ועדת שוחט

היה זה שר האוצר לשנת 2006, אברהם בייגה שוחט, שמצא לנכון להקים את "ועדת שוחט לבחינת מערכת ההשכלה הגבוהה". וועדה זו קמה כטריגר לבטל את הקיצוץ המשמעותי מתקציב ההשכלה הגבוהה, כאשר התנאי היה שמסקנות הוועדה ייושמו. הוועדה שמה לה למטרה לבחון לעומק את התנהלות מערכת ההשכלה הגבוהה ובהתאם לקבוע רפורמה חדשה. עם זאת, למרות שמסקנות הוועדה הוגשו ביולי 2007 הן לבסוף לא יצאו לפועל, וזאת בעקבות שני גורמים מקבילים: משרד האוצר לא שש להעביר כספים וארגוני הסטודנטים לא התחברו (בלשון המעטה) לרפורמה המתוכננת.

שתי המסקנות שהובילו להתנגדות חריפה

הוועדה דנה בשכר הלימוד, בפריסת מוסדות הלימוד באזור הפריפריה והמרכז, בחלוקת התפקידים שבין המכללות לאוניברסיטאות ובעידוד מחקר אקדמי באמצעות שכר דיפרנציאלי וגמישות תפקודית במערכת הניהול. לאחר תהליך ממושך הוועדה יצאה עם סדרת מסקנות, אך אלו שהובילו להכי הרבה חילוקי דעות נגעו לשכר הלימוד ולהמלצה להגדיל באופן ניכר את כמות אנשי הסגל. הוועדה המליצה להעלות באופן ניכר את שכר הלימוד ושהשכר עבור תואר ראשון יורכב משני חלקים: חלק ראשון במזומן (עד 5,800 ש"ח) וחלק שני (בסך 9,000 ש"ח) יינתן כהלוואה לסטודנטים כשנה לאחר התואר, כאשר מי שמרוויח מתחת לרף ההכנסה המינימלי לא יידרש להחזיר – הסכום יינתן לו כמענק.

ועדת שוחט

האוניברסיטאות והמכללות יצאו כנגד

רבות נאמר נגד המלצות הוועדה ופה נבחר להציג את דעתה של אורלי בנימין שביקשה להאיר את הנושא מפן מעט שונה. בנימין טענה שההמלצות מהוות ניסיון עקיף למזער את הרווחה התעסוקתית במגזר הציבורי ובמקביל הן מנסות למזער את כוחם של איגודים מקצועיים. כמו כן, בנימין טוענת שהוועדה מבקשת לייצר שתי קבוצות של מועסקים בתוך הסגל האקדמאי, כך שרק קבוצה אחת (יחסית קטנה) זכאית לרווחה תעסוקתית בזמן שהקבוצה השנייה (והיותר מרכזית) עתידה להיפגע באופן משמעותי, בין היתר בכל הנוגע לזכויות הפנסיה. עוד ביקשה בנימין לחדד שהמונח "גמישות ניהולית" ששימש רבות את הוועדה בעצם נועד להסתיר את הכוונה האמתית: למזער עד כמה שניתן את מעגל המרצים שזוכים בקביעות ובעידוד מחקרי.

צוות חלופי

אורלי בנימין ועוד רבים לא נשארו אדישים וקראו היטב בין השורות – לא אפשרו למונחים מפולפלים להסתיר את הכוונה המרכזית. נציגי הסטודנטים הפגינו ואילו האוניברסיטאות והמכללות פתחו בשביתה ארוכה שארכה כ41 יום, לצד שלל הפגנות מתוקשרות. לאחר מגוון ניסיונות להגיע לפשרה התקבלה ההצעה לא לגעת בשכר הלימוד מבלי שארגון הסטודנטים יסכים לכך. במקביל, משרד האוצר לא תיקצב את המלצות הוועדה מבלי ששכר הלימוד יעלה. עם זאת, כן יצא משהו טוב מכל הסיפור – הוקם צוות חלופי שנועד לבחון את הרפורמות של ההשכלה הגבוהה, וזאת לצד הנהגתו של פרופ' אילן גור זאב שכן הצליח למצוא אלטרנטיבה שזכתה להרבה יותר הערכה מצד סגל המרצים וארגון הסטודנטים.