שביתת הסגל הזוטר

עדכון – 22.12.11: השביתה הושעתה למשך 21 יום.

הערב נחתם מסמך הבנות בין המועצה המתאמת של ארגוני הסגל הזוטר לבין ור"ה לגבי הסוגיות שיש לגביהן הסכמה וסוכם על המשך המו"מ החל מיום א' הקרוב בנושאים שטרם הוסכם עליהם.

מכתב התמיכה של חברי הסגל הבכיר בסגל הזוטר טרם נשלח. הכוונה הייתה לשלחו מחר. כעת לא יהיה צורך לעשות זאת. תודה רבה לחברי הסגל הבכיר ששלחו את חתימותיהם. בכך הם ביטאו סולידריות בסיסית עם הסגל הזוטר, והתנגדות להשלים עם השיח הציני של "הפרד ומשול" שמחליש הן את הסגל הזוטר והן את הסגל הבכיר.

הפוסט המקורי:

ארגון הסגל הזוטר באוניברסיטאות פתח אתמול, 18.12.11, בשביתת הוראה בלתי מוגבלת בזמן באוניברסיטאות העברית, ת"א, חיפה ובן גוריון. זה למעלה משנה, מנסה הארגון לקדם את המו"מ שלו מול ועד ראשי האוניברסיטאות (ור"ה) והוועדה לתכנון ותקצוב (ות"ת), כדי לחתום על הסכם קיבוצי חדש, אחרי שההסכם שנחתם עמו ב-2008 הסתיים בספטמבר 2010. לאחרונה, נואש הארגון מדרך ניהול המו"מ והקצב שלו, והכריז על שביתה.

הפורום, שרואה בהפרדה בין הסגל הבכיר לזוטר הפרדה מלאכותית, רואה בסגל הזוטר את הסגל הבכיר העתידי, ובמאבקו – מאבק לשיפור מצבה המעורער של האקדמיה, מעוניין להביע תמיכה בסגל הזוטר ולתרום ככל יכולתו לחידוש המו"מ בין הסגל הזוטר לראשי האוניברסיטאות, להשגת מתווה סביר לפתרון ולסיום השביתה. במסגרת זו, נערכת בימים אלה החתמה של חברי סגל בכיר באוניברסיטאות על מכתב תמיכה בסגל הזוטר שיוגש לפרופ' רבקה כרמי, יו"ר ועד ראשי האוניברסיטאות.

מרצים בכירים באוניברסיטאות שמעוניינים להביע תמיכה במאבק הסגל הזוטר, או אפילו רק מעוניינים לתרום לכך שהשביתה הזו תהיה קצרה ככל האפשר – מוזמנים לשלוח את חתימתם במייל לכתובת של איריס אגמון שמופיעה בעמוד הבית של הבלוג.

עם פתיחת השביתה הפיצה פרופ' רבקה כרמי מכתב לסגל הבכיר ומכתב לסטודנטים, ובכל אחד מהם הסבר על השביתה המותאם לקהל היעד שלו. ארגון הסגל הזוטר לא נשאר חייב והשיב במכתב משלו ובו ניתוח הטיעונים של פרופ' כרמי והסבר דרישות הארגון במו"מ התקוע. קוראי הבלוג מוזמנים לקרוא ולהחליט אילו מהטיעונים משכנעים אותם.

אולם יש מקום להרחיב מעט את הדיבור על הרקע לשביתה.ארגון הסגל הזוטר מנסה במו"מ הנוכחי לשפר את מצב חבריו, שמהווים, כידוע, את החוליה החלשה ביותר במערכת ההשכלה הגבוהה האוניברסיטאית. בסגל זה כלולים תלמידי מחקר לתארים שני ושלישי שמועסקים כמתרגלים ועוזרי מחקר ו/או כמלגאים, עמיתי הוראה ומורים מן החוץ, שרבים מהם הם בוגרי המערכת האקדמית שסיימו דוקטורט בארץ או בחו"ל, חלקם גם פוסט-דוקטורט בארץ או בחו"ל, אך לא נקלטו במערכת האקדמית, בשל קיצוצי התקנים המאסיביים של העשור האחרון. בהסכם הקודם שהשיג הסגל הזוטר הוכנסו כמה שיפורים בתנאי ההעסקה של הסגל הזוטר. אולם הישגים אלה לא פתרו כמה בעיות יסוד של הסגל הזוטר, שנושא כיום במחצית מטלות ההוראה באוניברסיטאות, בעוד רבים מהעושים במלאכה עדיין עושים זאת בתנאים לא סבירים.

כאשר נחתם הסכם הסגל הזוטר ב-2008 היה ברור שהפתרון הוא חלקי משום שהאוניברסיטאות היו חנוקות תקציבית והעוגה לא גדלה באופן משמעותי. בשנתיים האחרונות נראה היה שמסתמן שינוי במגמת הקיצוצים התקציביים שאפיינה את גישת הממשלות והאוצר למערכת ההשכלה הגבוהה בעשור הראשון למאה ה-21. באוויר הסתובבו הבטחות על תקציבי עתק שיועברו לשיקום המערכת, ובמיוחד מאז כניסתו של פרופ' טרכטנברג לתפקיד יו"ר ות"ת והנהגת שינויים במודל התקצוב של המוסדות להשכלה גבוהה, מסתובבת שמועה עקשנית אודות רפורמה להצלת הההשכלה הגבוהה.

אולם, זו במידה רבה טעות אופטית. השיטה שבה נוקט ות"ת בתקצוב האוניברסיטאות היא העמקת הגישה של תחרות לשם תחרות בין כולם על הכול. בפועל – התקציבים ניתנים במשורה והם "צבועים", כלומר ניתנים לשימוש למטרות מוגדרות מראש ע"י ות"ת, בהתאם לתוצאות התחרויות האינסופיות. זו, למעשה, התגשמות חלומו הרטוב של האוצר זה שנים. לאוניברסיטאות יש מעט מאד אוטונומיה בעיצוב מדיניות המחקר וההוראה בהן וראשיהן עסוקים כל הזמן בנסיון לנחש איך אפשר "להצטיין" לפי המדידות האובססיביות של "תפוקות המחקר וההוראה" ולהשיג תקציבים ותקנים. על נסיון שלהם לצאת נגד השיטה ההרסנית הזו אין בכלל מה לדבר. אפשר לשמוע מהם רק שירי תהילה ל"תרבות האקדמית", ל"מצוינות" ול"כוכבים" שעבורם בלבד נפתחים תקנים, אם כבר נפתחים (והכוכבים מגיעים כמובן מחו"ל; הרי רק הלוזרים נשארו או חזרו לכאן, במקום לחפש משרה בחו"ל כדי להפוך לאטרקטיביים מספיק עבור האקדמיה בישראל – אלופת הפרובינציאליות העולמית).

בנסיבות אלה, מנסה ארגון הסגל הזוטר להשיג עבור חבריו תנאים סוציאליים ואקדמיים בסיסיים, ולדאוג שלפחות חלק מהם יוכלו להתחרות על התקנים למסלולי קביעות שהחלו להפתח. התנאים הבסיסיים באוניברסיטאות, כאמור, לא השתנו. לא השתנתה גם תפיסת השוק, הרואה במספר הגדול של בוגרי המערכת האקדמית שבהעדר תקנים לא נקלטו עד כה כמרצים בתקן, אך עליהם בכל זאת להתפרנס – מאגר כוח אדם המייצר ביקוש לעבודת הוראה שעולה הרבה על ההיצע ואפשר על כן לנצלו ביעילות. לפיכך, הנטיה ללכת לקראת הסגל הזוטר ולפתור את העיוותים הקיימים, כנראה איננה חזקה במיוחד.

 


נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.

עדיין אין תגובות.

השארת תגובה

(חובה)

(חובה)