדם סדר יום של התנגדות לתהליכים ההרסניים שאנחנו עדים להם במערכת ההשכלה הגבוהה מזה שנים רבות. אנחנו מקווים שניסוחים אלה יאומצו ע"י אותם גורמים שגורל האקדמיה נתון בידיהם באופן רשמי. והיות שעם גורמים אלה נמנים נשיאי מוסדות ההשכלה הגבוהה, מל"ג, ות"ת ואחרים, אם הם יקבלו את הצורך הדחוף לחדול מדפוסי ההעסקה המבישים הללו, לא תהיה להם כל בעיה להחיל את העקרון שהצענו על אותם מרצים שנמצאים באקדמיה כי הם רואים בה את עתידם ומקום עבודתם והתפתחותם העיקרי; ולא יהיה להם כל קושי להמנע מלהחילו על אלה שמופיעים תחת קטגוריית המורים מן החוץ המקורית.
מהלך כזה, אגב, אינו סותר קבלה או דחיה של מרצים על בסיס איכות אקדמית, כמימים ימימה. אנחנו לא מציעים להוריד את הרמה, להפך. הענקת תנאים הוגנים למי שנמצא ראוי היא לא רק זכות בסיסית של המועסקים, אלא גם תנאי לקיום רמה אקדמית נאותה. הפתרון הוא, כמובן, לפתוח תקנים – לא במשורה, לא רק לתחומים מועדפים, ולא ל"כוכבים" בלבד (מחו"ל כמובן, אלא מה? מי שחזר הרי הוא סתם פראייר והוא כבר בכיס שלנו).

השארת תגובה

(חובה)

(חובה)