המאבק נגד סגירת החוג ללימודי צרפת באוניברסיטת תל-אביב / עודד גולדרייך ולין חלוזין-דברת

החלטת אוניברסיטת תל-אביב לסגור את החוג ללימודי צרפת היא חלק מתהליך עמוק ורחב של הפיכת האוניברסיטה למוסד המכשיר כוח אדם לשימוש המגזר העסקי. בכך, החלטה זו גם משקפת את ניצחונה של מדיניות הניהול של האוניברסיטה כעסק כלכלי לכל דבר ועניין. על-פי מדיניות זו, האוניברסיטה אינה מוסד חברתי המחויב לפיתוח ידע מתקדם ולהנחלת השכלה גבוהה, אלא תאגיד עסקי המכשיר עובדים עבור תאגידים עסקיים אחרים.

אנו קוראים להתנגד להחלטה הזו, הן בשל הנזק הספציפי הצפוי לאקדמיה הישראלית מדלדול הפעילות בתחום לימודי צרפת, והן על שום המסר המגולם בה לכל האקדמיה הישראלית, לפיו  תפקידה של האוניברסיטה הוא לייצר עובדים וערכם של תחומי ידע נמדד בהתאמה לתפקיד זה. כאשר הדיבורים על "חוסר הערך המעשי של תחומי ידע מסוימים" עוברים משלב ההזנחה של תחומי ידע לשלב החיסול שלהם, נשאלת השאלה האם מוסדות ההשכלה הגבוהה והמחקר עדיין ראויים לשם זה.

המאבק הוא בין חזון האקדמיה כמוסד המופקד על פיתוח ידע והנחלה של דרכי חשיבה אשר מעשירים את עולמו של האדם, לבין צמצום פעילותה של האקדמיה להקניית מיומנויות טכניות-יישומיות. המאבק הזה כרוך בהבדל שבין ארגון האקדמיה כקהילה חופשית ותוססת של חוקרים ולומדים לבין ניהולה כתאגיד עסקי.

החלטת הסגירה של החוג ללימודי צרפת נומקה, במידה שנומקה כלל, בטענות מן הסוג היישומי והעסקי, לדוגמא, על ידי הצבעה על הירידה במספר הסטודנטים תוך התעלמות מאחריותה הישירה של האוניברסיטה למצב זה: ברי שכאשר יחידה אוניברסיטאית נתונה בחנק תקציבי מזה יותר מעשור ומספר התקנים בה יורד בהתמדה, יהיו לכך השלכות על יכולתה למשוך אליה סטודנטים. מיותר לציין שההנהלה לא ניסתה לבסס את החלטתה על שיקולים אקדמיים . לו היתה עושה זאת, היא היתה נאלצת להכיר בכך שהיא ויתרה על תפקידה כמוסד להנחלת השכלה גבוהה ומחקר אקדמי למען תכליות אחרות.

מכל הסיבות האלה, ההודעה על סגירת החוג ללימודי צרפת צריכה לשמש כדגל אדום לחוקרים, לומדים, מרצים וסטודנטים, ולכל מי שתפקידה הציבורי של האקדמיה יקר בעיניו.  לפיכך, אנו קוראים לכל הקהילה האקדמית להתגייס כנגד ההחלטה הזו.

נייר עמדה / הוגש לוועדה הציבורית להסדרת משילות ההשכלה הגבוהה

בשלהי 2013 הוקמה ביוזמת שר החינוך ויו"ר המל"ג, הרב שי פירון, ועדה להסדרת המשילות של ההשכלה הגבוהה שיצאה בקול קורא לציבור להגיש לה הצעות וניירות עמדה. כמה חברים בפורום החליטו לנסח את עמדתם בנושאים שהוועדה אמורה לעסוק בהם ולהגישה. מפאת קוצר הזמן, לא היה ניתן להפיץ ולהחתים תומכים בהיקף נרחב. לפיכך חתמו על הנוסח שלהלן 16 חברי פורום בלבד והוא הוגש לוועדה.

==================================================

נייר עמדה
מוגש לוועדה הציבורית להסדרת המשילות של ההשכלה הגבוהה
מאת חברים/ות ב"פורום להגנת ההשכלה הציבורית"

להלן שתי הערות עקרוניות שראוי שידריכו את הוועדה בעבודתה. ההנמקות לעקרונות אלו יובאו בקצרה בהמשך נייר עמדה זה.

ראשית, בניגוד לנאמר בהודעה לעיתונות של המל"ג מיום 11.12.13 ובניגוד לתפיסה הנוכחית של המל"ג והממשלה, המל"ג והות"ת אינם מוסדות רגולטוריים ולא ראוי שיהיו כאלו. המל"ג והות"ת הם מוסדות תיווך וחציצה, אשר אמורים לייצג את מערכת ההשכלה הגבוהה וצרכיה בפני הממשלה, ולחלק בין מוסדות ההשכלה הגבוהה את המשאבים המוקצים למערכת על ידי הממשלה. מטרת החציצה הזאת היא להפריד בין הדיון והמו"מ הפוליטי בקביעת סך ההשקעה הציבורית בהשכלה גבוהה, דיון שבו תפקיד הממשלה הוא מרכזי ומוצדק, לבין הדיון והמו"מ על אופן חלוקת ההשקעה הציבורית בהשכלה הגבוהה בין מוסדות ההשכלה הגבוהה השונים. השקפה זו באה לידי ביטוי בחוק המל"ג המקורי, וראוי שהוועדה תנחה את המל"ג לחדול מפעולות ותפקידים של רגולטור שנטלה לעצמה.

שנית, עקרון יסוד שחייב להדריך את הוועדה הוא הגנה על האופי המבוזר של המחקר וההוראה האקדמיים. מאופיים ומהותם של המחקר וההוראה האקדמיים נובע שהעוסקים בהם בפועל הם בעלי מומחיות גדולה יותר בתחום עיסוקם מזו של שדרת הניהול של המערכת האקדמית. לפיכך, לא ראוי ששדרת הניהול תתערב בתכנים של המחקר וההוראה האקדמיים: התערבות כזו תהא בהכרח לוקה בחוסר מומחיות. יתר על כן, חילוקי דעות על תכנים בין מומחים אקדמיים הם דבר נורמלי ואף מפרה, והם מוכרעים בדיעבד, לאחר שנים של התפתחות של אסכולות מנוגדות.  האיכות האקדמית מקודמת על ידי ההתפתחות החופשית של אסכולות מנוגדות, תוך הימנעות מניסיון להכריע בהן באופן ריכוזי. באופן כללי, האיכות האקדמית מקודמת על ידי ביזור של פעולות והחלטות, אשר מבטיח את המשך ההתפתחות של גישות מתחרות, ולא באמצעות כפייה של אחידות על ידי מרכז הגמוני.

בפרט, אופן פעילות "המערכת להערכת איכות" שהוקמה על ידי המל"ג לפני כעשור היא הפרה ברורה של העקרונות הנ"ל, משום שדוחות היחידה הזאת מיועדים לשמש ומשמשים בפועל בסיס להתערבות חיצונית במוסדות האקדמיה. זאת להבדיל ממצב בו המל"ג הייתה מפרסמת דוחות כאלה כמידע לציבור ו/או מגישה אותם למוסדות האקדמיים כהמלצה בלתי מחייבת. 

פירוט

שתי ההערות העקרוניות הנ"ל מבוססות על ניתוח של מהות המחקר וההוראה האקדמיים. מהות החקירה האקדמית, העוסקת בחזית הידע האנושי, מחייבת לקבוע כהנחה מוקדמת שהעוסקים במחקר הם בעלי סמכא בדרגה הגבוהה ביותר בנושא עיסוקם, כך שהכפפתם לכל סמכות אחרת בנושאי מקצועם היא בלתי הגיונית בעליל. ההנחה בדבר מומחיותם המובהקת של העוסקים במחקר מתקיימת בפועל בכל מוסד אקדמי ראוי לשמו. דברים דומים, בהתאמות מתבקשות, חלים גם על ההוראה האקדמית, שהינה הוראה של תכנים המצויים בחזית הידע האנושי.

חילוקי דעות בין מומחים בתחומם הם דבר אפשרי ובהחלט נפוץ, משום שהחקירה האקדמית חותרת אל האמת, אבל לעולם לא מגיעה אליה ואפילו אינה יכולה להעריך בוודאות את מידת הדיוק הנוכחית שלה בהערכת האמת. לפיכך, הידע האקדמי הוא תמיד חלקי וטנטטיבי: הוא אינו מאפשר להכריע בחילוקי דעות לגבי שאלות אשר נמצאות בחזית הידע, קל וחומר בנושאים שהינם מעבר לגבולו. לפיכך, במקרים של חילוקי דעות מתפתחות אסכולות שונות אשר מתמודדות ביניהן תוך הפריה הדדית עד שאחת מהן נהפכת דומיננטית או שנוצרת סינתזה ביניהן.

תכלית המוסד החברתי המכונה "אקדמיה" (ז"א הגדרת האקדמיה כמוסד חברתי שתפקידו קידום הידע וההבנה האנושית) מחייבת אי-תלות ואי-כפיפות מהותית שלה לסמכויות חיצוניות וכן אי-כפיפות מקצועית של יחידותיה ושל חוקריה כיחידים לגופים אקדמיים שמנהלים אותה כמוסד. חוקרים בודדים אינם כפופים מקצועית, למשל, בקביעת תוכן מחקרם ו/או הרצאותיהם, להנחיות ראשי המחלקות שלהם, מכיוון שלאחרונים אין יתרון מקצועי עליהם, אלא, בד"כ, להיפך, כאשר מדובר בתחום ההתמחות של הראשונים. כמו כן, אין שום צורך ממשי בכפיית אחידות של תכנים ע"י ההנהלה האקדמית מכיוון שתכלית הפעילות המקצועית – המחקר וההוראה – אינה נקבעת מבחוץ אלא מוגדרת כקידום והנחלת הידע המקצועי עצמו. יתר על כן, הצורך המהותי בחקירה חופשית וביקורתית מנוגד לקבלת כל סמכות של אחרים.

האמור לעיל חל לא רק על היחס שבין חוקרים בודדים לראשי המחלקות שלהם, אלא ביתר שאת על היחס שבין המחלקות הללו להנהלת המוסד האקדמי ולגופים חיצוניים, כגון המל"ג. מכאן נובע שקיום גופי "הערכת איכות" של מחקר והוראה אקדמיים שהינם חיצוניים לאקדמיה, עומד בניגוד למהות האקדמיה ולתכלית קיומה. קל וחומר כאשר לגופים אלו ניתנת סמכות כפייה. לפיכך, "מערכת הערכת האיכות" שהוקמה במל"ג לפני כעשור היא הפרה ברורה של העקרונות הללו, בעיקר במקרה שהדוחות של מערכת זו משמשים כבסיס להתערבות חיצונית במוסדות האקדמיה.

יודגש עוד כי הערכת איכות אקדמית היא בלב ליבו של עיסוקם של אנשי המחקר באקדמיה: המערכת האקדמית עוסקת בכך באופן שוטף ואינטנסיבי. הערכה ביקורתית של עבודות מחקר קודמות הינה חלק אינהרנטי מן המחקר האקדמי עצמו, ובאופן דומה היא חלק מן ההכנה של הוראה אקדמית. בנוסף לכך, המערכת האקדמית עוסקת בהערכת עבודות מחקר ואיכות הוראה לצרכי החלטות על הקצאת משאבים שונים, ובפרט לצורך החלטה על שכירת חברי סגל חדשים, קידומם ומתן קביעות.

העקרונות שנסקרו לעיל מסבירים מדוע רגולציה של מוסדות האקדמיה על ידי גופים חיצוניים למוסדות אלה מנוגדת למהות האקדמיה ולתפקידה החברתי. ראשית, נזכיר שהאנשים היחידים המוכשרים להעריך את איכות המחקר האקדמי הם מומחים בנושא המחקר אשר מומחיותם עולה על מומחיות החוקרים שהם מעריכים או משתווה אליה. אנשים כאלה אינם יכולים להימצא, ודאי שלא דרך קבע ותוך מחויבות עמוקה למשימתם, בגופי הערכה חוץ-אקדמיים. שנית, ואולי חשוב מכך, חופש המחקר וההוראה האקדמית חיוני לאיכותן של פעילויות אלה, משום שהאיכות האקדמית מבוססת על הפתיחות והביקורתיות של העוסקים במחקר והוראה. גופי הערכה חיצונית (בעיקר כאלה שיש בידם סמכות כפיה) מצמצמים את חופש המחקר וההוראה, לפיכך פוגעים באיכותה ואף עשויים לסכן את קיומה.

בנוסף לאמור לעיל, תפקיד האקדמיה כמעוז חירות החקירה והלימוד מאזן את צמצום החירות הזאת במוסדות חברתיים אחרים (לדוגמא, בצבא או בשירות הממשלתי), איזון שמתחייב מאופי החברה הליברלית. ודוק: החברה הליברלית בנויה על איזונים בין ערכים מנוגדים, כך שאם קיימים מוסדות אשר מתרכזים בערכי הביטחון והיציבות החברתית תוך צמצום ערך החירות, אזי מוסדות אחרים אשר מופקדים על ערך החירות חיוניים במיוחד לחברה.

הערת סיום

 תפקיד הוועדה כפי שמופיע בשמה הוא בעייתי מכמה סיבות. הסיבה החשובה ביותר היא שהשימוש במונח "משילות" אינו מתאים כאשר מדובר בתכנון של מחקר והוראה אקדמיים. עניין אחר הוא ששמה של הוועדה מתייחס למערכת ההשכלה הגבוהה בעוד שפרטי ההודעה לציבור מתייחסים למוסדות התיאום שבין מערכת ההשכלה הגבוהה לבין הממשלה (קרי: המל"ג והות"ת). כך נוצר בלבול מושגי בין מוסדות ההשכלה הגבוהה (קרי: אוניברסיטאות ומכללות) לבין מוסדות התיאום הנ"ל. לבסוף, שמה של הוועדה (ויותר ממנו, דברי ההסבר המופיעים בהודעות של מל"ג לעיתונות) יוצרים את הרושם המטעה שהנושא המדובר הוא מרכזי לחיזוק ההשכלה הגבוהה בישראל.

מה שנחוץ לחיזוק מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל הוא  הגדלה מהותית של  המשאבים המוקצים למערכת, מה שמחייב שינוי התפיסות העומדות בבסיס הקצאת החסר הנוכחית. בפרט, יש להפנים את העובדה שלא ניתן לקיים השכלה גבוהה איכותית על בסיס מיקור-חוץ של ההוראה (ע"ע "מורים מן החוץ"), כפי שהדבר נעשה בעיקר במכללות, אך גם באוניברסיטאות. חבל שההודעה לציבור אומרת במפורש שהוועדה לא תעסוק בנושא זה.

הוגש על ידי חברים ב"פורום להגנת ההשכלה הציבורית"

מטה המאבק הסטודנטיאלי: "בואו להפגין איתנו"

  

מטה המאבק הסטודנטיאלי של המחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון קורא לסטודנטים, מרצים ואזרחים שאכפת להם, להצטרף להפגנה ביום שלישי הקרוב בירושלים:

בחודש ספטמבר השנה החליטה ועדת המשנה להבטחת איכות במל"ג כי היא ממליצה שלא לאפשר למחלקה לפוליטיקה וממשל לרשום סטודנטים חדשים לשנת הלימודים תשע"ד, מהלך שמשמעותו סגירת המחלקה, או למצער הכפפתה המוחלטת לסמכות חיצונית וביטול עצמאותה האקדמית. החלטה זו מהווה את אקורד הסיום לדיון נוקב שהחל עם פרסום דוח ועדת בדיקה שבחנה את תפקוד המחלקה עבור המל"ג.

הקרב על המחלקה לפוליטיקה וממשל יוכרע בזמן הקרוב, אך הוא כמובן רק מערכה אחת במלחמה על ההשכלה הגבוהה בישראל. אפשר להתמקד באופן בו ההחלטה לסגור מחלקה באוניברסיטה משווק כהתערבות פרופסיונלית הבוחנת מהו למעשה ידע אקדמי לגיטימי. אפשר גם, בקלות יחסית, להצביע כיצד טיעון זה הוא ניסיון מביך להסתיר את  המניעים הפוליטיים העומדים מאחורי הניסיון לסגור מחלקה זו. אך חשוב יותר להבין כי לפנינו מאבק רחב הרבה יותר נגד מהלך אלים, הכולל השלטה של תרבות פחד, החנקה של קולות ביקורתיים וייבוש תקציבי, שכולם נתמכים במעבר להעסקה זמנית וללא קביעות של הסגל האקדמי. כשמשרות ההוראה התקניות הן ספורות, הקריטריונים הופכים להיות שמרניים והעשייה האקדמית מאבדת, כמעט בעל כורחה, את התכונות החשובות לה ביותר – חדשנות ותעוזה. 

ההחלטה כי המחלקה לפוליטיקה וממשל צריכה להיסגר הוסברה בכך שחוקריה לא מדעיים משום שמחקריהם לא ניתנים להפרכה.  קביעה זו אינה מתבססת על דיון לעומק על המורכבויות של ניתוחים כמותניים ואיכותניים ובוודאי אינה כוללת רצון כן לבחון את היחסים בין ידע ומדע, מה הם התהליכים המניעים את השניים ומה הן הקטגוריות המבנות את החלוקה ביניהם. זוהי למעשה הכרעה פוליטית מי נמצא בנורמה ומי חריג, מיהו האויב ומיהו הידיד. הכרעה המנוגדת לחוק המל"ג, ופרשנותה לשאלה מהו מחקר מדעי מבוססת על פחות ממאה מילים.  בהקשר כולל זה, המהלך הפוליטי האלים של סגירת המחלקה הוא בעל משמעויות מרחיקות לכת. על כולנו להתנגד לאלימות זו, להנכיח אותה ולערער על מקורות סמכותה. 

בשלושים לאוקטובר נתייצב מול המל"ג לעשות זאת!

בואו להפגין איתנו!

חפשו אותנו בפייסבוק

 

מכתב גלוי אל חברי המועצה להשכלה גבוהה

שמחת תורה תשע"ג, 7.10.2012

חבר/ת מל"ג יקר/ה – שלום רב,

אני כותבת אליך מכתב זה כחברת סגל באוניברסיטת בן גוריון וכפעילה במסגרת "הפורום להגנת ההשכלה הציבורית". בפורום שותפים מרצים וסטודנטים מקמפוסים שונים בנסיון לעצור את תהליכי ההפרטה והתיעוש ההרסניים המתרחשים זה למעלה מעשור במערכת ההשכלה הגבוהה בישראל. את פירותיהם הבאושים של תהליכים אלה אוכלים אנו, אנשי האקדמיה, המוסדות להשכלה גבוהה והחברה בישראל כולה בימים אלה ממש, גם אם בבלי דעת.

זה גם ההקשר של פנייתי אליך. בקשתי היא כי תקדיש/י דקות אחדות מזמנך לקריאת מכתבי, למרות אורכו, בטרם תחליט/י על אופן הצבעתך במליאת המל"ג, בשאלה אם לקבל או לדחות את הצעת ההחלטה שתוגש בפניך מטעם ועדת המשנה להבטחת איכות של המל"ג ביחס למחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. זו עומדת להיות הצבעה גורלית, לכן אני מבקשת להציג בפניך את ההקשר הרחב של הצעה זו, את משמעותה ואת ההשלכות מרחיקות הלכת של כל החלטה שתתקבל במליאת מל"ג, לא רק ביחס למחלקה או לאוניברסיטה הנוגעות בדבר, אלא ביחס למערכת האקדמית בישראל כולה. להלן אנסה להבהיר מדוע אני סבורה שזו החלטה כה גורלית, שמשמעותה חורגת הרבה מעבר לגורל המחלקה לפוליטיקה וממשל (עניין שכשלעצמו, אף הוא רב משמעות), ומדוע אני קושרת בין סוגיה זו לבין תהליכי הפרטת האקדמיה.

מעמדך הציבורי והישגיך האקדמיים הובילו לכך שבימים אלה, את/ה מייצג/ת אותי ואת יתר חברי הסגל האקדמי, במוסד המעצב את מדיניות ההשכלה הגבוהה בישראל, המל"ג. מוסד זה הוקם בשעתו כדי לשמש מסגרת כללית לפיתוח מערכת ההשכלה הגבוהה הציבורית בישראל ולשמירה על עצמאותה המלאה. תפקיד נכבד זה, המופקד כעת בידיך, נועד להבטיח את האוטונומיה האקדמית המלאה של המוסדות להשכלה גבוהה. המל"ג הוקמה במטרה למנוע אפשרות שהממשלה, כל ממשלה, תתערב בניהול המערכת האקדמית או תכפה עליה שיקולים פוליטיים, למרות שהממשלה היא המופקדת על תקצוב המוסדות להשכלה הגבוהה, וכתוצאה מכך ידה מונחת בקביעות על עורק החיים האקדמיים הראשי, התקציב. האוטונומיה האקדמית הוכרה כתנאי הכרחי ע"י ראשי המדינה מראשית ימיה, בהם פוליטיקאים ומדינאים מובהקים, שהשכילו להבין כי אקדמיה שמעורבים בניהולה שיקולים זרים, אקדמיה שהחוקרים והמרצים בה אינם נהנים מחופש אקדמי מלא ומאורך נשימה כלכלי שדרוש לפיתוח מחקר ארוך טווח, ומהחירות המלאה לחשוב, לפתח רעיונות, לשאול שאלות ביקורתיות, לנסות ולטעות, ללא חשש לעתידם וללא דרישה, מפורשת או מרומזת, להפיס דעתם של בעלי שררה וממון – אקדמיה כזו לעולם לא תוכל להוביל להישגים משמעותיים, לתרום לקידום החברה הישראלית, ולמלא בכך את תפקידה כאקדמיה ציבורית.

ואכן, במשך שנים, מאז חקיקת חוק המל"ג והקמתן של המל"ג ושל הוועדה לתכנון ותקצוב (ות"ת), שעוסקת מטעמה בחלוקת המשאבים הציבוריים למוסדות ההשכלה הגבוהה, נבנתה בישראל מערכת אקדמית מפוארת, שהגיעה להישגים בינלאומיים מרשימים ותרומתה לחברה, לתרבות ולכלכלה בישראל הייתה לשם דבר בארץ ובעולם. מיותר לומר, אולם בכל זאת אדגיש, כי איש אינו טוען שמערכת זו מושלמת, שהיא נקייה מפגמים ושאין מה לשפר ולתקן בה ובהתנהלותה. אולם הישגיה ויוקרתה בעולם מדברים בעד עצמם, ובעד אוירת החופש האקדמי שאיפשרה אותם.


להמשך »

פוסטים נוספים

מדדים אובייקטיביים אדישי-תוכן כנגד הערכות סובייקטיביות מושכלות / פרופ' עודד גולדרייך

בשולי דו"ח מבקר המדינה על התוכניות החוץ-תקציביות / עודד גולדרייך

אקטיביזם חברתי ואקדמיה

לא מיישמים צדק חברתי בכלים של עוול חברתי

קריאה לתמיכת הסגל הבכיר בסגל הזוטר השובת

פוליטיקה של הערכה אקדמית – יום עיון באונ' ת"א