פוליטיקה של הערכה אקדמית – יום עיון באונ' ת"א

מכון כהן להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות, אוניברסיטת תל אביב

החוג למדע המדינה, האוניבסיטה העברית בירושלים

מרכז מינרבה למדעי הרוח, אוניברסיטת תל אביב

 

מזמינים את הציבור לכנס בנושא

פוליטיקה של הערכה אקדמית

 

מושב ראשון

 יו"ר – פרופסור מיכאל שלו, החוג למדע המדינה, האוניברסיטה העברית בירושלים

פרופסור דני פילק, ראש המחלקה לפוליטיקה וממשל, אוניברסיטת בן גוריון: ידע לגיטימי וידע שאינו לגיטימי

פרופסור אבנר דה שליט, דיקן הפקולטה למדעי החברה, האוניברסיטה העברית בירושלים: הערכת מחלקות: מקרה קלאסי של פער בין תאוריה לפרקסיס

פרופסור חגית מסר ירון, נשיאת האוניברסיטה הפתוחה: אובייקטיביות ומגדר במדעים המדויקים

פרופסור נחום פינגר, סגן יושב ראש המועצה להשכלה גבוהה; המחלקה להנדסת תעשיה וניהול, אוניברסיטת בן גוריון: הערכת איכות: התהליך המל"גי

 

מושב שני

יו"ר – פרופסור עדי אופיר, מכון כהן ומרכז מינרבה למדעי הרוח, אוניברסיטת תל–אביב

פרופסור ניב גורדון, המחלקה לפוליטיקה וממשל, אוניברסיטת בן גוריון: התנועה המקארתיסטית בישראל

 פרופסור גבריאל שפר, החוג למדע המדינה, האוניברסיטה העברית בירושלים: הפוליטיזציה בהערכה האקדמית

 ד"ר איריס אגמון, החוג ללימודי המזרח התיכון, אוניברסיטת בן גוריון: ספירה לאין קץ, מדידה לאין שחר

 פרופסור יוסף שוורץ, ראש מכון כהן להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות, אוניברסיטת תל אביב: דיסציפלינה, חופש ומדידה: מדעי הרוח והחברה

פרופסור אהרון שי, רקטור, אוניברסיטת תל אביב: הערכה עצמית – את מי היא משרתת?

 

הכנס יתקיים ביום ראשון, 22.1.12 בין השעות 20-16, באוניברסיטת תל אביב בנין גילמן, אולם 223

הכניסה חופשית


נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.

טרקבקים & פינגים

עדיין לא נשלחו טרקבקים ופינגים.

תגובות

כנס זה שייך לסדרת תגובות הנגד לבקורת שספגה המחלקה למימשל ולפוליטיקה (מלמ"פ) באוניברסיטת בן גוריון (אב"ג), ולמי שעמד בראשה (אז ד"ר ניב גורדון) על עירבוב תחומים בין חופש אקדמי לבין פעילות פוליטית – ישירה ועקיפה, גלויה וסמויה. הכנס מוצג כמהלך במאבק למען "חופש אקדמי" כביכול, אולם מתנהל במנותק מהסוגיות האמיתיות שעל סדר היום. הרושם המתקבל הוא של ניסיון למאבק של "איגוד מקצועי", אינטרסנטי, (במקרה זה בעל דעות רדיקליות) למען חבר או קבוצת חברים, שכביכול נפגעה על לא עוול בכפה.
במקום כנס זה, ראוי היה לנהל דיון אקדמי וציבורי במספר שאלות העומדות ביסוד הויכוח והביקורת הנוכחיים. תשובות מוסכמות בשאלות אלה, היו מיתרים דיוני-שוליים ומעצבים נורמות שינחו ויכוונו את הפעילות בעתיד. השאלות המידיות העולות על הדעת הן: א. האם ראוי שהאקדמיה, מוסד שרוב מימונו בא מכספי ציבור, יהיה פטור בניגוד לכל מוסד ציבורי אחר ובכלל זה בתי המשפט מבורת ציבורית; ב. מהן המחויבויות ההדדיות בין החברה לאקדמיה, שבתוך החברה יושבת ופועלת וממנה היא נזונה; ג. אם נידרשת ביקורת, מיהו הגורם המתאים ביותר לבצעה ולבקרה ומהם "כללי משחק" ראויים; ד. מתי פעילות באקדמיה היא אקדמית-מחקרית ומתי היא הופכת לציבורית-פוליטית? שני המסלולים מחייבים התיחסוניות שונות, ולכם אסור לטשטש את ההבדל ביניהם; ה. במה שונה הבדיקה שנערכה במלמ"פ באב"ג מבדיקות דומות שנערכו באקדמיה הישראלית בעשור האחרון, ובאם קיים שוני ייחודי, ממה הוא נובע; ו. מהן הדרכים המקובלות באקדמיות אחרות בעולם, שממומנות ציבורית, לבדיקת התנהלותן אקדמית וציבורית. האם קיים שוני מהותי בין הנעשה בתחום זה בישראל למדינות אחרות; ז. חוו"ד סטודנטיאלית ופנים אקדמית אחרת כמרכיב בהערכת אופי ואיכות ההוראה בכל הרמות; האם שונה התנהלות הנהלת האוניברסיטה/פקולטה/מחלקה בכך מוועדת בדיקה אקדמית חיצונית ובמה; ח. במה נוגדת פעולת וועדת בדיקה חיצונית מטעם המל"ג את רוח חוק המל"ג בעיקר בכל הנוגע למהותו של חופש אקדמי. אם קיים ניגוד כזה בפועל, מהו אופי התיקון הנדרש – ביצוע בפועל או החוק עצמו.
קביעת נורמה רצויה ובלתי תלויה במקרה באירוע פרטי כזה או אחר, עשויה לספק מדד או קבוצת מדדים לבחינתו של כל מקרה פרטני, ובכלל זה אב"ג. גזירה של ההתיחסות למקרה פרטני מתוך גישה כוללת וקוהרנטית, טובה בהרבה מנסיונות אד-הוק להסקה דדוקטיבית ושניה במחלוקת כמקרה המלמ"פ באב"ג.
מבנה הכנס מחזק את התחושה שביסודו עומדת טקטיקה, המבקשת למחוק את ההיסטוריה הלא נוחה של אירוע אב"ג, אבל נזהרת ונמנעת מבחינה אוביקטיבית וכוללת של הנחות העבודה של מארגניו. הנחות שבמקרה הטוב שנויות במחלוקת ציבורית ובמקרה הפחות טוב, מוטות לעבר גישה שעשויה לפתוח פתח לשרירות לב ואנרכיה באקדמיה ולהגברת חוסר האמון והביקורת הציבורית גם יחד. ניתוח הרכב הדוברים בכנס מראה שמתוך 9 דוברים (לא כולל יו"רי המושבים), 5 מייצגים (עפ"י כותרות הרצאותיהם), במפורש, עמדות הסבורות שהאקדמיה אינה בת ביקורת חיצונית. 2 נוספיםאינם מוגדרים. 1 יוצא ידי חובת ייצוג המל"ג בדיון, ו- 1 דן בקונטקסט לא ברור בשאלת ההערכה העצמית ("פוליטיקלי קורקט"?).
אין נציג ממשלה, אין נציגות המתנגדים לעמדה הראשית של יוזמי הכנס מתוך האקדמיה, אין נציגות סטודנטים של המלמ"פ (או סטודנטים לשעבר), אין נציגות של "אם תרצו", שיצאו ראשונים נגד המלמ"פ בטענה שהחופש האקדמי מנוצל בה לרעה, אין נציגות משפטית שתפרש את חוק המל"ג ואת מעמד הביקורת החיצונית על רקע היות האוניברסיטה מוסד ציבורי וכו'.
בהרכב כזה, עמדת המוצא לכנס היא שאין צורך לדון בשאלות הרשומות לעיל, משום "שברור מראש" שעמדת המארגנים היא העמדה הנכונה, וכל מה שנדרש הוא: א. לשכנע ולעודד את המשוכנעים; ב. לייצר עוד ועוד מסות של פעילויות המקבלות הד ציבורי והופכות "עדות" ו"הוכחה" לגישה המקובלת, מבלי שעמדו באמת למבחן. אינני קורא לכך "חופש אקדמי", אני רואה זאת ככנס "עסקני" ומיותר.

אני מבקש להפנות למאמרי הקצר בנושא ועדות ההערכה של המל"ג אשר פורסם באתר זה — ראו
http://www.publiceducation.org.il/?p=1021

בפרט, במאמר זה מוסבר מדוע אין אפשרות *אמיתית* ואין מקום להערכה "חיצונית" של מחקר והוראה אקדמית.

בניגוד לרושם שנוצר מדברי רפי, הרי שדווקא הדעה המופרכת שאין שום בעיה בקיום הערכות כאלו (ז"א הערכות חובבניות ושטחיות של נושאים מורכבים ביותר) היא זאת הדומיננטית בשיח הציבורי. דעה מופרכת זאת היא זו אשר זקוקה להסבר והנמקה שמעולם לא ניתנו.

להצדקת טענותי על חובבניות ושטחיות אשרר מהותיות להערכות המדוברו — ראו מאמרי הנזכר לעיל.

קראתי את מאמרו של עודד גולדרייך , ויש לי לא מעט השגות על הנאמר בו. מקוצר זמן טרם התפניתי להתיחס למאמר במלואו ואעשה זאת בימים הבאים.
גם את "הנחת העבודה" המשתמעת מהתגובה הנ"ל אינני מקבל במלואה. אני מוכן לקבל שבנושאי מחקר פרטניים, בהם נצברים ידע ונסיון יחודיים במרכזי ידע ספציפיים, יתכן מצב שמעטים הם הגורמים שיכולים להגיב ברמת ידע ושליטה מספיקים על תכני המחקר ודרכי המחקר, ברוב המכריע של המקרים, זה אינו המצב. בכל הנושאים האחרים, ובוודאי אלה המתיחסים לדרכי הוראה, תוכניות לימודים, רמת המרצים, איזון פנימי בתוכניות הלימודים ופרשנויות אישיות לסוגיות עיקריות בדיסציפלינות מחקר השכיחות, אין שום בעיה לאתר מומחים בעלי רמה נאותה, מחוץ לכל אחת מהאוניברסיטאות העומדות לבדיקה, שביכולתם לעשות עבודה איכותית, מקיפה ואוביקטיבית. הדברים נכונים במיוחד כאשר מדובר בלימודי התואר הראשון ובהשתלמויות לתארים גבוהים, ולא "בשפיץ" של המחקר המתקדם ביותר.
אין שום צורך להפריז או להגזים בנסיון להגן על מה שלא ראוי להגן עליו. אין כמו "מסכי עשן" ליצירת סביבה שבה עשויים להתפתח גידולי פרא, ולאיש אין ולא צריך להיות עיניין שכך יקרה.

לרפי. גם אני בלחץ זמן ולפיכך אקצר.

ועדות ההערכה המדוברות מתייחסות הן למחקר והן להוראה. לא ברור לי אם אתה חולק על קביעותי בשני הנושאים/אספקטים — ואינני יודע מה תחום ההתמחות שלך — אבל אני דבק בקביעותי לגבי שני הנושאים (ז"א מחקר והוראה). טיעוני מפורטים במאמר עצמו ולפיכך אין מקום שאחזור עליהם כאן.

לגבי "מסכי עשן" — המסך הנראה לי רלוונטי ביותר הוא מסך העשן של התעסקות (חוץ אקדמית) באיכות אקדמית. בעניין זה ארשה לעצמי להפנות למאמרי — על "עידוד מצוינות" כמסך עשן–
http://www.publiceducation.org.il/?p=689

השארת תגובה

(חובה)

(חובה)