עצומה לשר החינוך
חברי הפורום וקוראי הבלוג האחרים מוזמנים לחתום על העצומה להלן, שתוגש לשר החינוך, מר גדעון סער. העצומה היא פרי יוזמה של חברי פורום, המבקשים לתת באמצעותה ביטוי לקולות הנשמעים בימים האחרונים בקמפוסים, בדיונים וויכוחים שמתקיימים בקרב חברי הקהילה האקדמית, ולדאגה העמוקה לעתידה של המערכת האקדמית, דאגה אשר שותפים לה רבים מהמתדיינים, על אף שהם חלוקים בדעותיהם ברוב הנושאים האחרים.
הכוונה היא לאסוף בעיקר חתימות של חברי הקהילה האקדמית – סטודנטים, מרצים, חוקרים, ועובדים אחרים במוסדות ההשכלה הגבוהה. המעוניינים לחתום מתבקשים לשלוח מייל לכתובת iris.agmon@gmail.com ולציין: שם מלא, תואר אקדמי ומעמד (מרצה, סטודנט וכו'), שיוך מוסדי, פרטים רלבנטיים אחרים (למשל, תפקיד בכיר במערכת האקדמית).
וזה נוסח העצומה:
כבוד שר החינוך,
החתומים מטה, חברים בקהילה האקדמית הישראלית – חוקרים, מרצים, סטודנטים ועובדים במערכת ההשכלה הגבוהה – מחזיקים בדעות שונות ומגוונות באשר לפתרונן של הבעיות הקשות שעמן מתמודדת מדינת ישראל. אך בעניין אחד אנו מחזיקים באותה דעה:
חופש הביטוי והחופש האקדמי הם נשמת אפה של המערכת האקדמית הישראלית.
אנו משוכנעים כי על מנת שתהיה איכותית וראויה, טוב לה למערכת ההשכלה הגבוהה הישראלית שיבוטאו בה גם דעות שאינן נוחות לכולם, שתישמע בה ביקורת, כולל ביקורת חברתית ופוליטית, שיתקיימו בה מחקר והוראה ביקורתיים ואף שנויים במחלוקת, כל זאת במסגרת הקריטריונים האקדמיים שעל פיתוחם ושמירתם אמונה המערכת האקדמית הישראלית.
אנו מאמינים כי נזק רב יגרם לה לאקדמיה הישראלית, אם פוליטיקאים, יהיו אשר יהיו עמדותיהם ושיוכם המפלגתי, יהיה אשר יהיה מעמדם ותפקידם במערכת הפוליטית, יכתיבו לה מה נכון ומה לא נכון לומר, לחשוב, לחקור וללמד, ויורו לה לאמץ אמות מידה מסוג זה לשם קבלה, קידום, או הרחקה של חוקרים ומרצים.
נזק כזה גורמים דבריך אודות כוונתך לעשות שימוש בסמכותך השלטונית, באמצעות ראש ות"ת וראשי המוסדות להשכלה גבוהה, לפעולה נגד מרצים שתמכו בהטלת חרם אקדמי על ישראל – להבדיל מהתמודדות ציבורית וערכית עם דבריהם. נזק כזה גורמים גם דברי התמיכה שלך בדוחות המתחזים לדוחות מדעיים על ההוראה באוניברסיטאות. דוחות כאלה הופצו לאחרונה ע"י גורמים שדואגים, כביכול, לערכי הציונות ובמסווה זה מקדמים תרבות של הפחדה והשתקה בקמפוסים.
עצומה זו איננה מביעה תמיכה בחרם על ישראל, אלא רק בהגנה על חירויות הביטוי האזרחיות של המביעים תמיכה כזו, ובהגנה על חירות הביטוי והמחשבה בישראל בכלל ובאקדמיה בפרט.
קיומה של מערכת אקדמית איכותית – על היוקרה והתועלת שהיא מביאה למדינת ישראל – מותנית בהגנה וטיפוח של חירויות המחשבה והביטוי. דבר זה כרוך, מעצם טבעו בנכונות לסבול דעות קשות ומעוררות התנגדות, להקשיב ולהתמודד עמן, לקיים דיון מעמיק ונוקב עם המחזיקים בהן, אך בשום אופן לא להשתיקם או להענישם. אם תבחר בדרך ההשתקה וההענשה, האקדמיה, במקום להוביל את הדמוקרטיה הישראלית ולתרום לה, תתנוון יחד עמה.
האיומים לפגוע בחירויות המחשבה והביטוי, שהן חירויות יסוד אזרחיות בכל מדינה דמוקרטית ולא זכויות יתר אקדמיות, מסמנים שלב נוסף בערעורה של מערכת ההשכלה הגבוהה. לאחר שנים של קיצוצים תקציביים שפגעו אנושות ברמת המחקר וההוראה בה, איומים אלה, לא פחות מאשר הקיצוצים, עתידים להוסיף ולפגוע ברמתה וביכולתה לתרום לחברה.
אנו קוראים לך, כשר החינוך ומי שעומד בראש המועצה להשכלה גבוהה:
התעשת וחזור בך מהצהרותיך, בטרם יהיה מאוחר להציל את ההשכלה הגבוהה בישראל!
* * *
עדכון, 30.6.10: (1) נאספו כבר מאות חתימות (2) בגלל עומס, לא שלחנו לחלק מהחותמים אישור במייל חוזר, אך קבלנו את המיילים עם בקשות החתימה (3) אנו מכינים את העצומה עם החתימות להגשה ובינתיים - אפשר לשלוח חתימות נוספות
עדכון 5.7.2010: העצומה נשלחה אל שר החינוך. חתמו עליה 542 מרצים, סטודנטים, עובדי אוניברסיטה ואזרחים אחדים מחוץ לאקדמיה. בקרוב נפרסם את רשימת החותמים.
על "הסטודנטיות כצנזור" – מאמר דעה ב"הארץ"
במאמר דעה שפרסם בעיתון "הארץ", שכותרתו "הסטודנטיות כצנזור", כותב פרופ' גיל קלעי מהאוניברסיטה העברית על תביעה משפטית שהגישה ד"ר חנה קהת, מייסדת תנועת "קולך" לקידום שוויון נשים במגזר הדתי, נגד מכללת "אורות" שהחליטה לפטרה מעבודתה כמרצה.
מהמאר עולה כי המכללה פיטרה את קהת אחרי 15 שנות הוראה בטענה שלא נרשמו מספיק תלמידות לקורסים שלה וזאת בשל עמדותיה הפמיניסטיות. המכללה דחתה, לפי תיאור זה, את הצעתה של קהת שתלמד את קורס החובה "מחשבת ישראל" שלימדה בעבר, בטענה שחיוב התלמידות להירשם לקורס זה, שהוא קורס חובה, בהוראתה, יהיה פגיעה בחופש האקדמי של התלמידות שאינן מעוניינות ללמוד אצלה. בית המשפט לעבודה קיבל את טענות המכללה, אם כי בהסתייגות, ודחה את תביעתה של ד"ר קהת, אשר לה, כמובן, הסבר שונה למה שהביא להחלטת המכללה לפטרה. ערעורה על פסק הדין אמור להתברר בפני בית המשפט הארצי לעבודה.
זהו מקרה מרתק, שממחיש כמה נושאים שנוגעים למשבר ההשכלה הגבוהה, שעלו כאן לאחרונה, כגון אימוץ שיקולים של רווחיות עסקית בניהול מוסדות חינוך והשכלה, ואי-הבנה של המושג 'חופש אקדמי'. יתכן אפילו שנעשה כאן שימוש מהופך במושג, שכן החופש האקדמי ניתן לחוקרים ולמרצים, לשם הגנה על מחקר והוראה חופשיים מלחצים. מושג זה הוא חסר משמעות ביחס לסטודנטים. אך אם אכן יש ממש בטענותיה של ד"ר קהת, הרי שנוסף להענקת חופש אקדמי לתלמידות, שעה שלהן הוא כלל לא נועד, נמנע החופש האקדמי ממנה, כמרצה (נקודה שאף הוזכרה בפסק הדין) והיא כן אמורה הייתה אמורה להנות ממנו. אך מעל לכל, מעניינת ההמחשה שיש כאן לכך שתהליכי ההפרטה, אימוץ שיח כלכלי ביחס להקניית ידע והשכלה ופגיעה בחופש האקדמי שלובים זה בזה ומחזקים זה את זה.
על ההבדל בין חופש הביטוי האזרחי לחופש האקדמי / יצחק (יאני) נבו
להלן דברים שכתב ד"ר יצחק (יאני) נבו ברשימת המייל של הפורום באונ' בן גוריון, שבה מתקיים בימים האחרונים דיון ער בהצהרותיו של שר החינוך. הדברים נראים רלבנטיים גם לפוסט הקודם ולתגובות עליו:
הדיון על העמדה הראויה כלפי מרצים שקוראים לחרם על ישראל, שעלה לאחרונה כאן ובמקומות אחרים, כרוך בהעדר אבחנה מספקת בין החופש האקדמי לבין חירויות הדיבור האזרחיות. מרצים באקדמיה אכן רוצים את החופש לומר ולכתוב כל דבר, אך הם אינם זקוקים לחופש האקדמי לשם כך. עומדת להם זכותם כאזרחים בחברה דמוקרטית לחופש הביטוי. הניסיונות שאנו רואים היום לאיים על חופש הדיבור האזרחי של מרצים, באמצעות איום על משרתם ומעמדם האקדמי (ראו דברי שר החינוך) מהווים איום על כלל החירויות הדמוקרטיות בישראל, ולא רק על אלה של האקדמיה.
אך לבד מן החופש האזרחי לומר ולכתוב כל דבר, חלה על אנשי האקדמיה גם חובה מיוחדת. אנשי האקדמיה חייבים לכתוב ולומר את האמת (לא 'כל דבר' בעלמא), כפי שהיא נראית להם, גם אם אמת זו מתנגשת עם ציפיות פוליטיות, תרבותיות, דתיות, או אחרות של סוכני חברה ושלטון אלה או אחרים. התנגשויות מעין אלה קימות בתחומים אקדמיים רבים – בהנדסה גרעינית כמו גם בתולדות הציונות, בתורת האבולוציה כמו גם בשירת מחמוד דרוויש. תחומים רבים הנחקרים באקדמיה הינם תחומים שסוכני חברה ושלטון יראו בהם "נושאים פוליטיים" ויבקשו בכך לסכור את פי האקדמיה ולהשתלט על השיח למטרותיהם. כדי למנוע זאת מוענק החופש האקדמי, ומטרתו היא לאפשר שיח אקדמי חופשי, במיוחד בתחומים אותם רואה השלטון כפוליטיים, או כבלתי לגיטימיים למחקר. אם נקבל את הטענה שמחקר בתחומים שאינם נראים לשלטון, או באופנים שאינם נראים לשלטון, הוא הטפה פוליטית אסורה, נוכל לסגור את הבאסטה. ידע רב לא נוכל לייצר בתנאים אלה. האקדמיה מייצרת ידע על ידי ייצור שיח חופשי. היא איננה בית חרושת. ובהיעדר שיח חופשי לא נייצר ידע, אלא תעמולה.
אין פירוש הדבר שלחופש האקדמי אין סייגים וגבולות. סייג אחד, פנימי, הוא החובה לומר ולחקור את האמת, לפי מיטב שיקול דעתו של החוקר או המרצה. סייג שני הוא החובה להעמיד אמת זו לביקורת עמיתים ומתחרים באפיקים פומביים וחופשיים. סייג שלישי הוא החובה לשמור על זכויות הזולת, בין כסטודנט, שגם לו/לה יש חופש דיבור, ובין כאזרח, שגופו, סביבתו או תרבותו עלולים להיות מושפעים מהליכי המחקר. כאנשי אקדמיה חובה עלינו לכבד סייגים אלה. אולם לא חלים עלינו סייגים כלשהם ב'איזון פוליטי' או (גרוע מכך) בביטוי 'השקפה ציונית הולמת'. סייגים אלה אינם קבילים באוניברסיטאות חופשיות בחברה דמוקרטית.
מפלטו האחרון של שר החינוך / איריס אגמון
בכתבה בעיתון 'הארץ' מאתמול (21.6.2010) מאת אור קשתי, מצוטט שר החינוך, מר גדעון סער, כמי שאמר כי "בכוונתו לפעול נגד מרצים שקוראים לחרם אקדמי על ישראל". עוד עולה מן הכתבה כי השר מחשיב את כתב השטנה שפרסמה תנועת 'אם תרצו' בחודש שעבר, במסווה של דוח מבוסס-מחקר על האוניברסיטאות, כדוח חשוב ש"מעורר את השיח הציבורי" וכי השר הופיע לפני שלושה חודשים בוועידה של תנועה זו ובירך את באיה על פעילותם "שמבטאת הלך רוח אותנטי בציבור וזה בוודאי נדרש ביתר שאת בקמפוסים שלנו…". מתברר מהכתבה גם כי ועדת החינוך של הכנסת זימנה לדיון 'על גבולות חופש הביטוי בבתי הספר', בהשתתפות השר, שני מנהלי בתי ספר תיכון שהעלו את מדיניות הממשלה לדיון ביקורתי בבתי הספר שלהם.
בשעתו, העלינו לבלוג קטעים מהדיון שהתנהל בחלק מהקמפוסים בסוגיית חופש הביטוי והחופש האקדמי. בשבועות האחרונים התנהל בכמה קמפוסים דיון נוקב על רקע הפצתו של המסמך של 'אם תרצו' ועלו בדיון זה שאלות דומות. אך דומני שבעקבות התבטאותו של שר החינוך חייבים לומר למר סער דברים ברורים: כבוד השר! אינך מעודד שיח ציבורי, אתה מעודד הסתה וסתימת פיות. כל עוד אנשים מן השורה מתבטאים כמוך, זו הבעת דעה, מאוסה ככל שתהיה. במסגרת זו, זהו חלק לגיטימי של השיח הציבורי. כאשר שר בממשלת ישראל מתבטא כך ואף מכריז מפורשות שיפעל ליישום הדברים בקמפוסים – זהו מעשה, מעשה מסוכן ומעורר חלחלה.
יש בספר החוקים הגדרות לחופש הביטוי והן חלות גם על מרצים באוניברסיטאות. את הגדרות החופש האקדמי - סם החיים של כל אקדמיה ראויה לשמה - מעצבים בישראל החוקים שקובעים את עצמאות האקדמיה והגנתה מפני לחצים פוליטיים. במציאות שבה זה עשור ומעלה, ממשלות ישראל, פקידי האוצר, וגם אי אלו אנשי אקדמיה המכורים למקסם השווא של שיח השוק החופשי, נוגסים בעצמאות זו בכל פה, נותר ממנה מעט מאד. המעט הזה הוא כעת כל מה שחוצץ בין מוסדות אקדמיים שבהם מתנהל מחקר חופשי ודיון חופשי, שמאפשרים עדיין, בקשיים מרובים, לאקדמיה הישראלית לשמור על מעמדה ואיכויותיה, לבין התנוונות מוחלטת.
אם שר החינוך ימשיך בקו הנוכחי ואם לא תהיה לדבריו תגובה משמעותית ואמיצה של הנהגת המערכת האקדמית (לפי הכתבה, מלשכת ראש ות"ת, שהרבה להשמיע את קולו בזמן האחרון, לא התקבלה תגובה לדברי השר) ושל ראשי ארגוני הסגל, לא תהיה לאקדמיה הישראלית תקומה.
