נייר עמדה / הוגש לוועדה הציבורית להסדרת משילות ההשכלה הגבוהה

בשלהי 2013 הוקמה ביוזמת שר החינוך ויו"ר המל"ג, הרב שי פירון, ועדה להסדרת המשילות של ההשכלה הגבוהה שיצאה בקול קורא לציבור להגיש לה הצעות וניירות עמדה. כמה חברים בפורום החליטו לנסח את עמדתם בנושאים שהוועדה אמורה לעסוק בהם ולהגישה. מפאת קוצר הזמן, לא היה ניתן להפיץ ולהחתים תומכים בהיקף נרחב. לפיכך חתמו על הנוסח שלהלן 16 חברי פורום בלבד והוא הוגש לוועדה.

==================================================

נייר עמדה
מוגש לוועדה הציבורית להסדרת המשילות של ההשכלה הגבוהה
מאת חברים/ות ב"פורום להגנת ההשכלה הציבורית"

להלן שתי הערות עקרוניות שראוי שידריכו את הוועדה בעבודתה. ההנמקות לעקרונות אלו יובאו בקצרה בהמשך נייר עמדה זה.

ראשית, בניגוד לנאמר בהודעה לעיתונות של המל"ג מיום 11.12.13 ובניגוד לתפיסה הנוכחית של המל"ג והממשלה, המל"ג והות"ת אינם מוסדות רגולטוריים ולא ראוי שיהיו כאלו. המל"ג והות"ת הם מוסדות תיווך וחציצה, אשר אמורים לייצג את מערכת ההשכלה הגבוהה וצרכיה בפני הממשלה, ולחלק בין מוסדות ההשכלה הגבוהה את המשאבים המוקצים למערכת על ידי הממשלה. מטרת החציצה הזאת היא להפריד בין הדיון והמו"מ הפוליטי בקביעת סך ההשקעה הציבורית בהשכלה גבוהה, דיון שבו תפקיד הממשלה הוא מרכזי ומוצדק, לבין הדיון והמו"מ על אופן חלוקת ההשקעה הציבורית בהשכלה הגבוהה בין מוסדות ההשכלה הגבוהה השונים. השקפה זו באה לידי ביטוי בחוק המל"ג המקורי, וראוי שהוועדה תנחה את המל"ג לחדול מפעולות ותפקידים של רגולטור שנטלה לעצמה.

שנית, עקרון יסוד שחייב להדריך את הוועדה הוא הגנה על האופי המבוזר של המחקר וההוראה האקדמיים. מאופיים ומהותם של המחקר וההוראה האקדמיים נובע שהעוסקים בהם בפועל הם בעלי מומחיות גדולה יותר בתחום עיסוקם מזו של שדרת הניהול של המערכת האקדמית. לפיכך, לא ראוי ששדרת הניהול תתערב בתכנים של המחקר וההוראה האקדמיים: התערבות כזו תהא בהכרח לוקה בחוסר מומחיות. יתר על כן, חילוקי דעות על תכנים בין מומחים אקדמיים הם דבר נורמלי ואף מפרה, והם מוכרעים בדיעבד, לאחר שנים של התפתחות של אסכולות מנוגדות.  האיכות האקדמית מקודמת על ידי ההתפתחות החופשית של אסכולות מנוגדות, תוך הימנעות מניסיון להכריע בהן באופן ריכוזי. באופן כללי, האיכות האקדמית מקודמת על ידי ביזור של פעולות והחלטות, אשר מבטיח את המשך ההתפתחות של גישות מתחרות, ולא באמצעות כפייה של אחידות על ידי מרכז הגמוני.

בפרט, אופן פעילות "המערכת להערכת איכות" שהוקמה על ידי המל"ג לפני כעשור היא הפרה ברורה של העקרונות הנ"ל, משום שדוחות היחידה הזאת מיועדים לשמש ומשמשים בפועל בסיס להתערבות חיצונית במוסדות האקדמיה. זאת להבדיל ממצב בו המל"ג הייתה מפרסמת דוחות כאלה כמידע לציבור ו/או מגישה אותם למוסדות האקדמיים כהמלצה בלתי מחייבת. 

פירוט

שתי ההערות העקרוניות הנ"ל מבוססות על ניתוח של מהות המחקר וההוראה האקדמיים. מהות החקירה האקדמית, העוסקת בחזית הידע האנושי, מחייבת לקבוע כהנחה מוקדמת שהעוסקים במחקר הם בעלי סמכא בדרגה הגבוהה ביותר בנושא עיסוקם, כך שהכפפתם לכל סמכות אחרת בנושאי מקצועם היא בלתי הגיונית בעליל. ההנחה בדבר מומחיותם המובהקת של העוסקים במחקר מתקיימת בפועל בכל מוסד אקדמי ראוי לשמו. דברים דומים, בהתאמות מתבקשות, חלים גם על ההוראה האקדמית, שהינה הוראה של תכנים המצויים בחזית הידע האנושי.

חילוקי דעות בין מומחים בתחומם הם דבר אפשרי ובהחלט נפוץ, משום שהחקירה האקדמית חותרת אל האמת, אבל לעולם לא מגיעה אליה ואפילו אינה יכולה להעריך בוודאות את מידת הדיוק הנוכחית שלה בהערכת האמת. לפיכך, הידע האקדמי הוא תמיד חלקי וטנטטיבי: הוא אינו מאפשר להכריע בחילוקי דעות לגבי שאלות אשר נמצאות בחזית הידע, קל וחומר בנושאים שהינם מעבר לגבולו. לפיכך, במקרים של חילוקי דעות מתפתחות אסכולות שונות אשר מתמודדות ביניהן תוך הפריה הדדית עד שאחת מהן נהפכת דומיננטית או שנוצרת סינתזה ביניהן.

תכלית המוסד החברתי המכונה "אקדמיה" (ז"א הגדרת האקדמיה כמוסד חברתי שתפקידו קידום הידע וההבנה האנושית) מחייבת אי-תלות ואי-כפיפות מהותית שלה לסמכויות חיצוניות וכן אי-כפיפות מקצועית של יחידותיה ושל חוקריה כיחידים לגופים אקדמיים שמנהלים אותה כמוסד. חוקרים בודדים אינם כפופים מקצועית, למשל, בקביעת תוכן מחקרם ו/או הרצאותיהם, להנחיות ראשי המחלקות שלהם, מכיוון שלאחרונים אין יתרון מקצועי עליהם, אלא, בד"כ, להיפך, כאשר מדובר בתחום ההתמחות של הראשונים. כמו כן, אין שום צורך ממשי בכפיית אחידות של תכנים ע"י ההנהלה האקדמית מכיוון שתכלית הפעילות המקצועית – המחקר וההוראה – אינה נקבעת מבחוץ אלא מוגדרת כקידום והנחלת הידע המקצועי עצמו. יתר על כן, הצורך המהותי בחקירה חופשית וביקורתית מנוגד לקבלת כל סמכות של אחרים.

האמור לעיל חל לא רק על היחס שבין חוקרים בודדים לראשי המחלקות שלהם, אלא ביתר שאת על היחס שבין המחלקות הללו להנהלת המוסד האקדמי ולגופים חיצוניים, כגון המל"ג. מכאן נובע שקיום גופי "הערכת איכות" של מחקר והוראה אקדמיים שהינם חיצוניים לאקדמיה, עומד בניגוד למהות האקדמיה ולתכלית קיומה. קל וחומר כאשר לגופים אלו ניתנת סמכות כפייה. לפיכך, "מערכת הערכת האיכות" שהוקמה במל"ג לפני כעשור היא הפרה ברורה של העקרונות הללו, בעיקר במקרה שהדוחות של מערכת זו משמשים כבסיס להתערבות חיצונית במוסדות האקדמיה.

יודגש עוד כי הערכת איכות אקדמית היא בלב ליבו של עיסוקם של אנשי המחקר באקדמיה: המערכת האקדמית עוסקת בכך באופן שוטף ואינטנסיבי. הערכה ביקורתית של עבודות מחקר קודמות הינה חלק אינהרנטי מן המחקר האקדמי עצמו, ובאופן דומה היא חלק מן ההכנה של הוראה אקדמית. בנוסף לכך, המערכת האקדמית עוסקת בהערכת עבודות מחקר ואיכות הוראה לצרכי החלטות על הקצאת משאבים שונים, ובפרט לצורך החלטה על שכירת חברי סגל חדשים, קידומם ומתן קביעות.

העקרונות שנסקרו לעיל מסבירים מדוע רגולציה של מוסדות האקדמיה על ידי גופים חיצוניים למוסדות אלה מנוגדת למהות האקדמיה ולתפקידה החברתי. ראשית, נזכיר שהאנשים היחידים המוכשרים להעריך את איכות המחקר האקדמי הם מומחים בנושא המחקר אשר מומחיותם עולה על מומחיות החוקרים שהם מעריכים או משתווה אליה. אנשים כאלה אינם יכולים להימצא, ודאי שלא דרך קבע ותוך מחויבות עמוקה למשימתם, בגופי הערכה חוץ-אקדמיים. שנית, ואולי חשוב מכך, חופש המחקר וההוראה האקדמית חיוני לאיכותן של פעילויות אלה, משום שהאיכות האקדמית מבוססת על הפתיחות והביקורתיות של העוסקים במחקר והוראה. גופי הערכה חיצונית (בעיקר כאלה שיש בידם סמכות כפיה) מצמצמים את חופש המחקר וההוראה, לפיכך פוגעים באיכותה ואף עשויים לסכן את קיומה.

בנוסף לאמור לעיל, תפקיד האקדמיה כמעוז חירות החקירה והלימוד מאזן את צמצום החירות הזאת במוסדות חברתיים אחרים (לדוגמא, בצבא או בשירות הממשלתי), איזון שמתחייב מאופי החברה הליברלית. ודוק: החברה הליברלית בנויה על איזונים בין ערכים מנוגדים, כך שאם קיימים מוסדות אשר מתרכזים בערכי הביטחון והיציבות החברתית תוך צמצום ערך החירות, אזי מוסדות אחרים אשר מופקדים על ערך החירות חיוניים במיוחד לחברה.

הערת סיום

 תפקיד הוועדה כפי שמופיע בשמה הוא בעייתי מכמה סיבות. הסיבה החשובה ביותר היא שהשימוש במונח "משילות" אינו מתאים כאשר מדובר בתכנון של מחקר והוראה אקדמיים. עניין אחר הוא ששמה של הוועדה מתייחס למערכת ההשכלה הגבוהה בעוד שפרטי ההודעה לציבור מתייחסים למוסדות התיאום שבין מערכת ההשכלה הגבוהה לבין הממשלה (קרי: המל"ג והות"ת). כך נוצר בלבול מושגי בין מוסדות ההשכלה הגבוהה (קרי: אוניברסיטאות ומכללות) לבין מוסדות התיאום הנ"ל. לבסוף, שמה של הוועדה (ויותר ממנו, דברי ההסבר המופיעים בהודעות של מל"ג לעיתונות) יוצרים את הרושם המטעה שהנושא המדובר הוא מרכזי לחיזוק ההשכלה הגבוהה בישראל.

מה שנחוץ לחיזוק מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל הוא  הגדלה מהותית של  המשאבים המוקצים למערכת, מה שמחייב שינוי התפיסות העומדות בבסיס הקצאת החסר הנוכחית. בפרט, יש להפנים את העובדה שלא ניתן לקיים השכלה גבוהה איכותית על בסיס מיקור-חוץ של ההוראה (ע"ע "מורים מן החוץ"), כפי שהדבר נעשה בעיקר במכללות, אך גם באוניברסיטאות. חבל שההודעה לציבור אומרת במפורש שהוועדה לא תעסוק בנושא זה.

הוגש על ידי חברים ב"פורום להגנת ההשכלה הציבורית"


נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.

טרקבקים & פינגים

עדיין לא נשלחו טרקבקים ופינגים.

תגובות

אני מזדהה עם המסר העיקרי של הפוסט בכך שעיקר תפקיד המל"ג והות"ת הוא חציצה, בצורך במשאבים נוספים ובאי התערבות של גורמים לא אקדמיים בנעשה במחקר ובהוראה. אבל אינני מזדהה עם הקריאה להנחות את המל"ג לחדול לחלוטין מתפקידים של רגולציה. למשל, אישור הענקת תארים חדשים באוניברסיטאות ובמכללות הוא תפקיד רגולטורי. וועדות אלה שמקים המל"ג, מורכבות מחברי אקדמיה בתחום שהם בדרך כלל בכירים יותר מחברי הסגל בגוף המוערך (למשל באישור תואר במכללה יושבים בדרך כלל בוועדה פרופסורים מהאוניברסיטאות או ממכללות ותיקות יותר) ואישור המל"ג חיוני לאמון הציבור בתארים הניתנים על ידי גופים אקדמאיים שונים.

יתכן שהניסוח בנייר העמדה קצת לא מדויק, אבל מן ההקשר ברור שהכוונה לא היתה להורות למל"ג לחדול מפעולות שחוק המל"ג מורה לה במפורש לעסוק בהן, אלא לחדול מפעולות שהיא נטלה לעצמה בניגוד מפורש לחוק המל"ג ושלא ראוי (עקרונית) שהיא תעסוק בהן.

אין דין הכרה במוסד חדש כדין פיקוח על פעילות אקדמית של מוסד קיים תוך כפייתו לנהוג על פי המלצות של ועדות "הערכת איכות" חיצוניות.

ניסיון העבר מלמד שכל גוף שלא נתון לפיקוח או לביקורת הופך מהר מאד לרקוב ומושחת. בישראל אין לנו יותר מידי אוניברסיטאות. המעט שקיימות מתבססות על משאבים ציבוריים. לכן חשוב מאד לוודא שהאוניברסיטאות מתנהלות בתום לב, ומתוך שליחות ואחריות ציבורית.

עדיין קורסים רבים מועברים בצורה איומה. לא ברור לי, למשל, מה כ"כ גרוע בלקבוע "רגולציה" שכל קורס יהיה צמוד לחומר כתוב (זה יכול להיות מאמרים או ספר לימוד), שבכל קורס יהיה מגוון תרגילי הכנה למבחן הסופי ברמת המבחן וכו'… מה כ"כ גרוע ברגולציה על התקנון של המוסד שקובע באילו תנאים מותר להפסיק את לימודיו של סטודנט במוסד מסיבות אקדמיות. הרי למוסד יש אינטרס משיקולי "אגו" להיות כמה שיותר קשוח כדי לשמור על יוקרה, מאידך, לחברה בפירוש יש אינטרס שכל סטודנט יקבל מספר רב של הזדמנויות לפני שמרחיקים אותו.

לו האוניברסיטאות היו מוסדות פרטיים, ניחא. אבל מוסדות שממומנים ע"י הציבור, מן הראוי, שיתנהלו גם לפי האינטרס הציבורי או הוגנות בסיסית כלשהי, וזה יכול להיעשות רק ע"י רגולציה.

האקדמיה היא זירה בה הביקורת והפיקוח הם עקרונות מרכזיים ובלתי נפרדים מן המהות. אבל השאלה היא מי מוכשר לבצע את הביקורת והפיקוח על פעיליות ספוגות-ידע כהוראה ומחקר. הרעיון שביקורת כזאת יכולה להתבצע ע"י גורמים שחסרים הבנה בידע הרלוונטי הוא מוטעה עקרונית ומעשית. לפירוט העמדה הזאת ראו מאמרי הקצר בנושא ועדות "הערכת איכות" של המל"ג בקישורית
http://www.wisdom.weizmann.ac.il/~oded/F/malag-qac-x.doc

לגבי הכשלים הספציפיים שמתן דבר עליהם, הרי שהתקנונים והעקרונות של כל מוסדות האקדמיה מתייחסים לדברים אלו, ובפועל הם מנסים לאכוף את העקרונות הללו. אכן, הצלחתם חלקית, אך אני משוכנע שביקורת חיצונית לא תצליח יותר. נהפוך הוא. בשל הסיבות המהותיות שהוסברו במאמר, הביקורת החיצונית נוטה להיות שטחית ולא אפקטיבית, והאפקט היחיד שלה הוא בזבוז משאבים (בפרט בזבוז משאבים (רבים!!!) לצורך התעסקות עם הועדות החיצוניות הנ"ל, במקום להשקיע אותם משאבים בשיפור הפעילות של הוראה ומחקר).

לסיום, אני כופר בטענה שלמוסדות יש אינטרסים מנוגדים *במהותם* לאלו של הסטודנטים. יש מיעוט של חברי סגל שלא מבינים את האינטרס של האקדמיה או לא פועלים בהתאם לו, ובאלו האקדמיה עצמה צריכה לטפל, ואכן מטפלת — שוב בהצלחה חלקית.

השארת תגובה

(חובה)

(חובה)