מובילים שינוי: האם מחאות המרצים עוררו שינוי באקדמיה?

מרצים יכולים להעביר שיעורים חשובים ביותר, אך אחד מהשיעורים שאולי הכי חשובים נוגע למחאה. כמו איך עושים מחאה, מתי יוצאים למחאה, מהם קווים אדומים וכיצד מוצאים פשרה כאשר קול הצעקה נשמע על חשבון הסטודנטים (נאלצים לשלם עם קורסים מבלי לקבל אותם במועד המתוכנן).

לאורך השנים המרצים הבינו שהם מחזיקים בתפקיד חשוב ביותר. שביכולתם לזרום עם מגוון החלטות שמתקבלות מלמעלה (ושהרבה פעמים מזיקות לתנאי התעסוקה ולאיכות ההשכלה), אך הם גם יכולים להיעזר במעמדם ולהוביל שינוי – להביע עמדה ולנקוט במעשים, כאשר אין זה משנה אם מבקשים להגן על שכר המרצים או להוזיל את עלות שכ"ד, וזאת כי תמיד המטרה נשארת זהה – למשוך את תשומת הלב הציבורית למוקד של מחדל ומשבר, ובנקודה זו חשוב להישאר מאוגדים ולא להתפצל לתתי מחאות שרק מחלישות את המטרה העיקרית.

אחד ועוד אחד שווה הרבה יותר

אם נבחן את דפי ההיסטוריה, נמצא שאכן מחאות המרצים הצליחו בחלק ניכר מהמקרים לענות על המטרה. כך למשל ב2007 וועדת שוחט יצאה עם מסקנותיה שעוררו לא מעט חילוקי דעות. הועדה שבין היתר עמדה לפגוע בתנאי ההעסקה של המרצים ולהעלות את שכר הלימוד לא זכתה להפוך מהמלצה לחקיקה, וזאת כי אינספור סטודנטים ומרצים חברו ביחד ויצאו למחות. הייתה זו דוגמה טובה לכך שהתאחדות אכן מניבה פרי. במקרה זה לא רק התאחדו ארגוני הסגל האקדמי הבכיר עם הסגל האקדמי הזוטר, אלא גם ארגון הסטודנטים חבר להתאחדות הסטודנטים, כך שכולם ביחד הצליחו למנוע את המלצות הוועדה.

מחאת המרצים מן החוץ והסגל המנהלי

עוד דוגמה למחאה שעוררה לא מעט עניין, היא אותה מחאה משנת 2018: "מחאת המרצים מן החוץ והסגל המנהלי" – מחאה שביקשה להגן על הסכמי עבודה, וזאת בשל הסכם שנחתם עם מספר מוסדות (ההסכם כלל נתוני העסקה פוגעניים) ושאותו ביקשו להחיל על מגוון מוסדות מקבילים. המחאה עוררה את חמתם של סטודנטים רבים שנפגעו בעקבות השביתה, אך יש מוסדות שהשכילו לשבת עם הסטודנטים ולהסביר להם את מה שמתחולל מאחורי הקלעים, ובכך השיגו את תמיכתם – מהלך שתרם רבות להצלחת המחאה.

ממש לאחרונה

גם השנה הסגל הזוטר שבת באופן עוצמתי, כך שב11 מתוך 22 מכללות ציבוריות לא נפתחה השנה האקדמית. המחאה נולדה מתוך הצורך לשים סוף למעמד הנמוך של הסגל הזוטר שמרוויח כעשרות אחוזים פחות מהעמיתים שזוכים ללמד באוניברסיטאות, ואם נוסיף את הנתון שעברו כ6 שנים מאז שהשכר עודכן ושלרוב הסגל הזוטר חסר תנאים סוציאליים והוותק אינו נספר, נבין את התחושה הקשה. במקרה זה התאגדו חברי הסגל הזוטר תחת ארגון "כוח לעובדים". נכון להיום טרם הושגו התוצאות הרצויות, אך בהחלט מדובר בדרך הנכונה. משפט לסיום? גם אם לא תמיד משיגים את המטרה, עדיין ההד נשאר בתודעה, ומדובר בדרך חשובה שראויה לסביבה תומכת ומכילה.